גזר דין בעבירת שוחד והפרת אמונים

רקע

1. הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות כדלקמן:

אישום ראשון:

• לקיחת שוחד, לפי סעיף 290 בחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק").

אישום שני:

• מרמה והפרת אמונים בצוותא, לפי סעיף 284 וסעיף 29 בחוק.
• סיוע לקבלת דבר במרמה, לפי סעיף 415 רישא וסעיף 32 בחוק.

אישומים שלישי עד חמישי:

• מרמה והפרת אמונים, לפי סעיף 284 בחוק.

2. על פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, הנאשם כיהן כמהנדס העיר טירה החל משנת 2003 ובתקופה הרלוונטית לכתב האישום. במסגרת חוזה העסקתו מיום 18.10.12 התחייב הנאשם לשמור על סודיות של מידע שנחשף בפניו במסגרת עבודתו ולהודיע ללא דיחוי בכל נושא שיש לו לגביו עניין אישי או העלול ליצור ניגוד עניינים עם תפקידו. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, מכוח היותו מהנדס העיר, הנאשם שימש גם כמהנדס הוועדה המקומית לתכנון ובנייה בטירה (להלן: "הועדה המקומית"). בנוסף מתוקף תפקידו שימש ביחד עם ראש הרשות המקומית, כרשות הרישוי המקומית והמליץ בפני הוועדה המקומית על אישור או דחיית בקשות לעניין מתן היתר לפי סעיף 145 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק בתכנון והבנייה").

על פי האישום הראשון, ביום 12.1.17 הוצא למפעל אמדאו לאספלט (להלן: "המפעל") המצוי בשטחי העיר טירה, היתר זמני לשימוש חורג למשך 3 שנים מטעם עיריית טירה. ההיתר נחתם על ידי הנאשם, ראש עיריית טירה והוועדה המקומית (להלן: "היתר שימוש חורג"). במועד הרלוונטי שימש אבי וולף (להלן: "אבי") כפרויקטור במפעל האחראי על התנהלות המפעל מול הרשויות ובין היתר על קבלת היתרים, אישורים ורישיונות למפעל מטעם עיריית טירה. אבי פעל מול הנאשם וגורמים נוספים בעיריית טירה באשר להיתרים של המפעל ובין אבי לנאשם התפתחה היכרות אישית. הנאשם היה מודע לתפקידו של אבי במפעל וכן עסק במסגרת תפקידו בעירייה בהיתר השימוש החורג שניתן למפעל. ביום 2.2.17 הנאשם ואבי נפגשו במסעדה בתל אביב, ובמעמד הפגישה הנאשם ביקש מאבי "הלוואה" סך של 2,000 ₪ ואבי העביר את מלוא סכום הכסף המבוקש, וזאת כדי להטות את הנאשם למשוא פנים. הכספים שניתנו מעולם לא הושבו לאבי והוא אף לא ביקשם בחזרה. ביום 8.5.17 הגיע הנאשם למשרד עורכי דינו של אבי וסייע להם להתכונן לדיון בערר שהוגש על החלטת העיריה למתן היתר השימוש החורג. בתום הפגישה, הנאשם פנה לאבי וביקש ממנו "הלוואה" נוספת ובתגובה אבי הציע לנאשם סכום של 2,000 ₪ והעבירם לנאשם באותו המועד, וזאת כדי להטות את הנאשם למשוא פנים. הכספים האמורים מעולם לא הושבו לאבי והוא אף לא ביקשם בחזרה. במהלך שנת 2017 עובר ליום 8.5.17 במועד שאינו ידוע במדויק למאשימה, ביקש הנאשם מאבי הלוואה בסכום של 100,000 ₪. אבי ביקש להתייעץ על הנושא עם שותפיו במפעל ובחלוף זמן מסוים, השיב לנאשם בשלילה על בקשתו. במהלך כל התקופה האמורה, הנאשם המשיך בעבודתו מול המפעל מבלי שדווח על הקשר עם אבי או על העברות הכספים לגורם כלשהו בעירייה.

על פי האישום השני, מג'די אגברייה (להלן: "מג'די) הוא בעליה של חברת "תא-מג", חברת בנייה קבלנית העוסקת בבניית גני ילדים בעיר טירה החל משנת 2013. בחוזה שבין מג'די לבין עיריית טירה, סוכם שמג'די יקבל מהעירייה תשלום בעבור פרויקט הגנים על בסיס כתבי כמויות, שהמציא מג'די עם זכייתו במכרז בניית פרויקט הגנים. לצורך קבלת תשלום מהעירייה בעבור עבודתו, נזקק מג'די לאישור מטעם העירייה. במהלך התקופה הרלוונטית, הנאשם היה מודע לעבודתו של מג'די בפרויקט הגנים ועסק בעצמו בפרויקט הגנים במסגרת תפקידו בעירייה, לרבות באישור התשלומים למג'די בעבור עבודתו. בין מג'די לנאשם התפתח קשר חברי. במועד שאינו ידוע למאשימה, הנאשם ביקש ממג'די כ-2,000 ₪  ומג'די העביר לנאשם את הסכום המבוקש וזאת כדי להטות את הנאשם למשוא פנים. במהלך התקופה הרלוונטית לאישום, המשיך הנאשם לעסוק בעניינו של מג'די, ליווה באופן אישי את הבנייה של מג'די בגנים והמליץ לגורמי העירייה לאשר למג'די תשלום בסך של 435,000 ₪ לצורך המשך עבודתו, בהתאם לבקשתו של מג'די ובהתאם למחירי העבודה המוסכמים. הנאשם עשה כן מבלי שדווח למי מגורמי העיריה על הקשר החברי עם מג'די או על העברת הכספים. 

במהלך חודש ינואר 17' ניגשה חברת "תא-מג" שבבעלות מג'די למכרז להקמת אולם ספורט בעיר קריית אונו (להלן: "המכרז"). המכרז הוצא על ידי החברה לפיתוח קריית אונו בע"מ (להלן: "החברה לפיתוח") ובין תנאי הסף לעמידה במכרז נדרשו החברות להראות ניסיון מוכח כקבלן ראשי בהקמת מרכז ספורט אחד לפחות ונתוני בנייה נוספים. חברת "תא-מג" מעולם לא הקימה אולם ספורט. אף על פי כן, במטרה לזכות במכרז, הגיש מג'די לחברה לפיתוח שורת מסמכים שקריים המעידים בכזב שהחברה הקימה אולם ספורט בטירה ובכללם מסמך שכותרתו "הסכם" בין עירית טירה לבין חברת "תא-מג", מסמך החברה שמפרט את רשימת העבודות הציבוריות שביצעה החברה וביניהן אולם ספורט בטירה ולצד שמו של הפרויקט נרשם שמו של הנאשם ופרטיו כאיש קשר הקשור לפרויקט, מכתב המלצה הנחזה להיות חתום בחתימתו של הנאשם ובו אישור שהחברה ביצעה עבודה של אולם ספורט ואת התשלום עבור העבודה, חשבונית המציגה מצג שווא ובו לכאורה ביצעה את העבודות להקמת אולם הספורט ואת התמורה ומסמך נחזה להיות נושא חתימתו וחותמתו של הנאשם ומסמך שכותרתו "צו התחלת עבודה לביצוע עבודות הקמת אולם ספורט".

מתוך הסתמכות החברה לפיתוח על המסמכים המזויפים שהצביעו על עמידת חברת "תא-מג" בתנאי הסף, והצהרת החברה שגובתה בתצהיר על עמידה בתנאי הסף, זכתה במכרז להקמת אולם ספורט בקרית אונו. שווי העבודה נאמד בסכם של 16,676,888 ₪. ביום 2.2.18 לאחר שעלה חשד לאי סדרים במכרז, באשר לעמידה בתנאי הסף מצד חברת תא-מג", הוציאה החברה לפיתוח מכתב לחברה בדרישה להפסקת עבודתה. במסגרת בדיקותיה של החברה לפיתוח את עמידת חברת "תא-מג" בתנאי הסף, מנכ"ל החברה, דרור צבן, יצר קשר עם הנאשם אשר נרשם כאיש קשר בנוגע לפרויקט הקמת אולם הספורט בטירה על ידי חברת "תא-מג". במסגרת שיחתם, ובעוד המנכ"ל דרור מודע לתפקידו הציבורי של הנאשם, הנאשם אישר בכזב בפני המנכ"ל דרור כי חברת "תא-מג" הקימה אולם ספורט בטירה. מיד בסמוך לכך הועבר לחברה הכלכלית מסמך שקרי שכותרתו "טופס 4 (תקנה 5)" המציג מצג שווא לפיו חברת "תא-מג" סיימה את פרויקט הקמת אולם הספורט בעיר טירה וכי ניתנו לה אישורים למתן שירותי חשמל, מים וטלפון ביום 15.6.17. בעקבות השיחה ופגישת ההמשך שניהל המנכ"ל דרור עם מג'די, בה מג'די פירט בכזב את ניסיונו בהקמת אולם ספורט בעיר טירה, נחה דעתו של המנכ"ל דרור, ולחברת "תא-מג" ניתנה הרשות להמשיך בעבודתה במסגרת המכרז וחברת "תא-מג" המשיכה לעבוד בקרית אונו עד לפתיחת החקירה כנגד הנאשם. הנאשם סייע למג'די לקבל דבר במרמה, מבלי שהוא מודע לנסיבות המחמירות של המעשה שעשה מג'די.

על פי האישום השלישי, בין הנאשם לבין יוסי מיכאלי (להלן: "יוסי") שהוא יזם ואיש עסקים העוסק בתיווך עסקאות תמורת תשלום, קיימת היכרות מוקדמת. אביגדור קלנר (להלן: "קלנר") פנה ליוסי שאותו הוא מכיר בכובעו כמתווך עסקאות, במטרה שיסייע לו לאתר שטח מתאים להקמת מפעל תעשייה עליו. ביום 2.6.17 לאחר שהנאשם ביקש מיוסי "הלוואה" בסך של 1,000 אירו, השאיר לו יוסי מעטפה עם הסכום האמור בצ'יינג' והנאשם נטל לידיו את המעטפה עם הכסף. עד לחודש מאי 18' הכספים לא הוחזרו ליוסי. ימים ספורים לאחר מכן, בין המועדים 30.6.17 ליום 3.7.17 יוסי ניסה לתווך בין הנאשם לבין קלנר ולמי מטעמו ופנה לנאשם בבקשה לסיוע באיתור שטח בטירה, לצורך הקמת המפעל של קלנר. הנאשם עשה כן ונפגש עם קלנר מתוך מודעות לכך שליוסי יש אינטרס כלכלי שהעסקה תתבצע וללא שדווח על היכרותו עם יוסי, או על העברת הכספים אליו מטעמו לגורם כלשהו בעירייה. ביום 30.6.17 במהלך שיחה טלפונית בין הנאשם, יוסי ומי מטעמו של קלנר, אמר הנאשם ליוסי כי הוא יכול לתת להם שטח של 40 דונם באזור התעשייה לצורך הקמת המפעל ובתמורה הבטיח יוסי לנאשם תמורה כספית. בסמוך לאחר מכן, ביום 3.7.17 יוסי התקשר לנאשם בצאתו מהוועדה המחוזית לתכנון ובנייה (להלן: "הועדה המחוזית") ולשאלת יוסי, סיפר לו הנאשם כי הוא בדיוק יצא מהוועדה המחוזית. בשלב זה ביקש יוסי מהנאשם לקבל מידע בהקשר לנכסי נדל"ן בטירה והנאשם השיב, בניגוד לדין, כי "יש הרבה מה לעשות שם". מיד בהמשך, הבטיח יוסי לנאשם טובת הנאה בעבור מעשיו. השיחה בין השניים התקיימה חרף מודעותם שמדובר בשימוש במידע פנימי שהשיג הנאשם במסגרת תפקידו וחרף ניגוד העניינים בו מצוי הנאשם.

על פי האישום הרביעי, בין הנאשם לאאוס סמארה (להלן: "אאוס"), איש עסקים בעיר טירה אשר בבעלות משפחתו שטח בעיר טירה (להלן: "השטח"), קיימת היכרות מוקדמת. ביום 2.7.17 הנאשם ואאוס שוחחו בטלפון על השטח כששניהם מודעים לכך שהנאשם עוסק מכוח תפקידו בעירייה ובוועדה המקומית בנושא ההיתרים לשטח. במהלך השיחות הטלפוניות ביניהם אאוס ציין בפני הנאשם שהוא זקוק לאישור עבור מים וחשמל בשטח וכן להקמת סככה בשטח. בתגובה אמר הנאשם שהוא יפנה למהנדס המטפל בבקשתו של אאוס כדי לסייע לו ובהמשך אף שוחח עם המהנדס בטלפון, שעדכן את הנאשם שהגיש כבר את הבקשה. בסופו של יום בקשתו של אאוס לא אושרה. במסגרת שיחות הטלפון בין הנאשם לאאוס, אאוס שאל את הנאשם אם הוא "צריך משהו" והנאשם השיב לו שהוא לחוץ כלכלית וביקש הלוואה בסך של 3,000 ₪. בתגובה אאוס הזמין את הנאשם לביתו. הנאשם עשה כן, בעודו אמון במסגרת תפקידו על הוצאת ההיתר המבוקש, מבלי שדיווח למי מהגורמים בעירייה על בקשת הכספים או על הקשר עם אאוס.