גזר דין בגין ניסיון להוציא כסף במרמה מחברת ביטוח

העובדות והעבירה

1.         הנאשם, הודה בעבירה של ידיעה כוזבת על עבירה מסוג פשע, לפי סעיף 243(2) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), בכך שביום 12/7/2010 מסר הודעה כוזבת בתחנת המשטרה, לפיה נגנב רכב, שבעלותו הייתה במחלוקת בינו לבין חברתו בנפרד (להלן: "הרכב"). בנוסף, הודיע הנאשם לסוכן הביטוח שלו (להלן: "סוכן הביטוח"), הן בעל פה והן בכתב, בדבר גניבת הרכב. הנאשם הודה כי יום קודם, החביא את הרכב, וטען בפני קרובי חברתו כי הרכב אינו בבעלותו. בהמשך, הודיע הנאשם לסוכן הביטוח שהוא מנהל משא ומתן עם גנב הרכב, לגבי רכישתו, ואף מסר שהרכב הושב אליו, עם נזקים. הנאשם תבע את חברת הביטוח, שדחתה את תביעתו.

המחלוקת

2.         המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלת אופן סיום ההליך.

            התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם ולהשית עליו עונש של 6 חודשי מאסר שתיבחן אפשרות ריצויים בדרך של עבודות שירות, בשים לב למהות העבירה ולהיעדר נזק קונקרטי שייגרם לנאשם אם יורשע.

            הסניגור, ביקש להימנע מהרשעת הנאשם, לצד הטלת צו של"צ בהיקף של 180 שעות, כפי שהמליץ השירות, בשים לב לגילו הצעיר של הנאשם, להיעדר עבר פלילי, לנטילת האחריות והבעת הצער והחרטה ולהמלצת השירות.

            דיון ומסקנות 

3.         לאחר שבחנתי מכלול השיקולים בענייננו, סבורני שעניינו של הנאשם אינו נופל בגדר החריג, המצדיק סיום ההליך בלא הרשעה.

בראש ובראשונה, הנאשם לא הצביע על נזק קונקרטי שייגרם לו אם יורשע, באופן שלא ניתן לומר שהיחס בין הנזק הצפוי לנאשם מהרשעתו אינו  סביר ביחס לחומרת העבירה (ראו: ע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל , פ"ד מ"ב(3), 337).

            שנית, אין להתעלם ממצבור שיקולי החומרא בעניינו של הנאשם, ובעיקר התכנון המוקדם שנדרש מהנאשם לצורך ביצוע העבירה, שרשרת המעשים שעשה הנאשם-חזרתו על טענותיו השקריות הן בפני השוטרים, הן בפני חברת הביטוח, הן בפני סוכן הביטוח והן בפני קרובי חברתו - נטילת הרכב מחברתו, שעה שבעלות הרכב הייתה שנויה במחלוקת, והימשכות המעשים משך תקופת זמן.

            לנאשם הייתה הזדמנות לחזור בו מטענתו השקרית לפני כל אחת מהפניות אך הנאשם לא עשה כן, ובחר להמשיך במזימה שרקם, ולהניע מהלכים אצל גורמים שונים.

            שלישית, מעשה התרמית לא התגלה ביוזמת הנאשם, באופן שאין ליתן משקל מכריע להבעת החרטה של הנאשם.

            רביעית, התרשמות השירות כי לנאשם מאפייני אישיות ילדותית ותלותית, דפוסי התנהגות בעייתיים החוזרים על עצמם, וכי הנאשם מתקשה להתבונן באופן ביקורתי ובוגר על קשייו ומתקשה לקחת אחריות על חייו.

            לעברו הנקי של הנאשם, להודאתו וליתר נסיבות הקולא יינתן משקל הולם לעניין סוג העונש ומידתו.

4.         לאור כל האמור, ועל יסוד הודאתו, מורשע בזאת הנאשם בעבירה של ידיעה כוזבת על עבירה מסוג פשע, לפי סעיף 243(2) לחוק העונשין.

<#3#>

ניתנה והודעה היום כ"ב טבת תשע"א, 29/12/2010 במעמד הנוכחים.