עיקר טענות המערער:
א.לא יוחסו למערער סעיפי הליקוי התואמים את מצבו הבריאותי ו/או את ליקוייו כפי שהוצגו בפני הוועדה ואובחנו על ידה.
ב.בשל טיפולי ההקרנות וההתקרחות מגיל צעיר סבל המערער מדימוי עצמי נמוך ומפחדים חברתיים, דבר שממשיך עד היום.
ג.המערער פנה לד"ר לנדא ליאוניד, מומחה לפסיכיאטריה אשר קבע בחוות דעתו מיום 5/17 כי למערער ליקויים נפשיים רבים, כשבסיכום הדברים אף ציין כי: "כעת נמצא במצב חרדתי קשה עד כדי כך שיש קושי לדבר איתו". לדעת ד"ר לנדא נותרה למערער נכות נפשית בשיעור של 50% לפחות.
ד.המערער פנה גם לד"ר איוואן גודברגר אשר אף הוא קבע כי "הנ"ל סובל בשנה האחרונה מהחמרה בהפרעה החרדתית והדכאונית המתמשכת ממנה סובל בעקבות הסיבוכים האסתטיים והבריאותיים של ההקרנות נגד הגזזת... ההפרעות הנ"ל פגעו פגיעה נוספת, ניכרת בתפקוד החברתי והמשפחתי של הנ"ל".
ה. למרות חוות דעת אלו, שהן מפורטת ומנומקות, הוועדה לא בחנה כדבעי את מצבו הנפשי של המערער ולא נתנה את המשקל הראוי לממצאים הרבים המופיעים בחוות הדעת. תחת זאת הסתפקה הוועדה בקביעה לאקונית ולפיה "לא ניתן לקבוע היום שישנה הפרעה פסיכוטית כלשהי, גם לא דכאון ולא חרדה. חשבו לציין שלא נמצא בטיפול נפשי מסודר יותר מכך, לא נמצא במעקב קבוע של פסיכיאטר כלשה. אחוזי הנכות שנקבע בזמנו גם הם ניתנו באדיבות מסויימת. אין שינויים באחוזי הנכות.
וקביעת הוועדה אין בה כדי לעמוד בדרישה המוטלת עליה מכוח הדין והפסיקה לבחון ולהתייחס באופן ראוי ומקצועי למסמכים רפואיים המוצגים בפניה, כל שכן לחוות דעת מפורטות ומקצועיות כמו אלו שהוצגו בפני הוועדה.
ז.הוועדה לא בחנה את יישומם של הקריטריונים הקבועים בסעיף 34 לתקנות על תתי סעיפיו ובתוך כך – התאמת מצבו הנפשי של המערער לקריטריונים אלה.
ח.גם אם המערער לא טופל תרופתית אין הדבר אמור לעמוד לו לרועץ ביישום נכות נפשית בשיעור של 50% לפחות כפי שקובע ד"ר לנדא. בכל מקרה – יש פער לא בסיר בין חוות הדעת שהמציא המערער לבין קביעת הוועדה, ועל כן ראוי היה שהפער יוסבר על ידי הוועדה, דבר שלא נעשה.
ט.לאור זאת, ראוי יש מקום להחזיר את עניינו של המערער לוועדה רפואית בהרכב אחר, וזאת לאחר שנראה כי הוועדה כבר גיבשה את דעתה בעניינו של המערער ואין בכוחה לבחון את עניינו באופן אובייקטיבי.