גז"ד לקטין בגין דקירה על רקע רומנטי

רקע

1. בהתאם להודאת הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן, נקבע שביצע את העבירות כדלקמן:
   • חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 בנסיבות סעיף 335(א)(1) בחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "החוק").
   • איומים, לפי סעיף 192 בחוק.
2. על-פי המתואר בעובדות כתב האישום המתוקן, בין הנאשם למתלונן התגלע ויכוח על רקע חשדו של הנאשם בטיב הקשר שבין המתלונן עם צעירה אחרת. על רקע ויכוח זה, ביום 5.11.18, בשעת צהרים, תאמו הנאשם והמתלונן להיפגש וללבן את המחלוקת ביניהם. בהמשך היום בהתאם לסיכום ביניהם, נפגשו השניים ברחוב. המתלונן הגיע למקום מלווה שני חבריו והנאשם הגיע למקום כשהוא נושא עמו סכין. הנאשם והמתלונן החלו להתווכח ולדחוף זה את זה. במהלך המריבה, הנאשם שלף לפתע את הסכין ודקר את המתלונן בבטנו. בעוד המתלונן פצוע ומדמם, איים הנאשם על שני חבריו של המתלונן שיפגע גם בהם ונמלט מהמקום. כתוצאה ממעשי הנאשם, נגרמו למתלונן הפגיעות הבאות: פצע דקירה במותן שמאל לתוך חלל הבטן, קרע עמוק מדמם בטחול ודם רב ניקז לחלל הבטן. המתלונן הובהל לבית החולים, שם נותח ואושפז למספר ימים.
3. הצדדים הגיעו להסדר דיוני, לפיו הנאשם הודה ונקבע כי הוא ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום המתוקן, והופנה לקבלת תסקיר שירות המבחן. בין הצדדים לא הייתה הסכמה לעונש.

תסקירי שירות המבחן

4. הושמט.

ראיות לעונש

5. סבתו של הנאשם – העידה שלקחה את הנאשם אליה מאז היותו בן 5, וגידלה אותו. הוא לא עבריין וזו העבירה הראשונה שלו. זו עבירה חמורה מאוד והיה לה קשה לקבל את מעשיו. הנאשם עבר דרך מדהימה, הוא יודע לקבל מרות בשונה מהעבר. היום יודע לקבל אחריות בניגוד לעבר שהיה ממורמר בשל נטישת הוריו. הוא ילד חדש לגמרי היום, דואג לה ואכפת לו ממנה. מבקשת לתת לו אפשרות להמשיך בטיפול.
6. קצינת המבחן לנוער, גב' שולמית צבן שוורצמן – שירות המבחן ער לחומרת העבירה ולפער שבין המלצת שירות המבחן למידת הפגיעה, אך מדובר במקרה מורכב והנאשם עבר הליך שיקומי משמעותי. מדובר בנאשם שבעבר לא האמין לגורמי טיפול ומאז מעצרו החל בתהליך טיפולי אמיתי, ולאט הסיר את החומות. כיום מגלה יכולת להתבוננות פנימית, לוקח אחריות על העבירה ומדבר על המניעים שלו. מובן שיש לו דרך לעבור, אך הנאשם שיתף פעולה לאורך כל הדרך והוא מבין שבמסגרת צו מבחן הוא יצטרך להמשיך לעשות עבודה והוא נכון לכך. הוא היה ילד ללא מסגרות, והיום החל לעבוד. להערכת שירות המבחן צו של"צ בהיקף משמעותי שבמסגרתו יוכל לתרום ולחוות חוויות של הצלחה, הוא מענה נכון. לנאשם יש גבולות פנימיים שימנעו ממנו לבצע עבירות, כשהרשעה בדין יכולה להוריד את ביטחונו העצמי. הנאשם מוכן 'להילחם' והוא זקוק להזדמנות שתינתן לו.

טיעוני הצדדים

7. לטענת ב"כ המאשימה, עו"ד הינד נבולסי, תופעת האלימות בחברה הישראלית היא רחבה מאוד ולא ניתן לצמצם אותה לגיל מסוים או לחברה מסוימת, אלא היא נמצאת בכל שכבות החברה. בית המשפט העליון גינה לא אחת מעשים אלו והדגיש את חומרת עבירות האלימות ואת הצורך להחמיר בענישה. תופעת הסכינאות והשימוש בנשק קר בכלל, היא תופעה רחבה בקרב בני הנוער ויש להוקיע מעשים אלה. הנאשם ביצע את העבירה כשהיה קטין על סף בגירות – בן 17 וחודש. אמנם תיקון 113 אינו חל על קטינים, אך הענישה שיש להשית על מי שהיה על סף בגירות אינה כענישה על קטין בגיל צעיר יותר. ככל שקטין קרוב יותר לבגירות בעת ביצוע העבירה, כך משקל ההלימה רב יותר מול שיקולי השיקום. הנאשם עבר הליך מבורך בשירות המבחן, לקח אחריות ומבטא חרטה כנה. עם זאת, הליך השיקום שלו אינו חף מקשיים. שירות המבחן מצביע על נקודות בעייתיות ובכללן בוויסות התנהגות, ומצא שיש לעבוד על התנהגותו בעיקר במצבי דחק. שירות המבחן ציין שנפתחו בתקופה זו שני תיקים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 19' בהם הוגשו כתבי אישום, בזמן שהנאשם היה בקשר עם שירות המבחן והיה בעיצומו של ההליך הטיפולי. להמלצות שירות המבחן כשמדובר בקטין, יש משקל, ואולם זו המלצה בלבד. נדרשת הלימה בין חומרת המעשים, הנזק שנגרם למתלונן והמסר שיש להעביר לציבור, לבין סוגיית השיקום. עמדת שירות המבחן אינה מובילה להלימה בנסיבות אלה. יש לתת בכורה להרתעת הרבים ולהרתעת היחיד, ולהשית על הנאשם ענישה שהולמת את חומרת המעשים והפציעות שנגרמו למתלונן. המאשימה עתרה להרשיע את הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר בפועל ממושך בהתאם לפסיקה, מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן.
8. לטענת ב"כ הנאשם, עו"ד אמיר נבון, הנאשם עבר שינוי משמעותי. הנאשם והמתלונן היו שני נערים שרבו על בחורה, שניהם גילו דפוסים עברייניים ותיאמו מפגש. המתלונן הגיע למפגש מלווה בשניים נוספים, ולאחר מכן התפתחה קטטה, הנאשם שלף סכין וגרם לפציעות. אכן, התוצאה הקשה היא ממעשיו של הנאשם. הנאשם בן להורים גרושים. מאז היותו ילד צעיר, אמו הייתה התקשתה בתפקוד, נישאה מחדש והתמכרה להימורים. בתחילה התגוררה בתל אביב והיה פוגשת את הנאשם ואחיו עד שחדלה לעשות כן. האב נעלם, ומי שנותר הם הסבים שעל אף קשייהם גידלו את הנאשם ואת אחיו. המקום הרגשי שנבע מהקשר הבעייתי עם הוריו היווה 'פצצה מתקתקת'. האם לא הגיעה לדיונים או לשירות המבחן. בעת שהאב היה בקשיים, הנאשם אף סייע לו. הנאשם דואג לסבתו, וכשהיא הייתה מאושפזת בבית החולים הוא היה בחרדה כיוון שאינו מסוגל להתמודד עם אובדן נוסף. קצינת המבחן סייעה לו להתנתק מכל הקשיים שסביבו ולהתמקד בעצמו ובשיקומו והנאשם עבר דרך משמעותית. הוא החליט להשתנות, והאינטרס הציבורי מצדיק לתת לו רוח גבית ולאפשר לו להמשיך בטיפול. ההגנה הסכימה להרשעתו של הנאשם, ועתרה לשדר לנאשם מסר חיובי, ולאמץ את המלצות שירות לצו של"צ.
9. הנאשם מסר שהוא שמח שעבר את הטיפול ולמד מכך. הדבר הכין אותו לחיים והוא למד מהטעויות שעשה.

דיון והכרעה

10. בין הצדדים אין מחלוקת על כך שיש להרשיע את הנאשם בדין, ולא ניתן לסיים את הליך באי-הרשעה. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה האם יש להטיל על הנאשם עונש של מאסר בפועל כעתירת המאשימה או להסתפק בצו מבחן ובצו של"צ כהמלצת שירות המבחן ועתירת ההגנה. בהתאם לסעיף 40טו(א) בחוק העונשין, תשל"ז-1977, על ענישת קטין יחולו הוראות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א-1971. עם זאת, סעיף 40טו(ב) בחוק העונשין קובע כי בית המשפט רשאי להתחשב בעקרונות ובשיקולים המנחים בענישה, תוך התאמתם לענישת הקטין, ככל שסבר שראוי לתת להם משקל בנסיבות המקרה. משמע שעקרון השיקום, נסיבותיו האישיות של הקטין וגילו מקבלים, ככלל, משקל רב יותר, לעומת דינם של בגירים שלגביהם העיקרון המנחה, לפי תיקון 113 לחוק העונשין, הוא עקרון ההלימה.