גז"ד מאסר בפועל וקנסות לחברה ומנהלה הפעיל בגין עבירות מה"כ ומע"מ בסכומים משמעותיים ואי הסרת המחדלים

רקע וטענות הצדדים

1.                 הנאשמים - חברה פרטית העוסקת בעבודות מתכת ומסגרות בניין (להלן: " הנאשמת") ומנהלה הפעיל (להלן: " הנאשם") הורשעו על פי הודאתם ביום 13.07.2010, בביצוע 8 עבירות על חוק המע"מ, התשל"ו-1975 (להלן: " החוק"). זאת לאחר שהודו כי בשנים 2008-2009 הגישו 4 דו"חות תקופתיים, מבלי שצירפו את מלוא התשלום הנובע מהם בסך 168,722 ש"ח. בנוסף לא הגישו כלל 4 דו"חות תקופתיים בשנת 2009 (8 עבירות על סעיף 117(א)(6) לחוק).

2.                 ביום 04.12.2012, טרם טענו הצדדים לעונש, ביקשו הנאשמים לצרף את ת"פ 564-06-10, הודו בעובדות כתב האישום בתיק, והורשעו בהתאם בביצוע 8 עבירות לפי פקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961 (להלן: " הפקודה") של אי העברה במועד של מס שנוכה, בסכום של 129,146 ש"ח.

3.                 בטיעוניה לעונש לעניין התיק שצורף, ציינה ב"כ המאשימה כי חוב המס משוערך ל-218,000 ש"ח כיום. היא ציינה כי יש לראות בעבירות גניבה ושליחת יד בכספי הציבור, וכן שיבוש של מערכת גביית המס המושתתת על דיווח אמין ושוטף של הנישום. היא ציינה את החומרה הנוספת שבאי-העברת ניכויים, עת משמשים הנישומים כנאמנים של המדינה האחראים להעברת הכספים אליה. ב"כ המאשימה ציינה כי אין לנאשם זכות מוקנית לזקיפת ההחזרים לתיק הניכויים, מאחר ותיק השומה עוסק בהכנסות הנישום, ועל כן פקיד השומה רשאי לזקוף החזרים בתיק השומה כנגד חובות של הנישום, ולא בהכרח כנגד חוב ניכויים. לטענתה, סעיף 195א לפקודה מאפשר לפקיד השומה לזקוף את התשלום לחוב ישן יותר של תיק הניכויים. ב"כ המאשימה סברה כי לאור אי הסרת המחדלים, חומרת העבירות והיקפן, ומחזורי המע"מ הגבוהים - מתחם הענישה ההולם נע בין 6-10 חודשי מאסר בפועל, קנס גבוה ומרתיע, תנאי מרתיע והתחייבות, והפנתה לפסיקה רלוונטית. כן ביקשה לגזור קנס על החברה, אשר אינה פעילה, ולהטיל עונש ברף הגבוה של המתחם.

לעניין תיק זה, ב"כ המאשימה טענה כי העבירות מהוות גזילה מהקופה הציבורית, אשר חומרתן נקבעה בפסיקה, יחד עם חשיבותו ועליונותו של האינטרס הציבורי על כל אינטרס אחר במקרים כאלו. היא ציינה כי מדובר בהרשעה שנייה של הנאשם בעבירות מע"מ, כאשר במסגרת ההרשעה הקודמת הוטל עליו עונש של 6 חודשי מאסר מותנה, שהינו בר-הפעלה, מאחר ואחת העבירות נשוא התיק המצורף בוצעה בתקופת התנאי. ב"כ המאשימה ציינה כי בעבר הוטלו על הנאשמים 24 קנסות מנהליים, אשר לא הרתיעו אותם מלשוב לסורם. היא ציינה כי הדו"חות החסרים הוגשו כדוחות אפס, באיחור. עוד ציינה כי חלק מחוב המס בגין יתר הדו"חות שולם, וכיום קרן החוב עומדת על 82,000 ש"ח, כאשר החוב הכולל הוא כ-290,000 ש"ח. ב"כ המאשימה הפנתה לפסיקה רלוונטית של מאסר בפועל, ביקשה להפעיל את המאסר המותנה, אך ציינה כי לא תתנגד שירוצה בחופף למאסר שיוטל בגין התיק שצורף לתיק זה.

4.                 מנגד טען הסנגור כי העבירות כולן דומות באופיין, ובוצעו בסמיכות זמנים, כתוצאה מדעיכה כלכלית של החברה, שאף נסגרה סמוך לאותם מועדים (הוגש אישור רו"ח לעניין זה). הסנגור ציין כי אין מדובר בכמות עבירות גדולה, וכי גם כמות העבירות בהרשעה הקודמת הייתה מועטה. 

הסנגור טען כי דו"ח שומה עצמאית של הנאשמת לשנת 2009 מצביע על הפסד עסקי של 480,000 ש"ח, והחזר בגובה 80,000 ש"ח, וציין כי אינו יודע מה עלה בגורל ההחזר. הסנגור ציין את הודאת הנאשמים, ואת העובדה שהנאשם אינו עובד כעצמאי, ועוסק בעבודות מזדמנות. הוא ציין כי העבירות בעלות אופי מנהלי, וכי הנאשם אינו צעיר, מנסה לשקם את עצמו לאחר קריסה כלכלית. הסנגור הפנה לפסיקה רלוונטית, וביקש להפעיל את התנאי בחופף לעונש שירוצה בעבודות שירות, כאשר הקנס יהיה לאחר ריצוי העונש וישולם בתשלומים. 

דיון

5.                 כמצוות סעיף 40 ג לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: " החוק"), בבואנו לקבוע את מתחם הענישה ההולם, יש להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנוהגת ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה.

§          חומרת העבירות

6.                 אין צורך להכביר מילים אודות חומרתן של עבירות המס, תוצאותיהן ההרסניות למשק, לכלכלה ולמרקם החברתי, ופגיעתן הקשה בערך השוויון ובנשיאת הנטל (ראו הדברים שנאמרו ברע"פ 512/04 אבו עבייד נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(2), 209). הנאשמים עיכבו כספים אשר אותם גבו, ואשר צריכים היו להגיע למדינה. גביית המס נועדה להיטיב עם הכלל, שכן מטרת התשלום הוצאות המדינה. מששיבש הנאשם את פעילותן התקינה של רשויות המס, פגע למעשה בתקציב המדינה, ועל כן, בכלל הציבור.

7.                 בנוסף, ראוי לציין את החומרה המיוחדת של עבירות אי העברת ניכויים - שכן בהתאם לפקודת מס הכנסה והתקנות המותקנות מכוחה, על הנישום לנכות את המס המגיע משכר עבודה ומקבלני משנה, והוא שאמון על העברתו לפקיד השומה. מאחר והמס נוכה ממשכורות העובדים, אך לא הועבר לקופת המדינה, הנאשם למעשה התעשר על חשבון קופת המדינה והציבור כולו.

§          נסיבות הקשורות בביצוע העבירה

8.                 כאמור, מדובר ב-8 עבירות שונות, ועל כן מתווספת חומרה לעניין ריבוי העבירות. העבירות בוצעו ככל הנראה מתוך מצוקה כלכלית, ובטרם נפסקה פעילות החברה. חוב המס הנוכחי משוערך לכ-290,000 ש"ח (קרן מס 82,000 ש"ח), וסכום זה טרם שולם לאוצר המדינה. על כן, ברי כי נגרם נזק רב לקופת המדינה באי-העברת המס במועד, עד היום.

בתיק המצורף, ת"פ 564-06-10, שעניינו אי-העברת ניכויים, מדובר גם כן בריבוי עבירות - 8 עבירות במספר, אשר נעברו משך שנה שלמה, וסכום המחדל, המשוערך ל-219,000 ש"ח (קרן מס 129,000 ש"ח), לא הוסר עד היום.

כאן המקום לציין כי טענת הנאשם לפיה הרקע לביצוע העבירות נעוץ בהסתבכותו הכלכלית, אינה יכולה להועיל לו. טענה כגון דא צריכה הייתה להיות מטופלת במועד, מול רשויות המס, שם היה נמצא לה הפתרון החוקי. יפים לעניין זה הדברים שנאמרו ברע"פ 7917/04 בסרגליק נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4) 1148, 1150:

"החוק קובע כי על כל חייב במס להגיש את דו"חותיו התקופתיים במועד, ואם יש לו עילה מוצדקת לדחיית המועד, רשאי הוא לפנות לרשויות המס בבקשה לדחיית מועד להגשת דו"ח תקופתי. כפי שקבע בית המשפט המחוזי, בפני המבקש היו פתוחות גם דרכים חוקיות להתמודד עם מצבו: לפי הוראת סעיף 67(ג) לחוק, רשאי המנהל "לפטור זמנית חייב במס מהגשת דו"ח לתקופה ובתנאים שיקבע"; לפי סעיף 73 לחוק רשאי המנהל "לדחות את מועדי הגשתם של דוח"ות, דרך כלל או במיוחד או לסוגים, ובלבד שדחיה לחייב במס פלוני תיעשה רק מטעמים מיוחדים שיירשמו"; ולפי סעיף 76 (א) לחוק, אם לא הוגש דו"ח תקופתי תוצא "קביעת מס" בהתחשב בהיקף פעילותו של העוסק, או לפי המשוער. המסקנה המתבקשת ממקבץ הוראות אלה היא, כי נישום אינו רשאי לעשות דין לעצמו ולהתלות את קיום חובת הדיווח המוטלת עליו בחוב כלפיו של מי מלקוחותיו. על הנישום להראות כי נמנע ממנו להגיש את הדו"ח במועד ואין בדעתו להתחמק מתשלום מס שאין ביכולתו לשלם במועד. במקרה שכזה, חייב הנישום להגיש למנהל, עוד לפני המועד הקבוע להגשת הדו"ח, בקשה מתאימה לדחות את מועד הגשת הדו"ח." (ההדגשה אינה במקור)

וראו גם הדברים שנאמרו בע"פ (מחוזי-חיפה) 1409/06 קילים אלקטרוניקה בע"מ נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 19/7/07, פורסם ב"נבו":

"ניתן לראות כי חייב במס הנקלע למצוקה כלכלית, איננו עומד חסר אונים מול רשויות המס. אילו היה המערער שוטח בפני המנהל את הנימוקים שבעטיים נבצר מן המערערות לשלם את מלוא המס בגין עסקאותיהן, הוא עשוי היה לקבל פטור זמני מהגשת דו"חות, או דחיית מועד להגשת הדו"חות, ואף אישור לתשלום המס המתחייב מן הדו"חות בתשלומים."