גז"ד לפלונית קטינה שסייעה לרצח דנה בנט ז"ל והתיירת סילביה מולרובה ז"ל

1.       כנגד הנאשמת הוגש ביום 25.6.09 כתב אישום אשר ייחס לה שתי עבירות: ניסיון לרצח (באישום הראשון) ורצח (באישום השני).

          הנאשמת כפרה בכתב האישום והתנגדה להגשת הודאותיה במשטרה, בטענה, כי אלו נגבו ממנה שלא כדין תוך הפרת זכותה להיוועצות בעורך דין ותוך תחבולה בלתי הוגנת.

2.       לאחר שמיעת חקירתו הראשית של רפ"ק תמיר ארד, ראש צוות החקירה וראש מחלק תשאול בימ"ר עמקים, הודיעו הצדדים על הסדר טיעון, לפיו, חזרה בה הנאשמת מכפירתה בכתב האישום, הודתה בכתב אישום מתוקן והורשעה על פי הודאתה בשתי עבירות של סיוע לרצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") ביחד עם סעיף 31 לחוק העונשין.

3.       בהגיעה להסדר הטיעון, הביאה המאשימה במכלול שיקוליה ארבעה רכיבים עיקריים והם:

א.           גילה של הנאשמת בעת ביצוע העבירות, שהיתה אז בת 15 שנים.

ב.       שיתוף הפעולה המלא של הנאשמת עם משטרת ישראל מתחילת הדרך, מבלי שביקשה או קיבלה תמורה כלשהי.

ג.       העובדה ששיתוף פעולה זה הביא לחשיפתן של ארבע פרשיות - שלושה מעשי רצח אכזריים ומעשה חטיפה ואינוס, שספק רב אם היו זוכות לפענוח אלמלא אותו שיתוף פעולה, וספק אם משפחת בנט הייתה מביאה את בתם המנוחה למנוחות.

ד.       חלקה של הנאשמת בביצוע העבירות, נוכח מערכת היחסים בינה לבין המבצע העיקרי.

נוכח שיקולים אלה, הגיעו הצדדים להסדר טיעון גם לעניין העונש ולפיו, המאשימה תעתור לעונש ראוי של 14 שנות מאסר בתוספת מאסר על תנאי וההגנה תטען כראות עיניה.

4.       בעת הרלוונטית לכתב האישום, קרי, החל מראשית שנת 2003, היתה הנאשמת קטינה בת כ- 15 שנים, התגוררה בטבריה עם אמה וסבתה והיתה בת זוגו של עדוואן יחיא פרחאן מוואדי חמאם, שהיה אז בן 27 שנים (להלן: " עדוואן").

כתב האישום המתוקן מתייחס לשני אירועי רצח; באירוע הראשון סייעה הנאשמת לעדוואן לרצוח את סילביה מולרובה ז"ל ובאירוע השני סייעה לו לרצוח את דנה בנט ז"ל.

על פי עובדות האישום הראשון, ביום 4.7.03 בשעות הלילה יצאה סילביה מולרובה, תיירת צ'כית אשר שהתה בארץ כמתנדבת (להלן: " סילביה"), לבלות בפאב בחוף דוגית. ביום 5.7.03 בשעה 03:00 או בסמוך לכך, הגיע עדוואן לאזור הפאב והבחין בסילביה יוצאת מהמקום על מנת לתפוס טרמפ חזרה למקום מגוריה שבמושב בני יהודה ברמת הגולן. עדוואן ניצל את העובדה, כי סילביה יצאה מהפאב כשהיא בגילופין כדי לגרום לה לעלות לרכבו בתואנה, כי בכוונתו להסיעה לביתה, ונסע מהמקום לכיוון ביתה של הנאשמת על מנת לבצע עמה את ההחלטה שגמלה בלבו להמית את סילביה. הוא התקשר אל הנאשמת והורה לה לרדת לרכבו כשהיא עוטה בגדים כהים ונעלי ספורט. הנאשמת עשתה כדבריו ומשהגיע עדוואן לביתה, עלתה אל הרכב והתיישבה במושב האחורי מאחורי סילביה. עדוואן המשיך בנסיעה לכיוון נחל צלמון, כאשר בדרך תדרך את הנאשמת לשמור על שתיקה וסימן לה כי בכוונתו להרוג את סילביה. בהגיעם סמוך לנחל צלמון, החנה עדוואן את הרכב, עמס את סילביה על כתפו והורידה בדרך העפר לכיוון הנחל, כאשר כל העת ליוותה הנאשמת את צעדיו. משהגיע אל הנחל, הוריד עדוואן את סילביה מכתפו והאחרונה, אשר הבינה את המתרחש, ניסתה בכוחותיה האחרונים להימלט, אלא שניסיון זה לא עלה בידה, שעה שעדוואן אחז בשערות ראשה וחנק אותה במשך מספר דקות באמצעות כבל דק שנשא עמו וגרם למותה. היות והנאשמת ועדוואן סברו, שסילביה בחיים, נוכח תזוזותיה, הציעה הנאשמת לעדוואן להטביע את סילביה במי הנחל על מנת להחיש את מותה. עדוואן שעה להצעתה, הכניס את ראשה של סילביה למי הנחל מתחת לגשרון מקורה במקום, דרך על גבה, תוך שהוא קורא לנאשמת להצטרף ולעמוד על רגליה של סילביה והנאשמת אכן עשתה כדבריו. לאחר מספר דקות, משחדלה סילביה לנוע והשניים סברו, כי היא מתה, הורה עדוואן לנאשמת לסייע לו בגרירת והנחת אבנים גדולות על גופה של סילביה, על מנת למנוע מהגופה לצוף מעל המים ובכך למנוע גילוי המעשה. הנאשמת הצטרפה לעדוואן וסייעה לו בגרירת והנחת האבנים ולאחר מכן עזבו השניים את המקום.

בעשותה את המעשים המתוארים לעיל, סייעה הנאשמת לעדוואן לרצוח את סילביה בכך שבשעת עשיית העבירה, עשתה מעשה כדי להקל את ביצועה.

על פי עובדות האישום השני, ביום 1.8.03 בשעה 01:00 לפנות בוקר או בסמוך לכך, נסעו עדוואן והנאשמת ברכב בכביש העולה מהעיר טבריה. בהגיעם לגשר האצטדיון ביציאה מטבריה, הבחינו עדוואן והנאשמת בדנה בנט צעירה בת 18 (להלן: " דנה"), אשר ירדה ממונית שירות שהסיעה אותה מעבודתה כמלצרית חזרה לבית דודה בטבריה. אותה עת, גמלה בלב עדוואן ההחלטה להמית את דנה. לשם כך שוחח עם הנאשמת וסיכם עמה, כי הנאשמת תצא מהרכב, תפנה אל דנה, תציג עצמה בכזב כעובדת בבית מלון השייך לעדוואן, כאשר על פי התוכנית, בשל אילוץ זמנים, כך תטען הנאשמת, זקוק עדוואן לעזרה בכוח אדם למספר שעות מצומצם והתמורה שתשולם בשכר תהיה כמה מאות שקלים עבור כמה שעות עבודה. בהתאם לתוכנית האמורה ובידעה כי בכוונת עדוואן לגרום למותה של דנה, פנתה הנאשמת אל דנה ובטענות התרמית לעיל, הובילה אותה אל הרכב בו חיכה עדוואן אותה עת. מיד עם כניסתה של דנה לרכב ובטרם הספיקה לברר את פרטי ההצעה האמורה, החל עדוואן בנסיעה לכיוון המושבה מגדל ובהתקרבו למקום סטה לשביל עפר המוביל למטעי זיתים הגובלים בשדות בין מגדל לבין וואדי חמאם. בהגיעם סמוך למטע זיתים במקום, עצר עדוואן את הרכב וירד ממנו בתואנה כי עליו להטיל את מימיו והנאשמת אף היא ירדה מהרכב תוך שימוש באותה תואנה. דנה, אשר חששה להישאר לבדה ברכב בלעדי הנאשמת, ביקשה ממנה להמתין לה משום שברצונה להתלוות אליה, אלא שמיד בצאתה מהרכב, הלם עדוואן באגרופו בפניה של דנה ומיד לאחר מכן הלם שוב בפניה באגרופו בכוח וגרם להתמוטטותה של דנה אל הקרקע. הוא קרע את חולצתה, משך בכוח את חזייתה וחנק את דנה באמצעות החזייה, עד שגרם למותה; כל זאת עשה כאשר הנאשמת עומדת בסמוך וצופה במעשים. על מנת לוודא את מותה של דנה, דרך עדוואן בחוזקה עם רגליו על בטנה של דנה, וביקש מהנאשמת לסייע לו לגרור את גופתה אל גרוטאת רכב שניצבה בסמוך. השניים גררו את דנה אל מתחת לגרוטאת הרכב, כיסו אותה בעשבים יבשים שליקטו במקום ונסעו לתחנת דלק סמוכה, שם מילא עדוואן דלק בבקבוק על מנת להצית אש בגופתה של דנה ובכך להעלים את הרצח. עדוואן והנאשמת שבו אל גרוטאת הרכב, שם התיז עדוואן דלק על גופתה של דנה, הצית אש בבגדיה, והשניים עזבו את המקום.

בעשותה את המעשים המתוארים לעיל, סייעה הנאשמת לעדוואן לרצוח את דנה בנט ז"ל בכך, שלפני עשיית העבירה ובשעת עשייתה, עשתה מעשים כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו ולמנוע את תפיסת המבצע וגילוי העבירה.

5.       בתסקירה מיום 13.1.10, עמדה קצינת המבחן למבוגרים על נסיבותיה האישיות של הנאשמת.

          הנאשמת, בת 22, רווקה, אם לתינוק בן כעשרה חודשים אשר נמסר לאימוץ עם לידתו. טרם מעצרה התגוררה בבית אמה בטבריה ולא עבדה.

          הנאשמת מסרה לקצינת המבחן פרטים רבים אודות מקרים קשים מעברה, אך קצינת המבחן לא התרשמה מיכולת הבעת רגשות תואמים למקרה, כמו גם מהבעת אמפטיה למצבם של אחרים במצוקה.

          מתולדותיה של הנאשמת עולה, כי היא בת יחידה להוריה; מאז לידתה אין לה קשר עם אביה; בהיותה בת כשלוש עלתה ארצה עם אמה וסבתה. לדבריה, משחר ילדותה סבלה מאלימות פיזית מצד אמה, אשר לפי טענתה, סובלת מלקות נפשית, ויחסיהן היו מתוחים לאורך השנים. הנאשמת שולבה מגיל צעיר בכתה טיפולית, אך גילתה בעיות התנהגות אלימה, נהגה להיעדר מבית הספר ומגיל צעיר חברה לחברה שולית, הסתובבה ברחובות, התנסתה בשימוש בסמים ואלכוהול וכן תארה התנהגות מינית מתירנית. בהיותה בגיל 12 שולבה בפנימייה למספר חודשים, אולם עזבה מרצונה בשל קשיי השתלבות. בהיותה בת כ- 13 הכירה את עדוואן, לאחר מספר חודשי זוגיות, עברה הנאשמת להתגורר עמו ועם בני משפחתו בכפר מגוריו. עדוואן החתימה על הסכם נישואין, אך לאחר שנעצר בוטל הסכם זה. הנאשמת תארה בפני קצינת המבחן מערכת יחסים תלותית ואלימה, אשר במהלכה נאותה לבצע כל מה שביקש ממנה. בתקופה זו בוצעו העבירות דנן. לאחר כשנה, נעצר עדוואן בגין עבירה אחרת ומאז אין ביניהם כל קשר. בהמשך ניהלה קשר זוגי עם בחור אחר, הרתה לו ועם לידת התינוק מסרה אותו לאימוץ. לפני כשנה עברה תאונת דרכים בעקבותיה נפגעה בפניה וברגלה.