בתאריך 15/7/06, בסמוך לשעה 05:40, נתפס הנאשם כשהוא מחזיק בסכין בכיכר בית העלמין בכרמיאל. בשל כך הוגש נגדו כתב האישום שבפניי, בו יוחס לו ביצוע עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").
בישיבת ההקראה, שהתקיימה ביום 29/12/06, הודה הנאשם, באמצעות סניגורו דאז, בהחזקת הסכין אולם טען שהחזיק בה למטרה כשרה. ומה המטרה הכשרה שנטענה? לטענת הסניגור, הנאשם "...אוסף סכינים. יש לו אוסף בבית. הוא התכוון להעביר את הסכין לאדם אחר והוא נתפס כאשר היה בדרכו לאותו אדם".
בהחלטתי מאותו יום הבעתי את דעתי כי ההסבר שניתן ע"י הנאשם להחזקת הסכין יותר מתמוה. הבעתי דעתי הנ"ל בעיקר לאור השעה בה נתפס עם הסכין, שזו שעה מאוד לא סבירה ללכת לאדם אחר כדי להעביר לו את הסכין. מכל מקום, לאור הכפירה והצורך לקבוע את התיק להוכחות, הוריתי להעביר את התיק לכב' סגן הנשיא כב' השופט מר ר.ש. צמח, על מנת שיקבע את המותב שבפניו יישמעו ההוכחות, זאת מהנימוקים שפורטו בהחלטתי מיום 29/12/06.
בסופו של דבר לא נקבע התיק להוכחות בפני מותב אחר והוא הוחזר אליי, להמשך טיפול. בין לבין התחלף ייצוגו של הנאשם - הנאשם שיוצג בתחילת הדרך ע"י סניגור ציבורי, מינה לעצמו סניגור פרטי - ובישיבת יום 19/9/07 חזר בו הנאשם מהכפירה והודה בעובדות כתב האישום. כאן המקום לציין שעניין החזרה מהכפירה נשמט מפרוטוקול ישיבת יום 19/9/07.
בעקבות הודאת הנאשם, בישיבת יום 19/9/07, הוא הורשע בביצוע העבירה שיוחסה לו בכתב האישום והופנה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר, בטרם הטיעונים לעונש. ההפנייה לשירות המבחן נעשתה לבקשת הסניגור ובהסכמת התובע שהופיע באותה ישיבה, שטרח לציין שאין לראות בהסכמה משום הסכמה לקבלת המלצות שירות המבחן.
בהתבסס על שתי שיחות שקיים קצין המבחן עם הנאשם ניתן ביום 1/1/08 תסקיר. התסקיר הינו חיובי בעיקרו וישנה בו המלצה להסתפק בהטלת עונש של מאסר מותנה, "ענישה שיש בה אלמנט הרתעתי ומציב גבולות לעתיד", לדעת קצין המבחן.
בישיבת יום 8/1/08 טענו הצדדים לעונש.
ב"כ המאשימה ביקשה כי יוטל על הנאשם עונש שיכלול מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס, זאת לאור חומרת העבירה.
הסניגור, לעומתה, ביקש לאמץ את המלצת קצין המבחן ולהסתפק בהטלת מאסר על תנאי, זאת לאור הודאתו, עברו הנקי והתסקיר החיובי.
לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי דעתי למהות העבירה בה הורשע הנאשם, לנסיבות ביצועה, לטיעוני הצדדים ולאמור בתסקיר של שירות המבחן, הגעתי למסקנה שאין מקום לקבל, במקרה זה, את המלצת קצין המבחן ולסטות ממדיניות הענישה הראויה בגין העבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין.
את דעתי באשר למדיניות הענישה הראויה כלפי מי שנתפס מחזיק סכין ברשות הרבים ואין בידו להוכיח שהוא החזיק בה למטרה כשרה, הבעתי בעבר יותר מפעם אחת. אין זה סוד שאני סבור כי לצורך מיגור תופעת הסכינאות שפשתה במקומותינו יש להטיל על כל מי שעובר עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, אפילו עברו צח כשלג ואפילו אם לא היתה לו, מלכתחילה, כל כוונה לעשות שימוש לא חוקי בסכין, עונש שיכלול גם מאסר בפועל, שלא בעבודת שירות, זאת כדי להעביר מסר כי מי שייתפס מחוץ לביתו ו/או לחצריו כשברשותו סכין, צפוי להישלח אל מאחורי סורג ובריח. אם מסר כזה ייקלט יקטן, כך אני מקווה, מספרם של נושאי הסכין המסתובבים ברשות הרבים ויקטן הסיכון של עשיית שימוש בסכין בשל חיכוך אקראי - כפי שזה קורה לא אחת - וכפועל יוצא מזה יפחת מספר מעשי הדקירה ומספר הנפצעים והנהרגים ממעשי דקירה.
עד כמה גדולה הסכנה הטמונה בכך שאנשים, לרבות אנשים נורמטיביים, מסתובבים ברשות הרבים כאשר הם נושאים עמם סכין - ובהקשר זה ראוי לאזכר את דברי כב' השופטת הגב' ד. ברלינר בע.פ. (עליון) 6508/05, פלוני נ. מדינת ישראל, כי "המרחק בין סכין המצוי בכיס - לבין שליפתו הוא קצר ביותר והתוצאות הטרגיות אינן מאחרות לבוא" - ניתן ללמוד מכך שכמעט ואינו עובר יום מבלי שאמצעי התקשורת ידווחו על אירוע דקירה כזה או אחר, בו יש נפצעים ולעיתים גם הרוגים.
עד כמה ממשי היה החשש לעשיית שימוש אלים ולא חוקי בסכין ע"י הנאשם שבפניי, ניתן ללמוד מההסבר שנתן הנאשם לקצין המבחן באשר לסיבה להחזקת הסכין על ידו. כפי שעולה מהתסקיר, טען הנאשם באוזני קצין המבחן "...כי החזיק בסכין מטעמי בטיחות מאחר והיה בדרכו בשעת לילה מאוחרת לבית הוריה של אשתו" - כאן המקום לציין שהסבר זה שונה מהותית מההסבר שניתן בישיבת יום 29/12/06, מה שמלמד על "אמינותו" של הנאשם ויש בכך כדי להטיל ספק באשר לאמיתות הדברים שסיפר הנאשם לקצין המבחן, דברים שבהתבסס עליהם ניתן התסקיר - היינו, הוא החזיק בה, לטענתו, להגנה עצמית. נקל לשער סיטואציה בה היה הנאשם מרגיש מאויים, אפילו איום קל, ובתגובה היה שולף את הסכין ועושה בה שימוש, מתוך אמונה שהוא פועל ל"הגנה עצמית".
כאמור, עיינתי בתסקיר ולא נעלם ממני שמדובר בתסקיר חיובי אולם יש לזכור ששיקוליו של קצין המבחן, בבואו להמליץ בפני בית המשפט על העונש אותו ראוי להטיל על נאשם שהורשע, אינם זהים, בהכרח, לשיקוליו של בית המשפט וכדברי כב' השופט מר מ. אלון (כתוארו אז) בע.פ. 344/81 + 359, מדינת ישראל נ. סגל ואח' (פורסם בפד"י כרך לה', חלק רביעי, עמ' 313),
"... קצין המבחן הופקד מטעם המחוקק לסייע בידי בית המשפט, בכך שיביא לידיעתו של השופט מידע והמלצה בעניין אחד השיקולים החשובים והמהותיים בדרכי הענישה - שמפאת חשיבותו של שיקול זה העמיד המחוקק לרשות בית המשפט אדם מיומן ובעל כישורים מתאימים, שיסייעו בקשר לכך, והוא - תיקונו של העבריין ושיקומו. לידי המלצתו יבוא קצין המבחן לאחר שיקול אחראי ונבון של כל הנסיבות ושל מידת הסיכוי להחזרה למוטב, אבל זוהי המשימה האחת בהמלצתו ואין לבוא אליו בטרוניה... על שום מה קצין המבחן מתעלם בהמלצתו מחומרת העבירה, מהצורך להרתיע עבריינים בכח וכיוצא באלה. שיקולים אחרונים אלה הם מתפקידו ומסמכותו של בית המשפט, הגוזר את הדין...". (שם, בעמ' 324, מול האותיות ד', ה').
לא נעלמו ממני גזרי הדין שהגיש הסניגור לעיוני. בין היתר ישנו גם גז"ד שניתן על ידי בת.פ. 2944/06, בו לא הטלתי מאסר בפועל. משום מה שכח הסניגור לציין שבאותו מקרה דובר על הסדר טיעון שנומק בקושי ראייתי ובעובדה שהנאשם היה קטין בעת ביצוע העבירה ואני אישרתי את הסדר הטיעון.
אין צריך לומר שאני נותן משקל, לקולא, להודאת הנאשם, הגם שלא היתה בהזדמנות הראשונה, לעברו הנקי ולאמור בתסקיר. אלמלא אלה הייתי מטיל עליו עונש מאסר לתקופה ממושכת יותר.
סוף דבר, לאור כל האמור לעיל, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:
* מאסר לתקופה של 2 חודשים, לריצוי מאחורי סורג ובריח.