תמצית הכרעת הדין:
1. הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת ראיות, כמפורט בהכרעת הדין, בחלק הארי של העבירות שיוחסו להם בכתב האישום, וזוכו מחלקן האחר של העבירות, הכל כמפורט בהכרעת הדין שניתנה על ידינו, המשתרעת על פני כ- 400 עמודים, במסגרתה ניתחנו את מכלול הראיות הקיימות בתיק, וקבענו את חלקו של כל נאשם ונאשם.
במסגרת הכרעת הדין זוכה נאשם מס' 8, מחמת הספק - הכל כמפורט בהכרעת הדין. מהנימוקים שפירטנו שם.
2. אין בכוונתנו לפרט את עיקרי הכרעת הדין מעבר למה שנחוץ לצורך גזירת דינם של הנאשמים שהורשעו בדין.
כפי שציינו בהכרעת הדין, בפרק המבוא, מדובר באחת מפרשיות סחר בבני-אדם, המורכבות והמסועפות ביותר שנדונו בבתי המשפט בשנים האחרונות, אם לא הגדולה שבהן, פרשה שחלק מהמעורבים בה, היו פעילים גם במספר מדינות בחו"ל, בין בעצמם ובין באמצעות מי מטעמם, שם הם עמלו על גיוס נשים על רקע של מצוקה כלכלית, לחלקן הם הבטיחו עבודות מכניסות בתחום המלצרות, הסיעוד ומקצועות אחרים, את חלקן האחר הם גייסו מבלי להסתיר מהן את סוג העיסוק הצפוי להן, היינו - עיסוק בזנות. הכל על רקע של מצוקה כלכלית ממנה סבלו אותן נשים, ועל רקע רצונן של אלה להיטיב את מצבן הכלכלי, גם שלהן וגם של בני משפחתן.
3. יצוין, שבהכרעת הדין קבענו, כי חלק מהנשים הגיעו לארץ בתוך ידיעה ברורה וודאית שמדובר בעיסוק בזנות, וחלקן אף ביקש לעסוק בזנות בארץ גם לאחר גירושן על ידי רשויות אכיפת החוק. אך הוספנו וציינו, שעובדה זו, אין בה כדי לשמוט את הבסיס מתחת ליסודות עבירת הסחר בבני אדם.
עוד ציינו בהכרעת הדין, שמדובר בכתב אישום הכולל 23 אישומים, כולם מתייחסים לנאשם 1 ומייחסים לו ביצוע בצוותא של עבירות שונות ביחד עם נאשמים אחרים, לאורך שנים, עבירות שבעיקרן נסובו סביב עיסוק של סחר בבני אדם לצרכי זנות, החזקת מקום לשם זנות, סרסרות, קשירת קשר לביצוע פשע (סחר בבני אדם לעיסוק בזנות), גרימה לאדם לעזוב את מדינתו לשם עיסוק בזנות, הבאת אדם לעיסוק בזנות, כליאת שווא, עיכוב דרכון, הלבנת הון, הטרדת עד ועוד שלל עבירות כמפורט בהכרעת הדין.
4. כתב האישום תאר מסכת פעילות ענפה שהתנהלה במשך שנים, בה פעלו הנאשמים ואחרים, לסחור בנשים לשם העסקתן בזנות, נאשמים שגרמו לחלק מהנשים לעזוב מקום מגורים בחו"ל, נאשמים שפעלו להבריח את אותן נשים לארץ, בעיקר דרך הגבול עם מצרים, סחרו בחלק מאותן נשים, מכרו אותן לאחרים לשם עיסוק בזנות, הביאו את חלקן לדירות שנוהלו על ידי מי מהם כבתי-בושת, בארץ, לשם עיסוק בזנות, לא פעם על ידי כליאתן של אלה תוך נטילת דרכונן, ותוך הטלת מורא עליהן באיומים, תוך החזקת כספים של אותן נשים, ותוך תשלום מזערי לאותן נשים בתואנה שיש לנכות תחילה את העלויות של הבאת הנשים לארץ - עלויות בהם נשאו הנאשמים.
כפי שפירטנו בהכרעת הדין, חלק מהנשים נאלצו לעבוד בזנות מדי יום, משך שעות רבות, ללא ימי חופשה, בתנאי עבודה קשים הדומים לתנאי עבדות, כאשר הנאשמים, כל אחד לפי חלקו, משלשלים לכיסם סכומי כסף נכבדים ביותר, ובעצם את חלק הארי הם זוקפים לעצמם בעוד שאת היתרה הם העבירו לאותן נשים.
לעניין זה, די שנציין שנאשם 1 זוכה מחמת הספק מהעבירות נשוא האישום העשירי, וזוכה, באופן חלקי, מחלק מהעבירות שיוחסו לו (זיכוי מחלק מהאישומים באישום הרביעי, באישום השישי, באישום השביעי, באישום השלושה עשר, הארבעה עשר, באישום העשרים ושניים), בעוד שביתר האישומים הוא הורשע - הכל כמפורט בהכרעת הדין.
5. פירטנו במסגרת הכרעת הדין את המכשולים שנתקלנו בהם עד אשר הגענו לשלב של מתן הכרעת הדין.
התיק התנהל תחילה לפני הרכב אחר, והועבר להרכב זה לאחר מספר דיונים שבהם עתרה ההגנה, ובעיקר נאשם 1, לדחיית הדיון, פעם אחר פעם, לצורך הסדרת סוגיית הייצוג. משהועבר התיק לטיפולנו, נאלצנו גם אנו לדחות את הדיון מספר לא מבוטל של פעמים. עד אשר, בסופו של דבר, הודיע לנו נאשם 1 שהוא לא הצליח להסדיר את סוגיית הייצוג ועל כן הורינו על מינוי הסנגוריה הציבורית לייצוג נאשם זה, וקבענו מועדים לשמיעת ראיות, ומשעשינו כן - עתר הנאשם לביטול מינוי הסנגוריה הציבורית באופן שהסדיר את הייצוג הפרטי שלו על ידי עו"ד ישראל קליין, שייצג אותו בשלב הראשון.
סוגיה זו גרמה לעיכוב הדיון בחודשים רבים, כאשר בהמשך הדרך, נתקלנו בקשיים נוספים, כאשר התבקשנו לדחות, לעיתים, את הדיון משום צרכי ההגנה, לעיתים משום שבמקביל התקיימו דיונים בפני מותב אחר בעתירה לקבלת חומר חקירה, וגם מטעמים נוספים שקשורים להגנה שהתייחסנו אליהם כבר ואיננו מוצאים לנכון להרחיב אודותם מעבר להתייחסות בפרוטוקול הדיון.
6. ראינו עוד לציין בפתח פרק זה, שלא התעלמנו כהוא זה מטענות שהועלו על ידי ההגנה, ששני מעורבים מרכזיים נוספים בפרשה זו, לא נתנו את הדין על מעשיהם. האחד, משום שלא נכלל מלכתחילה בכתב האישום, לאחר שחתם על הסכם "עד מדינה" עם הרשות החוקרת; והשני, שובץ כנאשם מס' 5, אך עם תחילת המשפט ביקשה המאשימה להשהות את ההליכים כנגדו, בשים לב לעובדה שגם עמו התנהל משא ומתן ובסופו של דבר, עמדת המאשימה הייתה תלויה בגרסה שימסור אותו נאשם בבית המשפט. משהעיד הוא בבית המשפט באותה רוח דברים של הודעותיו במשטרה, הוחלט על סגירת התיק כנגדו.
ללמדך, שמדובר בשני מעורבים נוספים שהיו בליבת העשייה של יתר הנאשמים, ובעיקר, נאשמים 1 עד 4, אשר נטלו חלק במעשים. עד המדינה הראשון היווה גורם מרכזי לצדו של נאשם 1 בהפעלת האופרציה של ניהול המערכת של סחר בבני-אדם והפעלת בתי בושת. גם הוא היווה חוליה מרכזית, כפי שהיווה נאשם 1, אף שיתכן שחלקו של נאשם 1 עלה על חלקו של עד המדינה, בכל הנוגע לקשרים שהצליח נאשם זה לקשור עם גורמים בחו"ל, אשר פעלו בשרותו לצורך גיוס אותן נשים; לצורך הספקת מסמכי זיהוי מזויפים לנשים, עוד במדינת המוצא; ולצורך תפעול המערך של שליחת אותן נשים למצרים והמעבר דרך מדבר סיני, עד הגעתן לארץ.
איננו מתעלמים גם מחלקו של נאשם 5, שגם הוא היווה חוליה מרכזית בהפעלת המערכת של הנאשמים. אף שלטעמנו, חלקו לא שווה-ערך לחלקו של נאשם 1, והוא בגדר חוליה שהופעלה על ידי נאשם 1 ושותפיו.
7. במסגרת הכרעת הדין, ציינו שבתחילה גדר המחלוקת נגעה כמעט לכל טענה וטענה שהועלתה על ידי המאשימה בכתב האישום. אך ככל שהתקדמנו בשמיעת המשפט, למדנו לדעת שזירת המחלוקת הלכה והצטמצמה (למעט אישומי קפריסין) עד כדי מחלוקת בסוגיה האם הנאשמים ידעו שמדובר בנשים זרות שהובאו לארץ לצורך עיסוק בזנות, כטענת המאשימה, או שמא מדובר בנשים ישראליות שעסקו בזנות לפי בחירתן, כטענת הנאשמים.
לא זו הייתה גרסת הנאשם 1, כפי שזו נמסרה בתגובתו לכתב האישום. אז, הוא הכחיש היכרות עם המתלוננות, טען שלחלק מהמתלוננות היה אינטרס להפליל אותו כדי לזכות בטובת הנאה מצד המדינה, שהן שוגות וטועות בזיהויו. בנוסף, הוא הכחיש את העובדות בחלק מהאישומים, וטען שחלק מהאישומים בלתי אפשריים משום שיש לו טענת "אליבי".
כך גם נהגו יתר הנאשמים שכפרו בכל עובדות כתב האישום, או במרביתן (ראה תגובת נאשם 2 על ידי באי כוחו, כך גם נאשמים 3 ו- 4). על כן, לא היה מנוס משמיעת כל הראיות והעדים בתיק - עובדה שבדיעבד הסתברה כגורם חשוב בהתארכות ההליך המשפטי.