הנאשם הורשע כאמור בהכרעת הדין בביצוע 11 עבירות מרמה בנסיבות מחמירות בניגוד לסעיף 415 סיפא של חוק העונשין - תשל"ז 1977 ובחלק מהאישומים הורשע, גם כן, בעבירות של איומים וגניבה.
אביא להלן בתמצית האומר את שנקבע ונאמר בהכרעת הדין:
כאמור העבירות בהן הורשע הנאשם, סבות סביב עיסוק הנאשם בהלוואות חוץ בנקאיות, שהציע ללווים - למתלוננים. סכומי ההלוואות נעו בין 5000 ש"ח ועד לסך של 100,000 ש"ח. הלווים הפקידו בידי הנאשם שיקים להבטחת החזרי ההלוואות, בחלק ניכר מהמקרים הוא לא נתן את סכום ההלוואה או שנתן סכומים חלקיים וקטנים, חרף זאת הוא עשה שימוש בשקים אלו וסחר אותם לצדדים שלישיים. עקב מעשיו הנ"ל של הנאשם הסתבכו חלק מהלווים בהליכי משפט אזרחיים, בגין תביעות שהגישו אותם צדדים שלישיים וחלקם האחר עדיין חשוף לכך בעתיד.
המדובר בשיקים שהסתכמו בסך של 383562 ש"ח ( סכום זה כולל הסך של 10,000 ש"ח יתרת סכום ההלוואה שנתנה ל.א. לנאשם ואת הסך של 10,000 ש"ח סכום השיק שקיבל הנאשם ממשפחת דנינו כאמור באישום 9). הלווים קשיי יום שלא הצליחו לגייס המימון הדרוש באמצעות המערכת הבנקאית, בה ניהלו את חשבונותיהם. הלווים הסכימו לתנאיו של הנאשם ונתנו בו אימון עיוור ובלתי מסויג והוא הפר אימון זה ואף נקט בפעולות שפגעו בהם ללא כל התחשבות מינימאלית וללא הצדקה, תוך שהוא עושה שימוש בשיקים לצרכיו הוא בלבד.
עבירות המרמה נעשות בדרך כלל לאחר תכנון, הכנה ותוך שכנוע הקורבן במצג השווא שיוצר את המרמה. בענייננו פעולותיו של הנאשם התפרסו על פני סקטורים שונים של לווים ובמקומות שונים בארץ, לאורך תקופה לא קצרה ואף במקרים מסוימים לא בחל בנקיטת דרך מאיימת כלפי מי שהעז להקשות עליו בדבריו או בפניותיו אל צד ג' זה או אחר. המדובר בפעולות שהתייחסו למספר רב מאוד של שיקים שהסתכמו בסכום משמעותי מאוד.
סבלם של המתלוננים היה רב מאוד והנאשם לא בחל בכל דרך להחמיר עוד יותר את מצבם ולהקשות על מצוקתם ותלותם בו ובהבטחותיו. המדובר באזרחים תמימים, נורמטיביים ושומרי חוק שמצבם הכלכלי הקשה והצרכים המיידיים חייבו אותם לפנות למודעות שפרסם הנאשם, כמפלט אחרון וכצעד להישרדות בשבילי החיים הקשים והסבוכים.
הנאשם הורשע גם כן בעבירה נוספת כמפורט בהכרעת הדין ביחס לאישום מס' 12 ובו התגלתה מסכת עובדתית של מרמה אחרת, קרי, הנאשם ניצל את האימון והתמימות של נערה והציג בפניה מצג שווא ממנו היא הבינה והאמינה כי הוא רווק, קשריו איתה הלכו והתחזקו ואף נוצרה ביניהם מערכת יחסים קרובה מאוד שבמהלכה היא אף הרתה לו והפילה משגילתה כי הוא אינו מעוניין וחפץ בילדים וגם היא לא הייתה מוכנה לכך. הנאשם הצליח להביא את הנערה שתתמוך בו כספית ותפקיד בידיו כספים שקיבלה וחסכה. הנאשם החזיר לה חלק מהסכום וכי היתרה בסך של
10,000 ש"ח (קרן), טרם הוחזרה לידיה.
מעיון בעברו של הנאשם אנו למדים כי זה אינו הכישלון הראשון שלו בתחום זה. הנאשם הורשע כבר בעבירות דומות בעבר - ראו נספח ב' לסיכומי המאשימה ט/2. עברו הפלילי של הנאשם בחלקו הגדול, דומה לעבירות בהן הורשע ועוסקות בזיוף, קבלת דבר במרמה, סחיטה באיומים, התחזות כאדם אחר במטרה להונות (מס' 5 ו- 9 בנספח ב'), קבלת נכסים שהושגו בפשע, תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה ממש, תקיפת שוטר, העלבת עובד ציבור ועבירה בניגוד לחוק מס ערך מוסף. עבירות אלו התרחשו בין השנים 1997 ועד לשנת 2005 .
נגד הנאשם עומדים ותלויים מאסרים מותנים שחובה להפעילם, הואיל והורשע בעבירות רבות בתיק שבפני. בתיק פלילי (שלום עכו) 4084/03, ניתן פסק דין ביום 29.6.04 ובו הורשע בעבירות שונות ובין השאר קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירות אחרות - ראו נספח ג', הטיל עליו בית המשפט עונש מאסר בפועל, הפעיל מאסר מותנה שהיה תלוי ועומד נגדו באופן חלקי והטיל עליו מאסר מותנה בן 18 חודשים למשך 3 שנים. בתיק פלילי (שלום עכו) 2461/02 ניתן פסק דין ביום 30.11.05, ובו הוטלו עליו עונשים שונים שכללו עונש מותנה של 6 חודשים למשך 3 שנים בגין עבירות המנויות בסימן ו' לפרק יא' לחוק העונשין.
ראוי לציין כי הנאשם נעצר בגין תיק זה ביום 17.4.07 ועד היום, אך נטען בפני כי החל מיום זה, קרי, 17.04.07 ולמשך 7 חודשים, הנאשם ריצה גם תקופת מאסר של 7 חודשים וכן תקופה זהה של מאסר חלף קנס שהוטל עליו, גם כן - ראו ת. פ. 1960/00 (שלום חיפה) ות. פ. 2312/01 (שלום קריות) וכן פסקי הדין בנספח ז' לסיכומי המאשימה ט/2.
יש לציין עוד כי הנאשם נידון ביום 22.10.06, לעונש מותנה בלבד בת. פ. (מחוזי חיפה) 298/03 ואשר אליו צירף גם כן, ת.פ. (שלום עכו) 2647/05. גם בתיק זה דובר בעבירות שונות שכללו עבירת מרמה בנסיבות מחמירות - ראו נספח א' לט/2.
מעשיו של הנאשם חמורים, הן מבחינת המהות והן מבחינת ההיקף ביחס למספר המתלוננים, סכומי הכסף ופרקי הזמן הלא קצרים, אשר בהם התרחשו המעשים. אכן על יסוד כל אלה ראוי הנאשם למאסר בפועל לתקופה ההולמת את מעשיו.
חומרה נוספת אנו מוצאים בעובדה שהוא ריצה בעבר עונש מאסר בגין עבירות דומות, נידון לעונשי מאסר מותנים כמפורט לעיל, זכה להקלה בתנאי השחרור עת אושר לו שחרור מוקדם - ראו נספח ה' לט/2. חרף כל אלה הוא שב ונכשל כשלון חמור וקשה באותם מעשים ולא עמד בהבטחותיו כי הוא לא יחזור על מעשיו ולא קיים את הצהרותיו כי בכוונתו לשקם את עצמו ואת משפחתו - ראו הצהרותיו בפני הוועדות בנספח ה' הנ"ל.
אמנם המדובר באדם צעיר שעדיין לא אפסה התקווה כי הוא יתעשת ויחזור למוטב, יתקן את דרכיו ויתנהל כאזרח נורמטיבי וחיובי. בפני הוא הביע חרטה והצהיר כי עת ראה כי מעשיו עומדים לסבכו בעבירות אלו, הוא הפסיק לעסוק בתחום זה ועבר לעסקים חוקיים אחרים. בפנותו לביהמ"ש הוא ביקש לתת לו הזדמנות לתקן את דרכיו ולא לנעול בפניו את דרך החרטה והשיקום.
קשה לסמוך על הצהרות הנאשם, כי בעבר עשה כן ולא עמד בכך. הפרת האימון, שניתן בו בעבר מחייבת בחינת הצהרותיו כיום בזהירות מרבית ואף גורמת להתלבטות קשה מאוד, אך לא בלי היסוס החלטתי לתת לבקשתו זו ולחרטתו משקל מסוים בעת גזירת הדין, זאת כדי שלא לנעול בפניו את שערי הרחמים, כפי שביקש הסנגור.
על שיקולי הענישה שבה הנשיאה בינייש, השופטות נאור וארבל וכתבו בפס"ד ע"פ 7113/08 וע"פ 7115/08 פלוני נגד מדינת ישראל, (2008) כי:
"גזירת הדין אינה מדע מדויק כי אם איזון בין מכלול הנסיבות והשיקולים הרלוונטיים לעניין (ע"פ 10715/05 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לחוות דעתי (לא פורסם,
4.9.07)). בית המשפט בבואו להטיל עונש על נאשם מביא בחשבון שיקולים של גמול, הרתעה, שיקום ומניעה. מצד אחד על בית המשפט להתחשב בצורך להגן על הציבור מפני העבריין הנידון; את הצורך לבטא את סלידת החברה כלפי מעשים מסוימים; את חשיבותה של ההרתעה, הן האישית של אותו עבריין והן הכללית של עבריינים בכוח. לצד זאת שוקל בית המשפט את נסיבותיו האישיות של כל עבריין ונותן משקל לאפשרות שיקומו (ע"פ 4920/01 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נו(1) 594, 602 (2001))."