גז"ד ליאסר חטיב מבית ג'אן שבנה יחד עם אחיו בשמורת הר מירון מתחם תיירותי רחב היקף (צימרים ) ללא היתר ועבירות נוספות

1.

הנאשם הורשע ביום 14.11.12, לאחר שמיעת הוכחות במשך תקופה ארוכה מיום 21.11.10 בעבירות של ביצוע עבודות בנייה ושימוש הטעונים היתר, ללא היתר, ובסטייה מהוראות תכנית ושימוש בקרקע חקלאית בניגוד להוראות התוספת הראשונה לפי סעיפים 204(א), (ב) ו- (ג) לחוק התכנון והבנייה התשכ"ה - 1965 וכן באי קיום צו שיפוטי למניעת פעולות לפי סעיפים 246,249 לחוק.

כתב האישום המתוקן ברביעית שהוגש ביום 16.8.10 ואשר על-פיו הורשע הנאשם, הכיל 5 אישומים:

1.1.                אישום בגין ביצוע עבודות בניה של קיר תמך עשוי אבנים עם מדרגות והנחת ארבעה בסיסי מבנים עשויים ברזל ועשיית שימוש חורג בהם;

1.2.                המשך ביצוע עבודות בניה ושימוש חורג תוך הפרת הצו השיפוטי שהוצא המורה על איסור המשכת כל פעולות בניה ושימוש שאינו חקלאי - ובפרט בנית ארבע בקתות אירוח מעץ בגודל כ- 52 מ"ר האחת, בקתה המשמשת כמשרד קבלה ומטבחון בגודל כ- 41 מ"ר, מזרקה מאבן ובטון בקוטר כ-2 ושבילי גישה מאבן ובטון למבנים שלעיל באורך של כ-80 מ';

1.3.                אכלוס המבנים תוך הפרת הצו השיפוטי;

1.4.                ביצוע עבודות בניה נוספות תוך המשך הפרת הצו השיפוטי - ובפרט - בנית קיר תמך נוסף באורך של כ-62 מ', בנית מכלאה לסוסים בשטח כ-278 מ', אורווה לסוסים בשטח כ-130 מ', מכולה מפח בשטח כ-19 מ' וקיר עשוי אבן ובטון באורך כ- 55 מ';

1.5.                ביצוע עבודות בניה נוספות תוך הפרת הצו השיפוטי - ובפרט - הכשרת הקרקע, שפיכת מצעי אספלט וסלילת דרך ברוחב כ-4 מ' ובאורך כ- 80 מ'.

2.

ב"כ המאשימה טענה בטיעוניה בכתב לעונש כי במקרה דנן מתחם הענישה המתאים הינו כדלקמן:

א. מאסר בפועל: 6-12 חודשים.

ב. מאסר על תנאי של למעלה מ- 6 חודשים לשלוש שנים.

ג. קנס כספי: 750,000 - 500,000 ש"ח.

ד. התחייבות כספית של למעלה מ- 150,000 ש"ח להימנע מביצוע כל עבירה לפי פרק י' לחוק.

ה. בהמשך לצו הפסקת בנייה / איסור שימוש קיים בעמק 4906/03, צו הריסה מיידי.

ב"כ המאשימה סרקה שורה של פסקי דין ממנה לטעמה נלמד כי מדיניות הענישה מצביעה על עונשי מאסר בפועל בעבירות של הפרת צווים לרבות בעבירה ראשונה מסוג זה, לצד קנסות מכבידים, שמגלמים את אחת מתכליות החוק: להפוך את העבירות מסוג זה לבלתי משתלמות למבצעיהן, וכן הטלת צווים להפסקת מעשה העבירה וסילוק תוצאותיו מהשטח.

עוד נטען כי עבירה מסוג זה בהכרח טומנת בחובה פגיעה משמעותית בערכים, עקרונות ואינטרסים ציבוריים כבדי משקל. משכך, יש ליתן להיבט זה, כפי שהוא בא לידי ביטוי כחוט השני בפסיקת בתי המשפט, בעשורים האחרונים, מעמד בכורה בבוא בית המשפט להתוות את מתחם הענישה.

באשר לרכיב הענישה של קנס כספי והתחייבות: נטען ע"י ב"כהמאשימה כי קנס נמוך מהמבוקש עלול ליצור תמריץ לעברייני בנייה, ואין בו כדי להשיג את תכלית הענישה מן הפן הכלכלי, שהיא הפיכת עבירות הבנייה בכלל ועבירת הבנייה במקרה זה לבלתי משתלמת בכל מובן אפשרי, והעברת מסר לפיו עבריינות בנייה לא רק שאינה משתלמת אלא שהסכנה הכלכלית שבה רבה וממשית. לעניין האפשרות לפריסת הקנס לתשלומים, המאשימה טענה כי פריסת קנסות לתשלומים רבים מדי כמוה כמתן "משכנתא" לנאשם מטעם המדינה ועל חשבונה ופרס נוסף לחוטא ויש בה משום פגיעה בתכלית הענישה. לפי אותם רציונלים התבקש בית המשפט להטיל גם ענישה כלכלית צופה פני עתיד בדמות התחייבות כספית.

באשר לרכיב מאסר בפועל / מותנה: נטען כי בית המשפט העליון חזר וקבע בשורה של פסקי דין, אשר חלקם צוטטו ע"י ב"כ המאשימה בטיעוניה לעונש, כי הענישה הראויה בעבירות תכנון ובנייה בכלל ובעבירות של הפרת צווי בית משפט בפרט, הינה, בין השאר, מאסר בפועל, וזאת גם בעבירה הראשונה של הפרת צו בית משפט וגם במקרים שבוצעה הריסה או ניתן היתר בנייה.