גור אריה נ' מדינת ישראל

פסק דין

1.בפנינו ערעור לפי חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל – 1970 (להלן: החוק) על החלטת הממונה על תשלום גמלאות מיום 29.10.09.

התשתית העובדתית

2.המערערת, ילידת נובמבר 1951, הינה בעלת תואר בוגר (B.A) בהוראה מסמינר הקיבוצים ותואר מוסמך (M.A) במינהל החינוך מאוניברסיטת בר-אילן.

3.המערערת הועסקה על ידי משרד החינוך כמורה החל מיום 1.9.71 ובמשך כשני עשורים, עד סוף שנת הלימודים תשנ"ג. בשנתיים שלאחר מכן שימשה המערערת כממלאת מקום מנהלת בית הספר "רננים" בראשון לציון. ביום 1.9.95, עם סיום תפקידה זה, יצאה המערערת לשבתון למשך כל שנת הלימודים תשנ"ה. לאחר מכן, ביום 1.9.96 יצאה לחופשה ללא תשלום (חל"ת) שנמשכה ארבע שנים, ושלא נרכשה על ידה, שאז נותקו יחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ביום 31.8.00. בהתאם, קיבלה התובעת אישור גמלאות במסגרת הקפאת זכויות לפי סעיף 17א לחוק.

4.בתקופה שהותה של המערערת בשבתון, ובהמשך בשנות החל"ת, למדה המערערת לימודים אשר, כך הניחה, יזכו אותה בגמולי השתלמות. בהתאם, ביום 11.1.96, נשלח למערערת אישור לפיו היא זכאית ל- 5 גמולי השתלמות החל מיום 1.9.95, ובשנים הבאות קיבלה המערערת אישורים נוספים בדבר מספר הגמולים להם היא זכאית, לרבות אישורים בעניין אותם קיבלה לאחר סיום החל"ת. להשלמת התמונה נציין שהמערערת השלימה לימודי תואר שני בשנת 1999.

5.ברם, ביום 29.10.09 נשלח אל המערערת עותק ממכתבה של גב' רוזי צסלר אל מנהלת הגמלאות, שבו נאמר שלמערערת אין זכות לקבל אותם 5 גמולים שצברה כחלק מקצבתה, וכך נאמר במכתב:

"במכתבי מיום 8.2.01 נפלה טעות באישור זכאותה לגמולי השתלמות. בבדיקה שערכנו העלינו כי הגמולים שצברה היו בשנות חופשה ללא תשלום ולכן אינה זכאית להם עם יציאתה לגמלאות. אנו מתנצלים על הטעות ומבקשים לתקן הודעתינו לעיל".

ובהמשך למכתב זה, שלחה גב' צסלר למנהלת הגמלאות מכתב נוסף, שבו נאמר כך:

"בהמשך למכתבי מיום 29.10.09, אני מתנצלת מראש שגם במכתבי מיום 29.10.09 שכחתי להוסיף פסקה שבה הגב' גור אריה אסתר אינה זכאית גם לכפל תואר. אי לכך הינכם מתבקשים לבטלו".

6.בין הצדדים התנהלה התכתבות בקשר למכתביה שלעיל של גב' צסלר, בהמשך הדרך אף התקיימה פגישה ביום 10.4.11, אך ללא תוצאות.

השתלשלות ההליכים

7.ביום 24.5.11 הגישה המערערת כתב תביעה לבית דין זה, נגד משרד החינוך ונגד הממונה על תשלום גמלאות (ק"ג 43777-05-11). הסעדים שהתבקשו במסגרת תובענה זו היו סעד הצהרתי לפיו המערערת זכאית לכך שהמשכורת החודשית לצורכי גמלה תחושב על בסיס מלוא גמולי ההשתלמות וכפל התואר אותם רכשה קודם למועד הקפאת הזכויות לגמלה, וכן פיצוי כספי בסך 400,000 ₪, הן על נזקים ממוניים והן על נזקים בלתי ממוניים ועוגמת נפש.

8.ביום 26.6.11 הגישה המדינה בקשה להפרדת הליכים, באופן שהסעד ההצהרתי שלו עתרה המערערת יוגש על ידה בהליך נפרד של ערעור על החלטה הממונה על הגמלאות. ביום 7.9.11 התקבלה הבקשה, ובהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת חנה טרכטינגוט נקבע שעל המערערת להגיש ערעור בתוך 30 יום.

9.ביום 11.10.11 הגישה המערערת, בהתאם להחלטה שלעיל, את הערעור המונח בפנינו. לאחר הגשת הערעור, הגישה המערערת בקשה לאיחוד הדיונים בין הערעור לתביעה, אך בקשתה נדחתה בהחלטה שניתנה על ידי כב' סגן הנשיאה שמואל טננבוים ביום 18.12.11. לאור כל האמור, התובענה נותרה תלויה ועומדת בפני כב' השופטת טרכטינגוט, בהמתנה להכרעה בערעור זה.

10.ביום 21.3.12 התקיים דיון קדם משפט, שבו בוררה בין היתר השאלה האם יש צורך בבירור עובדתי במסגרת הערעור, או שהמחלוקת הינה משפטית בלבד שניתן להכריע בה על יסוד טענות הצדדים. בדיון זה עמדה המערערת על כך שיוגשו תצהירי עדות ראשית והתיק ייקבע להוכחות, ובית הדין נעתר לבקשתה, נתן צו להגשת תצהירים וקבע מועד לדיון הוכחות.

11.ביום 30.1.13 התקיים דיון הוכחות, שבו נחקרה המערערת על תצהירה, ובהמשך לכך נחקרו מר איתי הדר, מנהל תחום גמלאות ופיצויים באגף בכיר לכוח אדם בהוראה במשרד החינוך, וכן הגברת אירית צייגר, מנהלת תחום שכר וגמלאות במשרד האוצר. בתום הדיון ניתן צו להגשת סיכומי הצדדים.

12.ביום 22.7.13, לאחר שהוגשו סיכומי הצדדים, ניתנה על ידי בית דין זה החלטה מנומקת בדבר זימונה למתן עדות בתיק של גב' שרה פרשי ממחלקת הגמלאות במשרד החינוך. ביום 18.12.13 התקיים דיון שבו העידה הגב' פרשי בחקירה נגדית, ובהמשך לכך הגישו השלימו הצדדים את סיכומיהם. עתה עלינו להכריע.

דיון והכרעה

13.חוק שירות המדינה (גמלאות) [נוסח משולב], התש"ל – 1970 (להלן: החוק) "נועד לקבוע הסדר פנסיוני לעובדי הציבור.... הוא נועד להבטיח לעובד הפורש רמת חיים בדומה לזו שהיתה לו בתקופת שירותו... חוק הגמלאות לא נועד להיטיב עם עובדי המדינה... גישה זו נכונה גם לפרשנות החוק: יש לחתור להגיע לפרשנותו הנכונה והמדויקת של החוק, ככל שזו עולה מלשונות, ממבנה החוק ותכליתו, ולא דווקא פרשנות המיטיבה עם העובד" (עע 1351/00 מדינת ישראל נ' קירשנבאום (16.7.03)).