גוטי נ' ועדת השחרורים ואח'

פסק דין

1.בפנינו עתירה כלפי החלטת המשיבה 1 (להלן: "הוועדה"), מיום 11.4.13, אשר דחתה את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם ממאסר ראשון לתקופה של 9 שנים ו-11 חודשים שהוא מרצה החל מיום 3.2.07 בגין הרשעתו בעבירות של סיוע להריגה והצתה נושא כתב אישום מתוקן בשנית בתפ"ח 1018/07 (בימ"ש מחוזי ת"א).

2.כתב האישום המתוקן הוגש נגד שני נאשמים, כאשר העותר הוא נאשם מס' 2. על פי עובדות כתב האישום המתוקן בשנית, העותר היה מאורס לאחותו של נאשם 1, ונאשם 1 היה מאורס לאחותו של העותר. בבניין המגורים שבו התגורר העותר, התגורר במהלך מספר חודשים גם מחמוד עבדאללה סלים, יליד 1967. בתאריך 2.2.07, בשעות הערב, נכנס העותר עם הנאשם האחר לדירתו של סלים. הנאשם האחר תקף את סלים, בין היתר באמצעות סכין, וגרם לו לדקירה בזרועו השמאלית ולחתכים בחלקי גוף שונים שגרמו למותו, כאשר העותר סייע לו בנוכחותו במקום וחיזק את ידיו.

בהמשך רכש העותר שלושה וחצי ליטר בנזין, חזר לדירה של סלים, שפך את הבנזין על גופתו ושלח במזיד אש בגופה. העותר הורשע בעבירות של סיוע להריגה והצתה, ואילו הנאשם האחר הורשע בהריגה.

לא למותר לציין שכתב האישום המקורי ייחס לעותר ולנאשם 1 עבירות של רצח ושיבוש הליכי משפט, וייחס לעותר גם עבירות של הצתה והשמדת ראייה והוא תוקן, כאמור, במסגרת הסדר טיעון לפיו עתרו ב"כ הצדדים להטיל על העותר את עונש המאסר הנ"ל.

בפני הוועדה הוצגו בין השאר המסמכים הבאים:

(א)דו"ח סוציאלי מיום 1.1.13, ממנו עולה כי העותר מרצה כיום את מאסרו הראשון לתקופה ארוכה. הוא מודה ולוקח אחריות, מבין את חומרת העבירות ומודע להשלכותיהן. את תחילת המאסר הוא ריצה בביס"ר איילון, התנהגותו ותפקודו היו תקינים, והוא עבד במטבח באופן חיובי. העותר השתתף בקבוצה טיפולית לשליטה בכעסים, במקביל ליציאה רצופה לחופשות, אשר עברו ללא אירועים חריגים. התרשמות מנחות הקבוצה היא שהעותר גילה עניין ורצינות בתהליך הקבוצתי, גילה פתיחות וכנות, לקח אחריות מלאה והביע חרטה ובושה ממעשיו.

עניינו של העותר הובא בפני ועדת שיקום בתאריך 12.9.11, שהמליצה על העברתו לבית שיקום נוכח הנימוקים הבאים: בחור צעיר, בעל רקע נורמטיבי, לראשונה במאסר והוא מגלה מוטיבציה לתהליך של חזרה לחיים נורמטיביים. העותר השתלב במסגרת השיקום הקבוצתי בביס"ר השרון בתאריך 10.10.11, השתלבותו הייתה תקינה, השתלב בעבודה במפעל "סולמות חגית" לשביעות רצון מעסיקיו, ללא בעיות משמעת, מוסר בדיקות שתן נקיות ויוצא לחופשות סדירות.

עניינו של העותר הובא בפני ועדת שיקום נוספת בתאריך 28.6.12 והומלץ על העברתו לשיקום פרטני נוכח הנימוקים הבאים: אסיר חיובי, אשר הוכיח את עצמו, והשתלבותו בשיקום הפרטני הייתה טובה. הוא המשיך להוכיח אחריות אישית, בגרות והקפדה על נהלים והמשיך לעבוד במפעל "סולמות חגית".

(ב)טופס 903 מיום 3.3.13 ממנו עולה כי העותר לוקח אחריות על ביצוע העבירה ומודע לחומרתה. הוא שוהה באגף שיקום, במסגרת שיקום פרטני, מועסק במפעל "סולמות חגית", משתף פעולה עם הצוות הטיפולי, והשתלב בצורה טובה באגף. הוא קודם לשיקום פרטני, שם הוא ממשיך להוכיח את עצמו, המשיך לעבוד ב"סולמות חגית" בתפקיד אחראי, משתתף בפעילות האגף, יוזם ותורם.

(ג)מכתב מרש"א מיום 21.3.13 הכולל תוכנית שיקום לעותר לפיה הוא יגיע לשיחה טיפולית פרטנית אחת לשבוע, יעבוד ב"סולמות חגית בע"מ" תחת פיקוח ויציג תלושי שכר המעידים על עבודתו. רש"א תדווח על כל הפרה לוועדת השחרורים, ומשך הפיקוח הוא עד תום תקופת הרישיון.

החלטת הוועדה:

7.הוועדה דחתה את בקשת העותר לשחרור על תנאי ממאסרו ובהחלטתה, שהיא נושא עתירה זו, קבעה כדלקמן:

א.העותר מרצה מאסרו בגין עבירות הריגה והצתת מבנה. זה מאסרו הראשון, אין בעברו הרשעות קודמות, התנהגותו בכלא חיובית וללא דופי, והוא עבר הליך טיפולי.

ב.חרף האמור לעיל, העבירות בביצוען הורשע העותר ונסיבות ביצוען מציבות התלבטות קשה מאוד שכן המניע למעשים היה ניסיונם של העותר והנאשם האחר להשתלט על דירת שכן במבנה בו התגוררו.

ג.מבלי להיכנס לפרטים, חלקו של העותר באירוע לא היה פסיבי והרשעתו לא נבעה מעצם נוכחותו במקום בלבד, אלא מהשתתפותו הפעילה במהלך המעשים, שהביאו למות הקורבן. לאחר מכן, העותר רכש דלק וגרם להצתה של הדירה בה היתה גופת הקורבן.

ד.מדובר באירוע חמור ביותר, מקומם וגורם למחשבות ותהיות באשר לטיבם של אנשים הנראים לכאורה נורמטיביים בחיי היום יום.

מעשים אלה מביאים את הציבור השומע עליהם לציפייה להתייחסות מחמירה של מערכת אכיפת החוק.

ה.עשר שנות מאסר הנגזרים על אדם המבצע עבירות כגון אלה יכולים להיראות לחלק מהציבור כעונש מספיק ולאחרים לא, אולם שחרורו של אסיר כזה, שש וחצי שנים לאחר כניסתו למאסר, עלולה להפחית במידה ניכרת את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.

ו.לא מעטים הם המקרים בהם מואשמים בתי המשפט בגישה מקלה בתחום הענישה, המביאה לריבוי העבירות המתבצעות בארץ. לפיכך, אין לזלזל באמון הציבור בהתייחסות מערכת אכיפת החוק למקרים החמורים והמקרה שבפנינו שייך בלי כל ספק למקרים אלה.