גואילס מוסה נ' ביטוח לאומי ירושלים - הלשכה המשפטית

פסק דין

זהו פס"ד בתביעת התובעת (ג'ווילס חנאן) להבטחת הכנסה.

בתחילת ההליך נקבעו הפלוגתאות בתיק כדלקמן:"האם בדין דחה הנתבע את התביעה בשל אי שיתוף פעולה, האם התובעת מסרה את הפרטים שנדרשו, ושעל פי הדין הייתה חייבת למסור אותם והאם יש בבעלותה רכב אשר שולל את הזכאות להבטחת הכנסה".לאחר הגשת תצהיר עדות ראשית מטעם התובעת, צומצמה המחלוקת בהסכמה, כשהנתבע חזר בו מהדרישה להמצאת מסמכים בנוגע לנכס אביו של התובע. בהמשך הוספה, ברשות בית הדין, פלוגתא לעניין קיומו של נכס/ים בענתא בבעלות התובעת /בעלה, והאם יש לזקוף הכנסה רעיונית בגין נכס/ים אלה. למעשה זו נשארה הפלוגתא היחידה בתיק. התובעת הגישה לצורך כך תצהיר משלים .

דיון:

א.בתצהירה המשלים, כמו גם בעדותה, הכחישה התובעת באופן נחרץ כי יש לה או היה לה או לבעלה נכס או נכסים בענתא, ואמרה כי לא רכשה מעולם דירה. התובעת אף הביעה תמיהתה בתצהירה המשלים מדוע דודה, קראקי חיגאזי, אמר בחקירתו כי יש לה נכס. ע"פ תצהירה:"הדבר לא נכון. אין לי או לבעלי דירה בענתא כלל וכלל..." (סעיף 2 לתצהיר המשלים).

ב.בדיון להוכחות, שבה התובעת על גרסתה זו, כי אין ולא הייתה להם כל דירה בענתא, כי לא היה בבעלותה או בבעלות בעלה בית, ולא קנו או מכרו בית, וכי גם לא יתכן שבעלה קנה דירה בלי ידיעתה (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 2-10). התובעת אף העידה שלא הייתה מסוכסכת עם דודה מר חגאזי', ואינה יודעת מדוע אמר דברים לא נכונים בחקירה שנחקר על ידי חוקר הנתבע.

ג.לאחר שהסתיימה עדותה, העיד מטעם הנתבע דודה של דודה, בן ה-73, מר קראקי חג'אזי, והומצאה באמצעותו הודעתו לחוקר (נ/1).בחקירתו (נ/1) נשאל והשיב:"ש. מוסא מכונה רמאדן, והוא בן אחותי ואשתו חנאן היא בת אחי.ש. היכן מתגורר מוסא ג'אווילס (רמאדן)"ת. מוסא (רמאדן) ואחיו מחמד גרים בענתא באזור שטחים, חנאן ובעלה שוכרים בית כאן בסילוואן אני לא יודע היכן בדיוק, אך שמעתי בבית מחמוד סומרין, והם באים אליו והולכים לביתם בענתא". ובהמשך (עמ' 2):"ש. האם למוסא ג'ווילס בן אחותך ששמון גם רמאדן יש בית פרטי משלו בענתא?ת. כן, מוסא יש לו שתי דירות שקנה בענתא. אחת לו ואחת לבנו הנשוי עבד" (ההדגשות לא במקור).

ד. בחקירתו בבית הדין תיאר באופן מפורט כיצד מגיעים לביתה של התובעת שבענתא, תאר את הקומה בה התגוררה (חמישית או ששית), המדרגות, החדרים וכד'. לדבריו הוא מגיע בחגים לבית זה בענתא, וכי החג האחרון בו ביקר שם היה "חג הקורבן, לפני 6,7,8 חודשים", כשנשאל הדוד בחקירתו הנגדית (עמ' 5 סיפא):"איך ידעת שרמאדן ואחיו קנו דירות בענתא," השיב:"ת. הם אמרו שהם קנו בית בענתא כדי שאנחנו נלך אליהם לבקר אותם בחג. יש לנו מנהג כזה בחגים ללכת לברך, להגיד חג שמח, ובאמת אני הולך לתובעת ולאחותה."

ה.ב"כ התובעת ביקש כי בית הדין יתעלם מעדותו של הדוד, בשל סכסוך שהיה ביניהם – דבר המעיד כי אינו אובייקטיבי. לעניין זה יצויין, כי התובעת סיפרה על יחסים רגילים, דבר המעיד שלא היה סכסוך של ממש המצדיק התעלמות מעדותו זו. מר חיגאזי מצידו, העיד על כך שכעס עליה כשהחוקר סיפר לו שהתובעת תבעה אותו, כשלדבריו:"כן, כעסתי על זה. היא הלכה לבן שלי שועבד במטבח של בית חולים והבן שלי עובד במטבח וביקשה ממנו איזה שהוא מכתב. אם היא הייתה מגיעה אלי, היינו מגיעים להבנה, והייתי נותן לה איזה מכתב".כפי שעולה מהאמור לעיל - הדוד עצמו תיאר את הכעס באופן מינורי, כשעיקר כעסו היה על כך שפנתה לבנו במטבח בו הוא עובד, לצורך קבלת מכתב מסויים, וזאת במקום לפנות אליו ישירות. מכל מקום, וכפי שיפורט בהמשך, דווקא דברי הדוד קיבלו חיזוק מהתובעת עצמה, כשהודתה בסיום הדיון (ולאחר תום עדותו), כי אכן קנתה דירה בענתא – כפי שהדוד אכן העיד. לפיכך אין כל מקום להיעתר לבקשת בא כוחה, ולהתעלם מעדותו זו. מכל מקום, עדות זו של הדוד, אמינה עלינו, אף כי בחקירתו הנגדית ניסה למזער מעט את הדברים שאמר בחקירתו בנתבע. בכל מקרה גם בחקירתו הנגדית שב והסביר כי:"ת. יש שתי דירות, אחת לתובעת ואחת לבן שלה.ש. אתה תוכל להסביר לנו איפה הדירה השנייה בענתה של הבן?ת. זו דירה אחת מול השנייה, אחת לתובעת ואחת לבן שלה". (עמ' 4 לפרוטוקול משורה 6).

ו.לאחר סיום עדותו של מר חיג'אזי, ביקש בית הדין את התייחסות התובעת לדברים שהעיד דודה, לעניין הדירה השייכת לה. כאן לראשונה השיבה התובעת, לשאלת בית הדין, ואמרה:"... היה לי בית בענתא ואני מכרתי כי לא יכולתי לשלם. קודם שאלו אותי אם היה בית לבעלי ולא לי לכן אמרתי שלא קנינו. לבעל שלי כן היה בית באלרם וזה נמכר לדודי, זה הבית שבאלרם. היה לנו גם בית בענתא אבל מכרנו אותו כי לא היה לנו כסף לשלם. לפני כחודש חודשיים משהו כזה עשינו ויתור על הבית בענתא, מכרנו את הבית למישהו מהשטחים יש לי מסמך בכתב פה ואישור מעו"ד... לשאלת בית הדין נכון שעד לפני חודש היה בית בית בענתא, אבל לא יכולתי לשלם ומכרתי אותו כי הייתי חייבת כסף... קניתי את הבית בענתא לפני שנה או שנתיים, לא יודעת בדיוק".

ז.מדבריה אלו של התובעת עולה בבירור כי תצהירה המשלים – כמו גם עדותה בבית הדין, היו שקריים, וכי לכל הפחות היה לה בית בענתא – דבר שהכחישה לאורך תצהירה ועדותה. יחד עם זאת יצויין, כי גם לאחר דבריה אלה, אין אסמכתא מלאה וטובה שאכן הבית, שאין חולק שנקנה על ידה וע"י בעלה נמכר, כפי שטענה, ובוודאי שלא "לפני שנה שנתיים" כפי שניסתה לומר באחת מגרסותיה. דהיינו - התובעת הודתה למעשה שרכשה דירה – למרות כל הכחשותיה הקודמים – אך לא המציאה חוזה מכירה. התובעת אמנם המציאה ייפוי הכוח - שהיה ברשותה כל הדיון, אלא, שבהיעדר הסכם מכירה אין די בייפוי הכוח כדי ללמד על המכירה.

ח.נראה היה לבית הדין כי בדברים אלו די, כדי לסתום את הגולל על התיק, וכי ברור – גם לתובעת ולבא כוחה, כי לאור דבריה אלו, דין התביעה להידחות, ולכל הפחות היה מקום – לערוך חישוב לעניין השווי הרעיוני של הנכס. אלא שהתובעת התעקשה על תביעתה זו, ואף הגישה תצהיר משלים נוסף, על פיו קיבלה את הבית בענתא ממר סמיר קאעוד תמימי, מבלי ששילמה לו כסף כלל - בשל ההיכרות בינו לבין משפחתה - וכי משלא עלה בידיה משך הזמן לשלם כל תשלום עבורו- ביקש מר תמימי את הבית בחזרה, וביקש שהתובעת תוותר על הבית לטובת קונה אחר בשם אבו הנייה. התובעת צירפה ייפוי כוח בלתי חוזר המאשר לכאורה את העברת הבית לקונה חדש ביום 2/4/11. אלא, שבייפוי הכוח נרשם שהתמורה שולמה – בעוד שהתובעת בתצהירה הנוסף טענה כי לא שולמה כל תמורה. מאידך, בסוף הדיון בו הודתה כי רכשה את הדירה ואמרה "מכרתי אותו כי הייתי חייבת כסף". הטענות שהדירה ניתנה לה ללא תמורה בשל היכרות בין המשפחות – אינה יכולה להתקבל ואינה סבירה. גם הטענה – המוזרה – כי התבקשה להעביר את הנכס למישהו אחר – ללא תמורה – אינה יכולה להתקבל, במיוחד כאשר התובעת עצמה טענה כי קנתה את הדירה, וכי מכרה אותה כאשר נזקקה לכסף.

ט.עדו יצויין, כי על פי ייפוי הכוח, נראה, לכאורה, שהבית הועבר/נמכר ב-2/4/11, בעוד, שעל פי עדותו האמינה של הדוד, ביקר שם כחצי שנה לפני הדיון בבית הדין -כשהדיון התקיים ב- 28/4/11! מכל האמור הוכח כי התובעת רכשה את הדירה, אך לא הוכחה מכירתה. מכל מקום, אפילו אם מכרה את הדירה "כי הייתה צריכה כסף", היה עליה לדווח לנתבע על המכירה, דבר שלא עשתה.

י.יתרה מכך, אילו גרסתה זו של התובעת לעניין הקניה והמכירה, הייתה נכונה – לא הייתה כל מניעה לציין אותה כבר בטופס התביעה לנתבע, ומאוחר יותר - בתצהירה ובעדותה בבית הדין! וכי מדוע נדרשה לומר דברים אלו בתצהיר משלים מטעמה ולא לומר זאת ברייש גלי, בתצהירה המקורי (המשלים)? אין זאת, אלא שהתובעת ניסתה במודע להסתיר את קיומו של הנכס, ועל כן שיקרה בבית הדין כאילו אין ולא היה לה כל נכס בענתא.

יא.יצויין, כי לו הייתה בשלב זה של הדיון מבקשת לחזור בה מתביעתה, ניתן היה למחוק/לדחות את תביעתה ללא צו להוצאות,(וכאמור - ולכל הפחות לנסות לבדוק את שויו של הנכס לצורך הערכת שוויו הרעיוני). אולם, משהתובעת המשיכה בתביעתה זו – תוך הצגת תצהיר חדש, שאף הוא אינו יכול להתקבל – ולאור כל התנהלותה בתיק, יש מקום לדחות את התביעה תוך חיוב בהוצאות.לאור זאת, ואף שמדובר בתביעה מתחום הביטחון הסוציאלי, משהתובעת שיקרה בבית הדין וביקשה לקבל כספים שאינם מגיעים לה, תוך מסירת מידע כוזב בתצהיר ובעדות בבית הדין – יש מקום לחייבה בהוצאות.

סוף דבר:התביעה נדחית.התובעת תשלם לנתבע סך של 2,000 ₪ הוצאות.ערעור על פסק דין זה ניתן להגיש לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין ליד הצד המבקש לערער. ניתן היום, י"ג טבת תשע"ב, 08 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.

נציג ציבור(ע)יעל רייכמן

נציגת ציבור(מ)חדווה אהוד

יפה שטיין, שופטת

אב"ד