גו.די.אם השקעות נ' אמות השקעות בע"מ

ערעור מיום 26.4.2011 על פסק דין מיום 20.3.2011 של בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל) בת"א 28954.11.09

ישיבת יום: 7.7.2011

פסק דין

1.בעלי הדין חתמו על "חוזה שכירות בלתי מוגנת" ביום 6.6.2007. נספח א' לחוזה האמור, כלל הוראות באשר לחישוב דמי השכירות. סעיף 3 לנספח האמור, קבע, בין השאר, כי מדובר במושכר ששטחו 185 מ"ר, תוך ציון כי אלה "מידות חוץ ברוטו של היחידה ... ומקום חניה אחד".

2.התעוררה מחלוקת בין בעלי הדין לגבי שטח המושכר. עמדת המערערת היתה, כי בפועל שטח המושכר אינו זה הנזכר בסעיף 3 של נספח א', וכי לכן מן הראוי שדמי השכירות יהיו נמוכים מאלה ששולמו בפועל. יצויין, כי המערערת/השוכרת נכנסה למושכר קודם לחתימת חוזה השכירות, ושילמה בפועל משך מספר חודשים את דמי השכירות כנדרש על ידי המשיבה/המשכירה.

3.השופטת המלומדת, בפסק דינה המפורט והמנומק, קיבלה באופן חלקי בלבד את עמדת המערערת. היא ציינה, כי "שטח המושכר ברוטו כפי שנקבע על ידי מומחי התובעת הינו 174 מ"ר וזהו השטח לפיו יש לחשב את דמי השכירות בהתאם להסכם" ראו סעיף 3 סיפא לפסק הדין, עמ' 15 שו' 10-12. בחלק האופרטיבי של פסק הדין נקבע, כי "על הנתבעת היה לשלם במשך כל תקופת השכירות דמי שכירות בהתאם לשטח של 174 מ"ר במכפלה של 21.5 דולר ארה"ב לכל מ"ר". שם, עמ' 16 שו' 13-14.

4.המערערת טענה בהרחבה, בכתב ובעל פה, לעניין קביעות השופטת המלומדת בעניין שטח המושכר הרלוונטי לחוזה שבין הצדדים. אני סבור, כי מדובר בממצא עובדתי של הערכאה הדיונית, שאין מקום, בנסיבות העניין, להתערב בו. בית משפט השלום שמע ראיות בנושא שטח המושכר והכלול בו, ורשאי היה להגיע לממצא כפי שצוטט לעיל, על בסיס חוות הדעת שהובאו בפניו מטעם המשיבה. העובדה, שהמערערת סבורה כי הממצא האמור באשר לשטח אינו עולה בקנה אחד עם התשריט שצורף לחוזה שבין הצדדים, אין בה, לכשעצמה, כדי להצדיק התערבות מצידי.

במאמר מוסגר אני מציין כי לא קיבלתי במהלך שמיעת הערעור תשובה מפי

המערערת לטענת המשיבה, בהקשר זה, כי חוות דעת שהביאה המערערת לעניין השטח בפני בית משפט השלום, היתה חוות דעת של שמאית ולא של מודד מוסמך, כאשר חוות הדעת התייחסה לנושאים שכלל לא עמדו לדיון בפני בית משפט השלום. גם מטעם זה רשאית היתה השופטת המלומדת להעדיף את עמדת המשיבה.

5.בעלי הדין הסכימו, למעשה, במהלך הדיון בפניי, כי קביעות בית משפט השלום לעניין השטח משמעותן הפחתת השטח שנקבע בהגדרת המושכר ב- 6%. אם אלה פני הדברים, הרי המסקנה לענייננו היא, כי ראוי גם להפחית את דמי השכירות ותשלומי החובה המוטלים מכוח חוזה השכירות על המערערת, בשיעור זה. זאת על בסיס קביעתה של השופטת המלומדת, בדבר הקשר שבין השטח לבין גובה סכומים אלה. קשר זה מבוסס על פרשנות השופטת המלומדת, של הוראות חוזה השכירות שגם בהן אינני מוצא מקום להתערב.

6.אין מחלוקת בין בעלי הדין, כי במהלך תקופת השכירות, שהחלה בחודש יוני 2007 והסתיימה בסוף חודש מאי 2010, שילמה המערערת כנדרש ממנה את דמי השכירות והחיובים הנלווים, עד סוף חודש ינואר 2009. במצב דברים זה, ועל בסיס קביעות בית משפט השלום, ראוי להפחית את דמי השכירות ותשלומי החובה הנלווים, ששולמו בפועל בתקופה מיוני 2007 ועד סוף ינואר 2009, בשיעור של 6%. הסכום החודשי המופחת (דהיינו, הסכום, הכולל, ששולם בפועל בגין חודש ינואר 2009 בניכוי 6%), הוא הסכום המגיע מהמערערת למשיבה, בגין החודשים שמפברואר 2009 ועד סוף מאי 2010.

7.השופטת המלומדת, בעקבות קביעותיה בפסק הדין, שהובאו לעיל, הורתה לצדדים להגיש "פסיקתא מוסכמת". בפועל, לא הוצגה הסכמה, אלא כל אחד מבעלי הדין, ביקש להגיע לתוצאה אופרטיבית אחרת בעקבות פסק הדין. המערערת הגישה, למעשה, לבית משפט השלום, טענות הדומות לטענות ערעור, ולא טענות המסבירות כיצד יש לתרגם את הוראות פסק הדין לסעד אופרטיבי.

8.בהחלטה מיום 5.4.2011 קבעה השופטת את גובה דמי השכירות והתשלומים הנלווים, ואת החיוב המתבקש כתוצאה מכך.

9.אחרי ששמעתי את בעלי הדין, גם בנושא זה, אני סבור שלא היה מקום לקביעות במסגרת ניסוח פסיקתא החורגות באופן מהותי מאלה שנכללו בפסק הדין מיום 20.3.2011. נראה לי כי החישוב הנכון צריך להיעשות על בסיס האמור בסעיף 6 לעיל.

10.מסקנתי היא איפוא כדלקמן:

א.אני דוחה את הערעור בכל הנוגע לשטח המושכר ולקביעות השופטת המלומדת בהקשר זה.

ב.אני מקבל את הערעור בכל הנוגע לחישוב דמי השכירות המתבקשים כתוצאה מהשינוי בשטח המושכר, ואני מורה על קביעתם בהתאם לאמור בסעיפים 6 ו- 9 לעיל.

ג.אני דוחה את הערעור בכל הנוגע לחיובי המערערת שנקבעו בבית משפט השלום, בעניין הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

ד.אני מחזיר את הדיון לבית משפט השלום, לצורך עריכת התחשבנות בהתאם להוראות כאן. דהיינו, יחושבו דמי שכירות כאמור בסעיפים 6 ו- 9 לעיל, ינוכו התשלומים בפועל של המערערת, ויחויבו הצדדים, בהתאם לנדרש, בתשלום ריבית והפרשי הצמדה, בהתאם לחוק (כפי שקבעה בעניין זה השופטת המלומדת). החיובים והזיכויים של הצדדים, ניתנים כמובן לקיזוז. במסגרת הדיון המחודש בבית משפט השלום, תינתן אפשרות לצדדים להביא את עמדתם קודם למתן החלטה.

ה.במסגרת עריכת ההתחשבנות בין הצדדים, יוכל בית משפט השלום, להתחשב, אם ימצא זאת לנכון, בטענת המערערת כי לא ניתנו לה שירותי ניקיון בתקופה שבין 3/09 ל- 5/10 וכן לא ניתנו שירותי חניה בין 4/09 ל- 5/10.