גדקה נ' מדינת ישראל

           בקשת רשות ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בע"ח 46599-07-18, בגדרה בוטלה החלטת בית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו במפ"ת 4818-04-18 והוחלט על פסילת רישיון הנהיגה של המבקש עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו.

1. ביום 21.1.2018 נהג המבקש באוטובוס והמתין בצומת מרומזר באור אדום, ראשון בקו עצירה, בכוונה לפנות ימינה. בהתחלף האור ברמזור, החל המבקש בפנייה ופגע בקטין הולך רגל (להלן: המנוח) עת חצה את הכביש במעבר חצייה, גם הוא באור ירוק. כתוצאה מהפגיעה הובהל המנוח לבית חולים ולאחר כחודש נקבע מותו. נגד המבקש הוגש כתב אישום בגין גרימת מוות ברשלנות, עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 יחד עם סעיפים 64 ו-40 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה). בד בבד עם הגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה לפי סעיף 64ב(א) לפקודה לפסול את המבקש מלהחזיק רישיון נהיגה עד לתום ההליכים המשפטיים.

2. בית משפט השלום דחה את הבקשה לאחר שמצא כי בהינתן הראיות שהוצגו, קיים קושי לקבוע כי המנוח עמד במקום בו המבקש יכל להבחין בו, להעריך כי הוא עומד לחצות את הכביש ולכלכל את צעדיו בהתאם בכדי למנוע את התאונה. מהודעת המבקש ומעמדת המשיבה עולה כי הפגיעה היתה במחצית האחורית של דופן האוטובוס, ולדידו של בית משפט השלום קיים קושי לקבוע כי נהג שחלף עם חזית רכבו את מעבר החצייה נדרש לצפות ולמנוע פגיעה עם חלקו האחורי של הרכב בהולך רגל שירד אל הכביש. עוד נקבע כי עברו התעבורתי של המבקש, הכולל 11 הרשעות, ברובן הרשעות ישנות שאינן ברף חומרה גבוה, אינו מכביד ביחס לוותק של כ-40 שנות נהיגה. על כן, נקבע כי המבקש הרים את הנטל המוטל עליו להראות כי המשך נהיגתו לא תסכן את הציבור.

3. ערר שהגישה המשיבה לבית המשפט המחוזי התקבל. נקבע כי בשלב דיוני זה קיימת תשתית ראייתית לכאורה ברמה מספקת להרשעת המבקש במיוחס לו, ויש בתשתית זו כדי ללמד על מסוכנותו. בית המשפט אף בחן את טענת המבקש, על אף שהיא נסתרת בחומר הראיות הקיים, כי הפגיעה אירעה בשעה שחזית האוטובוס עברה את מעבר החצייה וחלקו האחורי של האוטובוס נכנס לנתיב הימני על מנת להשלים את הפנייה ואז פגע במנוח. נקבע כי גם בנסיבות אלה, היה ביכולתו של המבקש לזהות את המנוח כשחצה את הכביש, ורשלנותו גלומה בכך שלא עשה כמיטב יכולתו על מנת להרחיב את שדה הראייה ככל שזה הוסתר. בנוסף נקבע כי אין להתעלם מהרשעותיו הקודמות של המבקש שהינן רלוונטיות למקרה הגם שלא גרמו לתוצאות הרות אסון. על כן, נקבע כי בשלב זה דומה שנסיבות התאונה מלמדות כי יסודן בעבירה שביצע המבקש וחוסר זהירות מצידו, כך שחזקת המסוכנות הסטטוטורית לא הופרכה.

4. המבקש לא השלים עם ההחלטה ומכאן הבקשה שלפניי. בתמצית, המבקש טען כי הטלת חובת זהירות על נהג בנסיבות המקרה היא תקדימית ושגויה, וכי שגה בית המשפט המחוזי בקביעה כי היה ביכולתו של המבקש למנוע את התאונה. לשיטתו של המבקש, החלטות הערכאות קמא מגלות מחלוקת משפטית עקרונית המקימה עילה להתערבותו של בית משפט זה ב"גלגול שלישי". כמו כן, נטען כי יש לתת רשות ערעור משיקולי צדק שכן פסילת רישיונו מהווה פגיעה קשה מנשוא בהתחשב בנסיבותיו האישיות, ביניהן הפגיעה במטה לחמו ומצבה הרפואי של אשתו.

           המבקש שב וחזר על טענתו כי הראיות הקיימות לא מבססות את כתב האישום או סיכוי סביר להרשעה. נטען כי נפלו פגמים בחקירה שפגעו באופן חמור בהגנת המבקש, כגון אי עריכת שחזור על ידי בוחן התאונה; גביית הודעה מאוחרת מעד הראייה היחיד; ואי הוצאת פלטי שיחות שישפכו אור על נסיבות התאונה, נוכח הטענה כי המנוח שוחח בטלפון הסלולרי עם אמו סמוך להתרחשותה. עוד נטען כי שגה בית המשפט משלא נדרש לחלק מטענות ההגנה ושלל את התרחיש העובדתי החלופי שהוצע. בכך, כך נטען, סטה בית המשפט מעובדות כתב האישום ומטענות המשיבה, והיה עליו לקבוע כי די בתרחיש שהוצג כדי להקים קושי בהטלת האחריות על המבקש. לשיטתו, הטלת האחריות כשחזית האוטובוס עברה את מעבר החצייה, אינה מבוססת בראיות ובניסוי שערך בוחן התאונה, ושגויה לגופה.

5. דין הבקשה להידחות, אף ללא צורך בתגובה.

           על הבקשה שלפניי חלות אמות מידה הזהות לבקשת רשות ערר בענייני מעצרים, ולפיהן לא תינתן רשות ערר אלא במקרים בהם עולה שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים. כמו כן, נפסק כי עשויה להינתן רשות ערר בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, כגון אם מתקיימת פגיעה בלתי מידתית בזכויות הנאשם או שניתן משקל בלתי ראוי לשלום הציבור או בטחונו (בש"פ 2378/15 ‏יניבאור נ' מדינת ישראל, בפסקה 10 (‏8.4.2015) (להלן: עניין יניבאור); בש"פ 1084/16 גלוסקין נ' מדינת ישראל, בפסקה 5 (‏6.3.2016); בש"פ 3204/16 רוזנברג נ' מדינת ישראל, בפסקה 4 (20.4.2016)). הדברים יפים להחלטות בענייני מעצרים, ויפים בבחינת קל וחומר, כשעסקינן בהגבלה פוגענית פחות כגון פסילת רישיון נהיגה (בש"פ 6052/17 זיר נ' מדינת ישראל, בפסקה 4 (‏26.7.2017)).

6. חרף טענותיו של המבקש, הבקשה שלפניי אינה עונה על אמות המידה האמורות. איני סבור כי המקרה מגלה מחלוקת משפטית עקרונית כנטען, וגם אם בהחלטותיהן הגיעו הערכאות קמא למסקנה שונה, עסקינן ביישום הוראות הדין על עניינו של המבקש ובשאלה האם בנסיבות המקרה הופרכה חזקת המסוכנות שבמעשיו.