ג' נ' ורסנו ואח'

לפנינו תביעתו של מר י. ג. (להלן: "התובע") להכרה במעמדו כעובד חברת ורסנו תעשיות אופטיות בע"מ (להלן: "הנתבעת"), ולחיוב הנתבעת בתשלום זכויות כעובד שכיר.

רקע עובדתי

1. הנתבעת היא חברה בע"מ, העוסקת בייצור ציפוי ושיווק של "עדשות אופטלמיות".

    

2. התובע, ולעתים אחרים מטעמו, הסיע את עובדי הנתבעת באמצעות רכב הסעות בבעלותו, משך כ-21 שנים, החל מחודש 07/1994 ועד ליום 01/07/15, שאז הסתיימה ההתקשרות בין התובע לנתבעת ביוזמת האחרונה.

    

3. תמורת ההסעות שביצע, שילמה הנתבעת לתובע סכומים שונים שכנגדם הוציא התובע חשבונית.

    

    

   עיקר טענות התובע

4. התובע טען כי בכל תקופת ההתקשרות בינו לבין הנתבעת שררו ביניהם יחסי עובד – מעסיק, ולמרות זאת לא קיימה הנתבעת את חובותיה בהתאם למשפט העבודה המגן. לטענתו, בין היתר, לא מסרה לו הנתבעת הודעה לעובד; לא שילמה לו דמי הבראה, פיצויי פיטורים, ודמי חגים; לא הפקידה בגינו לקרן פנסיה; ולא העניקה לו חופשות. בנוסף, לטענתו, הנתבעת פיטרה אותו מבלי שערכה לו שימוע, והחליטה להעסיק תחתיו עובד שהוא קרוב משפחה של מנהל הנתבעת, למרות שהתובע ביצע עבודתו בנאמנות ולשביעות רצון הנתבעת. על יסוד טענותיו, התובע עתר לשורה של סעדים כספיים מכוח משפט העבודה המגן, תוך שהעמיד את תביעתו, לפי כתב התביעה המתוקן, על סך של 376,783 ₪.