פסק דין
1.בתאריך 30.05.08 רכשו המשיבים מהמבקשת, חברה קבלנית, דירה בת 4 חדרים באשקלון, ובהסכם נקבע מועד המסירה לתאריך 01.04.09. המשיבים קיבלו את הדירה לידיהם רק בתאריך 01.09.09, והיות ולטענתם האיחור במסירה, כמו גם העובדה שנאלצו לתקן צינור של מזגן בעלות של 470 ₪, גרמו להם נזקים, תבעו את המבקשת בביהמ"ש לתביעות קטנות באשקלון. המבקשת, שביקשה לדחות את התובענה, אישרה בביהמ"ש, כי הדירה אכן נמסרה למשיבים לאחר מועד המסירה הקבוע בחוזה, אך טענה, כי הדבר נבע מנסיבות שאינן בשליטתה (המצב הביטחוני באזור הדרום אשר עצר לחלוטין את המשך הבניה, בקשות של המשיבים לבצע שינויים בדירה ועוד) וכי על פי הסכם המכר אינה מחויבת בפיצוי המשיבים. היא טענה, כי המשיבים הוזמנו לקבל את החזקה בדירה מיד עם קבלת טופס האכלוס ("טופס 4"), וזאת עוד בתאריך 16.07.09, בכפוף למילוי מלוא התחייבויותיהם כלפיה, לרבות תשלום מלוא התמורה, אך המשיבים סרבו והחלו במו"מ לגבי התמורה. יתרה מכך, גם לאחר שהמשיבים קיבלו הנחה, והוזמנו לקבל את הדירה בתאריך 13.08.09, לא התייצבו לקבלתה עד ליום 01.09.09.
בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים, קיבל את גרסת המשיבים, לפיה הדירה נמסרה להם באיחור וכי הם תיקנו על חשבונם נזק שנגרם לצינור המזגן, עלות שעל המבקשת היה לשאת בה. לאור האמור קבע ביהמ"ש קמא, כי המבקשת תפצה את המשיבים בעלות התיקון בסך 470 ₪, בסך של 1,000 ₪ בגין האיחור במסירת הדירה ובסך של 250 ₪ בגין הוצאות משפט.
נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.
2. המבקשת טוענת בבקשתה, כי בית המשפט טעה כאשר חייב אותה לפצות את המשיבים בגין האיחור במסירת הדירה, מאחר והאיחור בחלקו נבע מנסיבות המעוגנות בחוזה המכר, אשר אינן מחייבות פיצוי, ובחלקו נבע מהתנהלותם של המשיבים עצמם. לעמדתה, יש לראות את מועד המסירה, כבר ביום 16.7.09, כשבמועד זה הדירה הייתה מוכנה למסירה, בכפוף להשלמת מלוא התחייבות המשיבים כלפיה; המבקשת טענה עוד, כי בית המשפט לא נימק את קביעותיו; לא הסביר כיצד קבע את גובה הפיצוי; לא נימק כיצד ייתכן שבעת קבלת החזקה בדירה לא התריעו המשיבים על צינור שבור (שלטענתם נשבר ימים ספורים לפני קבלת החזקה), גם לא בפרוטוקול המסירה; לא נימק מה אחריותה של המבקשת לצינור המזגן השבור לאור העובדה, שהמשיבים הם אשר ביצעו את עבודות המיזוג בדירה, ואף חתמו על מסמך לפיו המבקשת אינה אחראית לעבודות אלה; ואף לא נימק מדוע לא נתן משקל למכתבם של המשיבים, מיום 15.10.09, בו ציינו, שוב, כי אין להם טענות או תביעות כלפי המבקשת.
לאור האמור, ביקשה המבקשת לבטל את פסק הדין.
המשיבים לא הגיבו לבקשה על אף שקיבלו הזדמנות לעשות כן.
3.לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בימ"ש קמא, מצאתי, כי יש לדון בבקשה כאילו ניתנה הרשות, הוגש ערעור על פי הרשות שניתנה, ולקבל את הערעור.
הכלל הוא, כי על בימ"ש לנמק את הכרעותיו ולדאבוני, ביהמ"ש קמא לא בחן כלל את ההסכם נשוא המחלוקת וכאשר העדיף את גרסת המשיבים - לא נימק את מסקנותיו.
קביעה, כי ביהמ"ש מעדיף גרסה אחת על רעותה, בלי כל הסבר, אינה יכולה לעמוד לבדה ומבלי שתתבסס על הנמקה כלשהי, קל וחומר כאשר במקרה כמו שבפנינו עומדת גרסת המשיבים אל מול גרסת המבקשת - זו מול זו כעדות מול עדות.
זאת ועוד, לא ניתן לפסוק במחלוקת הנובעת מפרשנותו של הסכם מבלי להיכנס לבחינת ההסכם. לא מדובר רק בקביעה של גרסה עובדתית, של העדפת גרסה אחת על פני האחרת, אלא גם במחלוקת פרשנית שביהמ"ש אמור היה להתכבד ולדון בה.
מקריאת פסק דינו של ביהמ"ש כלל לא ברור על מה נסמכו מסקנותיו וקביעותיו, לא בשאלת האחריות ולא בשאלת גובה הנזק. דווקא עיון בחוזה המכר, אכן מעלה אפשרות לפיה המבקשת תוכל למסור את הדירה באיחור, בנסיבות שאינן מחייבות אותה בפיצוי בגין האיחור במסירה, והיה על בית המשפט להתכבד ולדון בטענות שהועלו בעניין זה, כמו גם בטענות האחרות של המבקשת.
4.לאור האמור, פסק דינו של בית משפט קמא - מבוטל. התיק יוחזר לדיון מחדש בפני בית משפט קמא.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
העירבון על פירותיו יוחזר למבקשת.
המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לצדדים.
ניתן היום, ד' אדר תשע"ג, 14 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.
השופטת רויטל יפה-כ"ץ
ס. נשיא