ג'אנם נ' מג'אר

בפני

כב' השופטת רים נדאף

התובע

סעיד ראפע ג'אנם

נגד

הנתבעת

ועצה מקומית מג'אר

פסק דין

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1.התובע הינו הבעלים והמחזיק בנכס המהווה 1459/52655 חלקים מחלקה 17 בגוש 15609 המהווה שטח בן 1456 מ"ר באדמות הכפר מג'אר (להלן: "הנכס" או "הקרקע" או "הבית").

2.בשנות השמונים החליטה הנתבעת (להלן: "המועצה") להקים בשכונה בה ממוקם בית התובע רשת ביוב, ולשם כך הכניסה או העבירה בקרקע קו ביוב שכונתי, כשהתובע טוען כי הדבר נעשה ללא כל התראה, ומבלי שתקבל המועצה את הסכמתו, וכן מבלי שתערוך הפקעה כמתחייב בחוק, או מבלי שתקבל חזקה כדין בקרקע או בחלק ממהם.

התובע טוען כי נוסף לכך אף הקחמה המועצה בתוך הקרקע שוחת ביקורת המשרתת את קו הביוב, וכתוצאה מכל הוא טוען כי אינו יכול לנצל את המקרקעין כראוי.

3.התובע טוען כי מדי פעם בשל סתימות בקו, עולים מי הביוב מן השוחות המצויות בתוך הנכס, מציפים את חצר ביתו, והדבר מהווה מטרד ריחות בלתי נסבל.

בנוסף טוען כי הנתבעת לא קיבלה אישור מטעם התובע, ולא ביצעה פעולה תכנונית מתבקשת כלשהיא לצורך הצבת קו ביוב בתוך נכס פרטי, ועל כן מהווה קו הביוב פלישה למקרקעי התובע.

4.התובע טוען כי הוא זכאי לדמי שימוש ראויים בגין שימוש המועצה במקרקעין שלא כדין במשך 7 השנים האחרונות בסך של 14,300 ₪ על פי חוות דעתו של השמאי אוסאמה סרחאן.

5.הנתבעת טוענת כי התביעה התיישנה, שכן קו הביוב נושא התביעה הותקן בשנת 1980 השמונים בהתאם לחוק הביוב וחוק העזר המתיר למועצה להתקין קו ביוב אף ללא הסכמת הבעלים. הקו הותקן על פי תוכנית מאושרת, בין היתר לפי חוק בריאות העם.

הנתבעת טוענת כי שתיקתו של התובע במשך שנים מלמדת אם לא על הסכמה הרי ודאי שהיא מלמדת על ויתור על כל טענה שיש לתובע או שהיתה לו בקשר להתקנת הקו. לטענתה, אין כל צורך בהפקעה לשם העברת קו הביוב בחלקה, שכן הקרקע נותרה בשימושו הבלעדי של התובע.

6.עוד טענה הנתבעת כי זכות השימוש של התובע בחלקה לא נפגעה, אך בכל מקרה הפגיעה אם בכלל היא מזערית ואין בה כדי להשפיע על שימושו של התובע בחלקה, במיוחד כשהדבר נעשה על פי דין ובהתאם לסמכותה החוקית של המועצה.

7.הנתבעת טוענת כי הואיל והסעד מכוון כנגד הסמכות המנהלית של הנתבעת הרי אין בית משפט זה מוסמך לדון בסעד הנ"ל והסמכות נתונה לבית משפט לעניינים מנהליים.

8.בעניין ההתיישנות טען התובע כי התביעה הינה לצורך הגנה על מקרקעיו ולסילוק יד ממקרקעין, על כן הנה תביעה במקרקעין שתקופת ההתיישנות בה הנה 25 שנים, ומשטרם עברה תקופה זו הרי יש לדחות את טענת ההתיישנות.