בש-פ-7585-14 איתי שטרום נ' מדינת ישראל ואח'

            העורר הועמד לדין פלילי וביקש כי המאשימה תעביר לו מסמכים שהם לשיטתו מהותיים ורלוונטיים להגנתו מכוח סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החוק). בית המשפט קמא דחה את בקשתו. על כך הערר.

רקע והליכים קודמים

1. העורר הוא נאשם בהליך הנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. לפי האישום המרכזי בכתב האישום, העורר פעל עבור נאשם אחר, נוחי דנקנר, לשם מניעת ירידת שער והעלאת שער מניית חברת "אי. די. בי" (להלן: אי.די.בי), באמצעות רכישת מניות אי. די. בי לחשבון חברת "אי.אס.פי טריידינג" (להלן: אי.אס.פי), אשר בבעלותו. עדי שלג – לשעבר מנכ"ל חברת אי.אס.פי ומי שניהל את המסחר בנוסטרו שלה, המשמש עד מדינה בפרשה זו – הוא שביצע את המסחר במניית אי.די.בי עבור חברת אי.אס.פי בימים 21-23.2.2012, לבקשת העורר. עדי שלג עשה זאת, בין היתר, בדרך של מתן פקודות מתואמות בין החשבון שבו פעל בחברת אי.אס.פי לבין חשבון של חברה שבבעלות רעייתו מאיה שלג – חברת "סיטי ברוקר" (להלן: סיטי). לפי המיוחס לעורר, הלה הנחה את שלג למנוע ירידת שער ולהעלות את שער מניית אי.די.בי; והפקודות המתואמות שביצע שלג, שלא בידיעת העורר, נעשו מכוח הנחיה זו (להלן: ההנחיה). לפי כתב האישום, מתוך סך המניות שרכשו חשבונות אי.אס.פי בתקופת ההרצה, כ-30% נרכשו במסגרת עסקאות מתואמות מול חשבון סיטי.

2. העורר מאשר כי הורה לעדי שלג לפעול במניות אי.ד.י.בי, אך לדבריו הוא עשה כן מכוח עניין עצמאי וכלכלי לרכוש את מניית אי.די.בי, בשל שיקולי מסחר וצפי כי המניה תעלה בערכה. העורר שולל כי הנחה את עדי שלג למנוע ירידה או להעלות את שער מניית אי.די.בי. לשיטתו, שאלה מרכזית שתעמוד לדיון בפרשה זו היא אם פעולותיו של עדי שלג נעשו מכוח הנחייתו להשפיע על השער, כגרסת עדי שלג; או שפעולותיו של שלג נעשו על דעתו בלבד, מתוך מניע אישי של עשיית רווח, כגרסת העורר. קו ההגנה של העורר, כפי שנמסר על ידי באות כוחו, הוא כי הפקודות המתואמות הניבו לחברת סיטי, "על חשבון" חברת אי.אס.פי, רווח כספי – שכן עדי שלג רכש מניות אי.די.בי במחיר נמוך עבור חברת סיטי, ומכרן לחברת אי.אס.פי במחיר גבוה. את ההפרש שלשל שלג (באמצעות חברת סיטי) לכיסו. נטען כי לא ניתנה לשלג הנחיה להשפיע על השער, וכל הפעולות המתואמות בין חשבון חברת אי.אס.פי לבין חברת סיטי נעשו על ידי עדי שלג במטרה להשיא רווחים לסיטי ולהעשיר את כיסו של שלג, היינו: כי גרסת עדי שלג בדבר הנחיה היא גרסה שקרית.

3. להשלמת התמונה יצוין כי במסגרת חומר החקירה בפרשה, נתקבל תיק מודיעין של מחלקת החקירות של רשות ניירות ערך שעניינו פעילות מתואמת חשודה של חברת אי.אס.פי מול שותף של מאיה שלג בחברת סיטי (להלן: השותף). לפי תיק המודיעין, התעורר חשד כי בין מחצית שנת 2009 למחצית שנת 2010 בוצעו עסקאות החשודות כמתואמות בין חשבון השותף לחשבון חברת אי.אס.פי, אשר יצרו לשותף רווח על חשבון חברת אי.אס.פי. לדברי העורר, לפי בדיקה ראשונית של דפי החשבון שצורפו לתיק המודיעין התעורר חשד כי עדי שלג פועל לפי דפוס פעילות של פעילויות מתואמות, וכך נהג בעבר במניות אחרות ובלי כל קשר למניות אי.די.בי. העורר סבור כי ביסוס הטענה שעדי שלג פעל גם בעבר לפי דפוס פעולה זה ישמש תמיכה לטענתו ששלג פעל כך גם בפרשה זו, על דעת עצמו ועבור עצמו, ובלי קשר להנחיה להשפיע על השער.

4. כדי לאושש את קו ההגנה בדבר דפוס פעולה, עתרה הגנה לבית המשפט קמא לשם קבלת מסד מידע ונתונים בדבר פעולות מסחר מן העבר, שביצע עדי שלג בחשבון אי.אס.פי מול אשתו מאיה שלג ו/או חברת סיטי שבבעלותה ו/או שותפיה בסיטי ברוקר, הכולל: (א) דו"חות ציטוטים (דו"חות המשמשים את רשות ניירות ערך לזיהוי פקודות שניתנו בבורסה לעניין ערך מסוים במועד מוגדר) הנוגעים לניירות ערך שבהם סחרה חברת אי.אס.פי בתקופה שבה עדי שלג פעל בחברה, ולחלופין – דו"חות ציטוטים בהתאם לרשימה של ניירות ערך דלי סחירות, בהם סחרה חברת אי.אס.פי בתקופה האמורה; (ב) דו"חות ציטוטים לגבי ניירות ערך שזוהו בבדיקה ראשונה של תיק המודיעין כניירות שבהם בוצעו העסקאות החשודות. החומרים בסעיפים א'-ב' לא נתפסו בידי הרשות החוקרת, אולם לדברי העורר מצויים בשליטת המאשימה והרשות החוקרת, ולפיכך נחשבים "חומר חקירה"; (ג) עיון והעתקת חומר מחשב המצוי בביתם של עדי ומאיה שלג ומחברת סיטי ברוקר, וכן עיון והעתקת מלוא התיעוד מתוך הטלפון הנייד של עדי שלג לגבי כל התקופה שהועתקה. נטען כי החומרים בסעיף זה נמצאים בידי המאשימה ומהווים "חומר חקירה".

החלטת בית המשפט קמא

5. ביום 12.10.2014 דחה בית המשפט קמא (כב' השופט ח' כבוב) את הבקשה על כל ראשיה. לעניין דו"חות הציטוטים קבע בית המשפט כי אין מקום לחייב את המאשימה לבצע פעולות חקירה אקטיביות שנוגעות לדפוס הפעולה של עדי שלג בעבר כדי לתמוך בגרסת העורר שאכן מדובר בדפוס התנהגות שמאפיין את עדי שלג לאורך תקופת פעולתו. זאת, כיוון שמדובר בחומר שאינו רלוונטי; אינו בליבת המחלוקת; וספק אם הוא יכול להועיל במשהו לביסוס טענת ההגנה של העורר. בית המשפט הוסיף כי העובדה שהעורר טוען כי פעילותו בעבר של שלג הייתה נגועה גם היא במניעים אישיים של רצון להפיק רווח על חשבון אחרים אינה מצדיקה כשלעצמה הטלת חיוב על המשיבה לפעול לקבלת חומר שאינו מצוי בידה; וכי בהעברת התיק המודיעיני לידי העורר פעלה המשיבה בשקידה ראויה כדי לחשוף את מלוא היריעה בפני העורר. גם ביחס לבקשה לעיון והעתקת חומר המחשב ועיון והעתקת מלוא תיעוד הטלפון הנייד של עדי שלג נפסק כי המשיבה פעלה בשקידה ראויה שעה שמצאה לנכון להעביר לידיו את החומר שמסרה. לעניין עיון בנתונים מהטלפון הנייד, הוטעם כי לעורר נמסר מידע שסונן לפי שני חתכים: בחיתוך האחד נמסרו לעיון העורר כל המסרונים שהוחלפו ושיחות שנערכו באפליקציית Whatsapp (שכונו "צ'אטים") בין שלושה מעורבים – איתי שטרום, עדי שלג ומאיה שלג – לאורך כל התקופה שהועתקה, קרי: מיום 25.12.2011 ועד ליום 12.5.2012, למעט מסרונים וצ'אטים בעלי אופי אישי, שתוכנם הושחר. בחיתוך השני נמסרו לעורר כל המסרונים והצ'אטים ששלח וערך שלג ללא קשר לשאלת זהות המען או הנמען על פני התקופה הרלוונטית לכתב האישום (מיום 14.2.2012 ועד ליום 28.2.2012). גם במסגרת זו הושחר תוכנם של מסרונים וצ'אטים בעלי אופי אישי מובהק. כאמור, גם בעניין זה בא בית המשפט למסקנה שלפיה די בחומר שנמסר, וזאת בהינתן שחשיפת חלקים מהחומר פוגעת בפרטיותם של אחרים.

הדיון בערר