בש"פ 2974/15 אשכנזי נ' מדינת ישראל

1. בפני בקשת רשות לערור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 21.4.2015 (עמ"ת 35804-04-15, סגן הנשיאה ע' מודריק). בהחלטה זו הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של המבקש עד תום ההליכים המשפטיים כנגדו.

רקע והליכים קודמים    

2. כנגד המבקש הוגש ביום 11.3.2015 כתב אישום לבית משפט השלום לתעבורה בתל אביב-יפו שייחס לו את העבירות הבאות: נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: פקודת התעבורה); נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא ביטוח לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי; התש"ל-1970; ואי ציות לשוטר לפי תקנה 23(א)(2) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961. על-פי כתב האישום, המבקש נהג בעת שלא היה בידו רישיון נהיגה (לאחר שזה נפסל בגזר דין מיום 18.2.2015) או פוליסת ביטוח בתוקף, וכאשר נעצר על-ידי שוטרים אשר ביקשו שיזדהה הוא לקח את מפתחות הרכב וברח. המבקש זוהה על-ידי הנוסעת שהייתה עמו ברכב באותה עת.

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום נגד המבקש הוגש גם בקשה למעצרו עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו. בבקשתה עמדה המדינה על גזר הדין האחרון שניתן בעניינו של המבקש ובו נפסל רישיון הנהיגה שלו, וכן הוטלו עליו עבודות שירות ומאסר מותנה. המדינה הוסיפה וציינה כי הוא בעל עבר פלילי עשיר, הכולל הרשעה ב-18 עבירות קודמות. לטענת המדינה זוהי הפעם השישית שבה נתפס המבקש כשהוא נוהג בעת פסילה. עוד טענה המדינה כי למבקש אין רישיון בתוקף משנת 1997. המדינה טענה כי בשל חומרת העבירות ובשל העבר הפלילי והתעבורתי של המבקש נשקף ממנו סיכון לציבור, וכי המבקש מוכיח פעם אחר פעם שאין לתת בו אמון וכי הוא עושה דין לעצמו.

4. ביום 19.3.2015 קבע בית משפט השלום (מ"ת 2803-03-15, השופט ד' סעדון) כי יוכן תסקיר שירות מבחן בעניינו של המבקש, אשר יבחן את מסוכנותו ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר. ביום 12.4.2015 התקבל תסקיר כאמור, אשר עמד על מעורבותו של המבקש בפלילים בכלל ובעבירות תעבורה בפרט, באופן המעיד על התנהלות אימפולסיבית וקושי בהצבת גבולות. בתסקיר צוין גם כי מעצרו של המבקש בעת הזו מצביע על כך שלסנקציות המוטלות על המבקש לא הייתה השפעה מרתיעה עליו. עם זאת, שירות המבחן בחן את המפקחות שהוצעו על-ידי המבקש – חברתו של המבקש ואמו – ומצא אותן מתאימות לתפקיד הפיקוח. לכן, וחרף הסיכון הנשקף ממנו, המליץ שירות המבחן על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא בבית אמו בפיקוחן של השתיים תוך הטלת צו פיקוח של שירות המבחן לשישה חודשים. לאחר מכן, ובעקבות דיון נוסף שהתקיים בבית משפט השלום, הוכן גם תסקיר משלים שבו נבדק גם מפקח נוסף שהוצע על-ידי המבקש ונמצא גם הוא מתאים לפיקוח.

5. ביום 20.4.2015 התקיים דיון נוסף בבית משפט השלום, אשר בו לא חלק בא-כוח המבקש על קיומן של ראיות לכאורה ועל כך שקיימת בעניינו של המבקש עילת מעצר בשל המסוכנות הנשקפת ממנו. בעניין חלופת המעצר, בית משפט השלום עמד על כך שבעבירות תעבורה שחרור לחלופה הוא הכלל ומעצר עד תום ההליכים הוא החריג. כן ציין בית משפט השלום כי כאשר נהג מהווה סכנה לציבור או מבטא זלזול בחוק ראוי כי החלטה על שחרור לחלופה תיעשה תוך ניסיון להרחיק את הנאשם מהכביש ומכלי רכב. בית משפט השלום עמד על כך שמן התסקירים עולה תמונה בעייתית בעניין יחסו של המבקש לחוק ואי הירתעותו מסנקציות המוטלות עליו, אך הוסיף וקבע כי לנוכח בחינת שלושת המפקחים שהוצעו, וכן האפשרות להוסיף לכך פיקוח אלקטרוני, ניתן לשחרר את המבקש לחלופת מעצר הדוקה חרף המסוכנות הנשקפת ממנו. בהמשך לכך, בית משפט השלום הורה על שחרורו של המבקש למעצר בית מלא בבית אמו בפיקוח שלושת המפקחים שהוצעו, בתוספת פיקוח אלקטרוני, הפקדה של 3,000 שקל, וכן התחייבות עצמית שלו ושל כל אחד מהמפקחים על סך 7,500 שקל. כן נפסל המבקש מנהיגה וניתן בעניינו צו עיכוב יציאה מהארץ. לנוכח הצהרת המדינה כי היא מתעדת להגיש ערר על ההחלטה ולבקשתה, בית משפט השלום הורה על עיכוב ביצוע החלטתו עד ליום 21.4.2015, בשעה 13:00.

6. המדינה הגישה ערר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. ביום 21.4.2015 קיבל בית המשפט המחוזי את הערר וקבע כי המבקש יישאר עצור עד תום ההליכים כנגדו (סגן הנשיאה ע' מודריק). בית המשפט המחוזי לא התרשם כי בכוחם של המפקחים לאיין את מסוכנותו של המבקש. בית המשפט המחוזי ציין כי המבקש מתמיד במנהגו לנהוג ללא רישיון, גם לאחר שנשא עונשי מאסר, ואף הוסיף לעשות כןימים ספורים לפני שהיה אמור להתחיל בריצוי עונש מאסר על דרך עבודות שירות. בית המשפט המחוזי סבר כי לכאורה המבקש עושה פלסתר את הוראות החוק, כמו גם החלטות ופסקי דין של בתי משפט, ומורא הדין ממנו והלאה. בית המשפט המחוזי סבר כי בנסיבות אלו קשה לסמוך על מרותם של המפקחים הגם שכשלעצמם הם איכותיים (בהפניה לבש"פ 9573/09 סולימן נ' מדינת ישראל (6.12.2009) (להלן: עניין סולימן)).

בקשת הרשות לערור

7. המבקש טוען בפני, בעיקרו של דבר, כי מדובר בערר ראשון שהוגש על ידו – לאחר שבית משפט השלום הורה על שחרורו לחלופת מעצר – ועל כן זוהי ההזדמנות היחידה הפתוחה בפניו להשיג על ההחלטה לעוצרו. המבקש טוען, כי יש לראות בכך נסיבות מיוחדות המצדיקות הענקתה של רשות לערור בשל הפגיעה הקשה בזכויותיו (בהפניה לבש"פ 5721/12 בביקר נ' מדינת ישראל (14.8.2012) (להלן: עניין בביקר)).