ברנס אלפונסו נ' בן-שבו דוד הובלות ומנופים בע"מ

פסק דין

לפנינו תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעת לתשלום פיצויי פיטורים, גמול שעות נוספות, פיצוי בגין פיטורין שלא כדין, ולתשלומים נוספים הנובעים מתקופת עבודתו בנתבעת.

העובדות לענייננו:

הנתבעת היא חברה פרטית העוסקת באספקת שירותי הובלות.

בין הנתבעת לבין חברת "יהודה רשתות פלדה בע"מ" [להלן "המפעל"] הייתה התקשרות עסקית, במסגרתה העמידה הנתבעת משאית שבבעלותה לשירות המפעל. התובע הועסק על ידי הנתבעת כנהג של אותה משאית.

אין חולק כי יחסי עבודה התקיימו בין התובע לבין הנתבעת בלבד, וכי התובע הועסק על ידי הנתבעת כנהג משאית מנוף, החל מחודש יוני 2006 עד לסוף חודש יוני 2009.

במכתב הפיטורים מיום 1/6/09, כתבה הנתבעת לתובע כי עקב מכירת המשאית, היא נאלצת לפטרו, וכן נכתב כי פיטוריו יכנסו לתוקף ביום 1/7/09.

דיון והוכחה:

התובע העיד בעצמו.

מטעם הנתבעת העיד מר קובי בן שבו (להלן: "מר בן שבו") המשמש כיום כמנכ"ל הנתבעת.

לאחר ששמענו את העדויות, בחנו את חומר הראיות ושקלנו את טיעוני הצדדים, להלן הכרעתנו.

נסיבות סיום העסקתו של התובע- האם פיטוריו היו כדין:

התובע טען כי ביום 15.6.09 הוא פוטר באופן מפתיע, מבלי שנערך לו שימוע ומבלי שניתנה לו הזדמנות לטעון טענותיו ולנסות להזים את החלטת הפיטורין. לטענתו, התברר לו בדיעבד כי פיטוריו תוכננו מבעוד מועד אולם דבר לא נחשף בפניו עד לרגע הפיטורין. לטענתו, משהליך הפיטורין היה פגום מיסודו, יש לקבוע כי פיטוריו היו שלא כדין.

לטענת הנתבעת, כבר בחודש 5/09 הודיעה לתובע כי החליטה למכור את המשאית וביום 1.6.09 או בסמוך לכך, נמסר לידיו מכתב הפיטורים. לטענתה, המדובר בהחלטה עסקית שנעשתה במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה. עוד טענה הנתבעת כי הוצע לתובע לרכוש בעצמו את המשאית ולבסוף היא אף קישרה בינו לבין הרוכש של המשאית, על מנת שהתובע יוכל להמשיך לעבוד במפעל.

למעשה, אין חולק כי פיטוריו של התובע היו אך ורק בשל מכירת המשאית. לדידנו, ברור כי המדובר בהחלטה עסקית גרידא שהיא במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, ואין כל פסול בטעם העומד ביסוד ההחלטה על פיטורי התובע.

אשר לפרוצדורה שננקטה נזכיר, כי כבר בכתב ההגנה ולאחר מכן בתצהיר מטעמה, הנתבעת פירטה את עמדתה אשר לפיה כבר במהלך חודש מאי 2009 הובא לידיעת התובע כי הנתבעת מבקשת לסיים את התקשרותה עם המפעל, ובמסגרת זו הועלתה בפניו האפשרות כי ירכוש את המשאית ויספק למפעל שירותים כעצמאי (על פי הנטען התובע בדק אפשרות לקבל הלוואה למימון העסקה ואולם החליט, בסופו של יום, שלא לפעול בדרך זו) עוד נטען כי הוצא כי התובע יעבור לעבוד אצל הרוכש של המשאית וימשיך באמצעותו לספק שירותים לאותו מפעל ואולם, בשלב ראשון התובע סרב להצעה זו והעדיף למצות את זכותו לדמי אבטלה, ורק לאחר מכן חזר לעבוד על אותה משאית ובאותו מפעל.

התובע בתצהירו ובעדותו בפנינו לא הכחיש את התאור הנ"ל.

בנסיבות העניין אנו סבורים כי במהלכים שתוארו לעיל מוצתה חובת השימוע עובר לפיטורים. כידוע, דרכי השימוע רבות הן ומגוונות, ועיקרה של החובה הוא בתוכן ולא בצורה. מהראיות שבפנינו עולה כי הנתבעת פעלה על מנת להביא לידיעת התובע את העובדה כי בכוונתה למכור את המשאית ולהפסיק את ההתקשרות עם המפעל, לתובע ניתנה שהות לבחון אם הוא מבקש לרכוש את המשאית או לעבור לעבוד כשכיר אצל הגורם שרכש אותה בפועל (כפי שבחר לעשות בסופו של יום, לאחר שמיצה את זכותו לקבל דמי אבטלה). לנוכח האמור לעיל, איננו מקבלים את טענת התובע לפיה פיטוריו נפלו עליו כרעם ביום בהיר, ללא שקדם להם הליך של שימוע.

לנוכח האמור לעיל, החלטנו לדחות את תביעתו של התובע לפיצוי בגין העדר שימוע.

פיצויי פיטורים- האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור 150% ולפיצויי הלנה: