פלוני נ' המוסד לביטוח לאומי

השופט מיכאל שפיצר

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בבאר שבע (סגן הנשיא צבי פרנקל; ב"ל 40749-12-17) אשר דחה את ערעור המבקש על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.11.17 (להלן – ועדת הערר), שביטלה קביעה של ועדת ערר קודמת שהעניקה למבקש נכות צמיתה בשיעור של 10% וקבעה למבקש 0% נכות.

   רקע עובדתי

2. המבקש נפגע בברכו הימנית בתאונת עבודה ביום 03.11.14. ועדת ערר מיום 21.11.16 קבעה למבקש 10% נכות צמיתה בשל הפגיעה בברכו. על החלטה זו ערער המשיב בפני בית הדין האזורי בבאר שבע (השופט יוחנן כהן ב"ל 33201-12-16 להלן: פסק הדין הראשון) בטענה כי ועדת הערר לא התייחסה בהחלטתה לממצאי בדיקת ה-MRI שעבר המשיב בשנת 2012, קודם לתאונה, אשר בה הודגם קרע במיניסקוס המדיאלי וקרע חלקי של הרצועה הצולבת בברכו הימנית, וכן למסמכים רפואיים מיום 05.11.14 ומיום 27.11.14 מהם עולה כי למשיב היה קרע ב-ACL בברך ימין עקב פגיעה סיבובית כבר בשנת 2011. בית הדין האזורי קיבל את ערעור המשיב וקבע כי " הועדה לא התייחסה לבדיקת MRI ברך ימין משנת 2012 'בה הודגם קרע גם במיניסקוס המדיאלי בנוסף לקרע חלקי של הרצועה הצולבת בברך ימין'. מדובר בבדיקה מהותית, ומשכך יש להשיב את עניינו של המשיב לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב, על מנת שתשקול בשנית החלטתה, ותדון בשאלת הקשר הסיבתי בין התאונה לפגימה בברך ימין. הוועדה מתבקשת להתייחס לממצאי בדיקת ה-MRI משנת 2012, וכן למסמכים רפואיים מיום 5.11.2014 ומיום 27.11.2014, מהם עולה כי ל משיב היה קרע ב-ACL בברך ימין עקב פגיעה סיבובית בשנת 2011. הוועדה תשקול באם יש מקום לערוך ניכוי מצב קודם בגין עברו הרפואי, ובעניין זה תפעל בהתאם להלכת מרגוליס".(סעיף 8 לפסק הדין הראשון).

3. בהתאם להחלטת בית הדין, ועדת הערר התכנסה בשנית ביום 10.11.17 וקבעה כי יש לנכות מנכותו של המבקש 10% בגין מצב קודם, כך שנכותו בגין התאונה הינה 0% נכות בלבד.

4. הועדה נמקה את החלטתה (ביחס לנכות הפסיכיאטרית) כך:

   "הועדה עינה בפסה"ד ובמסמכים שבתיק הנוגעים לעברו הרפואי. אכן, נרשם בשנת 2014 "כאבים בברך ימין לאחר חבלות סיבוביות לפחות 3.5 שנים" מתאר מידי פעם אירועי אי יציבות. בבדיקת MRI נרשם שמדובר בקרע חלקי ברצועה הצולבת הקדמית עם קרע אך ללא תזוזה של הסהרון הפנימי. בבדיקתו בועדה, הועדה אכן הפיקה מבחן לחמן חיובי אך בהתייחסותה לאי היציבות של הברך, לא התייחסה לממצא זה אלא לסימן מגירה אחורי ולכן הועדה מקבלת את הערעור של המל"ל לביה"ד ומנכה מ. קודם בגובה 10% עפ"י סע' 48(2)ב במחצית כך שנכותו בגין התאונה 0%."

5. על החלטה זו ערער המבקש בפני בית הדין קמא, בטענה כי ועדת הערר לא ישמה את הלכת מרגוליס כראוי וזאת משום שעל פי הלכת מרגוליס ועדת הערר מוסמכת לנכות בשל מצב קודם רק על יסוד ממצאים קליניים מוכחים. קרי, היה על הועדה לבדוק אם לפני קרות התאונה היה זכאי המבקש לשיעורי נכות על פי אחד מסעיפי הליקויים ואם כן, כמה. לטענתו, במידה והתשובה לשאלה זו שלילית, אין לנכות את שיעור הנכות הקודם כלל. עוד טען המבקש כי מצבו הקליני לפני התאונה היה טוב והוא המשיך לעבוד כמורה להתעמלות בעוד שלאחר התאונה ובעקבותיה החל לסבול מנפיחות בבירכו, מחוסר יציבות, מצליעה, ומהגבלת תנועה עד שנבצר ממנו להמשיך בעבודתו כמורה להתעמלות. לאור האמור טוען המבקש כי לא הוכח שמצבו הקליני לפני התאונה מאפשר ניכוי מצב קודם.

    

   פסק דינו של בית הדין האזורי

6. בית הדין קמא דחה את הערעור, וקבע כי הועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין הראשון כלשונן. עוד ציין בית הדין קמא כי לאור פירוט המסמכים הרפואיים שנדרשה הועדה לבדוק בהתאם לפסק הדין הראשון, לא היה צורך בממצאים קליניים נוספים על מנת לנכות מצב קודם.