כהן נ' מדינת ישראל - המרכז הרפואי רמב"ם

השופט אילן סופר

1. לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי בחיפה (השופטת איריס רש ונציגי הציבור גב' ורד קאופמן ומר אבי פרלה; סע"ש 33291-07-18), לפיה נדחתה עתירת המבקש לבטל את ההחלטה על פיטוריו מיום 10.7.2018.

רקע עובדתי

2.המבקש הינו רופא מומחה בנוירוכירורגיה, אשר ביצע את התמחותו בבית החולים רמב"ם (להלן: "בית החולים" או "המשיב") בין השנים 2007 עד 2014.

ב-9.7.2016 המבקש התקבל לעבודה בבית החולים כרופא ראשי זמני במחלקה הנוירוכירורגית וזאת לתקופת ניסיון של שנתיים. חרף קשיים שהתגלו במהלך העבודה, קיבל המבקש המלצה לקביעות ממנהל המחלקה היוצא פרופ' מנשה זערור וממנהל המחלקה הנכנס ד"ר גיל סווירי. וועדת המינויים התכנסה ביום 31.5.2018 ואישרה את העסקת המבקש כרופא ראשי קבוע במשרה מלאה במחלקה הנוירוכירורגית. החלטה זו הייתה כפופה לאישור מנהל בית החולים – פרופ' ביאר.

3.ביום 12.6.2018, טרם החתימה על כתב המינוי, קיבל מנהל בית החולים תלונות מגורמים שונים, ובהם של רופאים מבית חולים גליל מערבי, על הפניית מטופלים למרפאה הפרטית של המבקש. בעקבות התלונות התקיימה ביום 24.6.2018 שיחת בירור למבקש על ידי סגן מנהל בית החולים, ד"ר הלברטל ובנוכחות ד"ר סווירי. המבקש הודה בנכונות חלק מהתלונות וטען כי באמצעות המרפאה הפרטית הוא אפשר לחולים פתרון לעומס המוטל על המערכת הציבורית. בשל כך הובהר למבקש כי הליכי הקביעות מוקפאים והוצע לו לשקול את המשך עבודתו.

4.ביום 28.6.2018 הוזמן המבקש לשימוע לפני פיטורים, בשל אי עמידה בתקופת הניסיון על יסוד החשד להסטת מטופלים ממערכת הבריאות הציבורית למערכת הבריאות הפרטית. טרם השימוע הגיעו תלונות נוספות בקשר למבקש אשר הועברו לב"כ המבקש.

ביום 8.7.2018 התקיים שימוע למבקש בפני מנהל בית החולים ובנוכחות סגנו, ד"ר הלברטל וסגן נוסף, ד"ר ניסים בן חיים, ד"ר סווירי, ב"כ המבקש ונציגה מהלשכה המשפטית של בית החולים. המבקש הודה בחלק מהמעשים שיוחסו לו וביקש הזדמנות נוספת. ב"כ המבקש טען שלכל היותר מדובר בעבירת משמעת אשר דינה להתברר בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. ב"כ המבקש טען עוד לבעייתיות בהגשת התלונות לאחר שוועדת המינויים אישרה את קבלתו כעובד קבוע וכי חלק מהתלונות נועדו "לסגור חשבון" עם המבקש.

5.ביום 10.7.2018 החליט מנהל בית החולים על אי מתן קביעות למבקש ועל סיום עבודתו לאלתר. בנוסף הובהר כי מדובר בעניינים הנוגעים לתפקודו המקצועי של המבקש ועל כן המקום לבררם הוא במסגרת השימוע.

התלונות כנגד המבקש שבחלקן הודה, מצביעות על שיקול דעת מקצועי ואתי לקויים, וזאת למרות שהוזהר מספר לא מועט של פעמים. בנסיבות אלו ולאחר שנלקחו בחשבון כל טענות המבקש ונסיבותיו האישיות, החליט מנהל בית החולים שלא לתת קביעות למבקש או לשקול תקופת ניסיון נוספת.

החלטת בית הדין האזורי

6. המבקש פנה לבית הדין האזורי ביום 15.7.2018 בבקשה ליתן צו עשה זמני המורה על הקפאת פיטוריו והשבתו לעבודה.

בית הדין דחה את הבקשה תוך שציין כי מהראיות שהוצגו לו עולה שהמבקש הפנה מטופלים לקבלת טיפול פרטי על ידו. חלק מהתלונות היו של מטופלים, חלק של רופאים מטפלים ובשלב זה של הדיון גם לא היתה מניעה לקבל עדויות שמיעה. לא הוכחה טענת המבקש בעניין התנכלות, והעובדה כי לו היה רצון להביא לפיטוריו, לא היה מקבל המלצה לקביעות.

בהתחשב בהודאת המבקש בחלק מהטענות שהועלו כלפיו וחריגה מהנהלים בנוגע להחתמת מטופלים על טפסי הסכמה מדעת, ומשבר האמון הקשה ששרר בינו לבין הרופאים האונקולוגיים, לא מצא בית הדין מקום להתערב בהחלטת מנהל בית החולים שלא לתת קביעות למבקש.

טענות המבקש

7. המבקש טוען כי ההחלטה על פיטוריו והפסקת עבודתו הייתה שגויה, בלתי סבירה ודינה להתבטל. לטענת המבקש במהלך חקירתו הנגדית של מנהל המחלקה, ד"ר סווירי, התברר כי הבסיס לתלונות כלפי המבקש הינו משמועות. תלונות אלו היו ידועות לו טרם כניסתו לתפקידו, ולמרות זאת ד"ר סווירי לא בדק אותן והמליץ על הענקת קביעות למבקש. משכך גם כעת אין התלונות מונעות מלקבוע כי המבקש עומד בתקופת הניסיון. לטענת המבקש לא עליו להוכיח קיומה של התנכלות כלפיו, אלא המשיב צריך להראות שאין מדובר בתפירת תיק שכל כולו מבוסס על קנאת רופאים.

המבקש לא הודה בכל שלל הטענות שהטיחו כלפיו, אלא במקרה בודד לכל היותר. המבקש טוען כי עצם הפער הבלתי נתפס בין החלטת ועדת המינויים על המלצתה לתת לו קביעות לבין הדרישה לפטרו, הייתה צריכה להדליק נורה אדומה אצל מנהל בית החולים שתחייב אותו לחקור ולדרוש לפשר העניין, ולא לשמש כמוציא בפועל של מזימה שנרקמה נגדו על ידי מנהל המחלקה וסגן מנהל בית החולים. לצורך החלטה שכזו היה צריך להראות התנהגות מקצועית בעייתית או טענות בקשר לטוהר המידות. בנוסף טען המבקש כי לאחר מתן ההחלטה המשיב דחה ניסיונות פשרה ללא שנערך דיון בהן, ושפיטוריו מעמידים את כל אזור הצפון ללא רופא שיש לו התמחות כמו של המבקש. עוד טוען המבקש כי סיכוייו להתקבל בבית חולים אחר בתחום התמחותו אפסיים, מאחר ובאזור הצפון אין עוד בית חולים בו ניתן להעניק טיפולים ברדיו כירורגיה, ועל כן הדבר ייאלץ את המבקש לעבור ממקום מושבו.

הכרעה