נ.ו. נ' המוסד לבטוח לאומי

השופטת רונית רוזנפלד

1.לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (השופט אורן שגב; ב"ל 39561-12-15). בפסק הדין, דחה בית הדין האזורי את ערעור המבקש על החלטת הוועדה לעררים (אי כושר) מיום 10.11.15 (להלן גם: הוועדה). בהחלטתה קבעה הוועדה כי המבקש לא איבד 50% מכושרו להשתכר. בבקשתו טוען המבקש כי החלטת הוועדה אינה ממלאת אחר פסק דין קודם, ואינה מתיישבת עם מצבו הרפואי והתפקודי. 2.לפי העולה ממסמכי התיק, למבקש, יליד 1961, נקבעה ביום 30.12.14 דרגת נכות בשיעור 65% בגין סוכרת עם סיבוכים. הוועדה התכנסה ביום 27.1.15, שמעה את תלונות המבקש ואת טענותיו אודות ליקוייו הרפואיים, וקבעה כדלקמן:"בן 53.הוועדה עיינה בפרוטוקול הרפואי ובפירוט סעיפי בליקוי המפורטים בו. כן עיינה בדו"ח פ. שיקום והאזינה רוב קשב לעורר ולאשתו.לדעת הוועדה במצבו הנוכחי כשיר לעבוד וללמוד בהתאם למגבלותיו הן במסגרת לימודיו בכולל והן בעיסוקים נטענים כאן: מבקר קבלות ביציאה ממרכולים, פקיד מודיעין, שומר בכניסה למוסדות וכדומה, ליווי ילדים בהסעות. כל זאת כפי שנקבע בדרג ראשון.הוועדה דוחה הערר." על קביעת הוועדה כי הוא לא איבד 50% מכושרו להשתכר הגיש המבקש ערעור ראשון לבית הדין האזורי (ב"ל 20085-02-15).  3.ביום 8.9.15 ניתן פסק דין על יסוד הסכמת הצדדים, לפיו עניינו של המבקש הוחזר לוועדה "על מנת שתשקול החלטתה שנית בשים לב לנקודת המוצא לפיה הליקויים הרפואיים כפי שנקבעו באבחון הרפואי מיום 30/12/14, מבטאים דרגה אובייקטיבית של אי כושר לעבוד, דהיינו שדרגת אי הכושר צריכה להיות תואמת את דרגת הנכות הרפואית. מקום בו תמצא הוועדה לעררים כי יש לסטות מנקודת מוצא זו תנמק החלטתה. כמו כן תתייחס הועדה לעררים להשכלתו של המערער ועברו התעסוקתי. המערער ובא כוחו יוזמנו לוועדה ויהיו רשאים לטעון בפניה" (להלן: פסק הדין המחזיר). 4.ביום 10.11.15 התכנסה הוועדה בעקבות הוראות פסק הדין המחזיר וקבעה כך:"הוועדה התכנסה בתוקף פסק דין בית הדין האזורי לעבודה נקבע אחוז נכות גבוה זה משפיע על כושר עבודה סוכרת לא יציבה, סחרחורת עייפות תמידית קושי בהליכה בדברים פיזיים. בעיה בעיניים זה חלק בלתי נפרד מהמחלה. יושב בבית לא יכול לעבוד אין לו השכלה ותעודת בגרות, לא יכול ללמד אין לו עבר תעסוקתי לא לימד.אני לומד בבית נכנס לדיכאון לומד גמרא 3.5 שעות ביום המצב לא מאפשרשהיה צעיר היה מורה אף אחד לא מוכן לקחת אותו בשל יכולות פיזיות לא יכול ללמד ברצף שיעור מלא. מצב כללי לא מסוגל בגלל מצבו הכללי." בהמשך לכך קבעה הוועדה כדלקמן:"הוועדה עיינה בפרוטוקול ועדה רפואית ובפירוט סעיפי הליקוי המצויים בו וכן בדו"ח עובדת השיקום וכן בפסק דין בית הדין האזורי לעבודה מיום 8.9.15.לדעת הוועדה במצבו הרפואי בתקופה נשוא ערר זה היה פועל יוצא של מחלת הסוכרת וסיבוכיה בגינן נקבעה נכותו הרפואית בשיעור 65%.הנ"ל למד בכולל בכל שנות בגרותו וכיום הוא בן 53. לדעת הוועדה לנוכח הסוכרת הנ"ל זקוק לנגישות לארוחות מסודרות מוגבל בעבודה בגובה ו/או על משטחים בלתי יציבים וכן היה מוגבל בעבודה המצריכה חדות ראיה גבוהה. עם זאת הנ"ל היה כשיר לעבוד בעסוק התואם את מגבלותיו במשרה מלאה כגון: ליווי לילדים להסעות, לימוד פרטני של ילדים / נערים, מוכר בחנות לתשמישי קדושה וכדומה, מבקר קבלות בכניסה למרכולים כל זאת בהיקף מלא. הוועדה מבקשת לציין שיש להשית הגבלות על העסקתו אבל אין בינן להיקף משרתו ולא כלום. לכן הערר נדחה." על קביעה זו הגיש המבקש ערעור נוסף לבית הדין האזורי.  5.בפסק הדין קבע בית הדין האזורי כי הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר. הוועדה התייחסה לסוכרת בה לקה המבקש, לנתוניו האישיים ולתלונותיו, שהן הסימפטומים הקשורים לליקוי, ופירטה מהן העבודות שהוא מסוגל לבצע חרף ליקויו ובהיקף משרה מלא. על סמך כל אלה קבעה הוועדה כי המבקש לא איבד מכושרו להשתכר. על כן לא מצא בית הדין כי נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה ודחה את הערעור.  6.בבקשתו למתן רשות ערעור טוען המבקש כי הוועדה לא התייחסה למלוא הגבלותיו הנובעות ממחלת הסוכרת בה לקה, אלא רק לפגיעה בעיניו ולסחרחורות שהן תוצאה מהסוכרת. כך, לא התייחסה הוועדה למגבלותיו ולבעיותיו ברגליו כתוצאה מהפגיעה העצבית והעייפות. על כן טוען המבקש כי לא ברורה קביעת הוועדה לפיה הוא מסוגל לעבוד בעבודות שמנתה, הכרוכות בעמידה והליכה ממושכות. כמו כן, ולאור הליקוי בראייתו, לא ברורה קביעת הוועדה כיצד הוא יכול לעבוד בלימוד פרטני. על כן טוען המבקש כי הוועדה לא נימקה את החלטתה, ולא מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ויש להחזיר את הדיון לפניה.  7.לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, בפסק דינו של בית הדין האזורי, בפרוטוקול הוועדה לעררים (אי כושר) ובכלל המסמכים שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. זאת מן הטעמים כמפורט להלן. 8.מעיון בהחלטת הוועדה עולה כי היא שמעה את תלונות המבקש בנוגע לכלל השלכותיה של הסוכרת בה לקה, ובבואה לבחון את שיעור הנכות התפקודית של המבקש, התייחסה למצבו הרפואי בתקופה מושא הערר. בנוגע לתקופה זו ובשים לב לנתוניו האישיים, ציינה הוועדה כי אכן יש למבקש הגבלות תעסוקתיות, אך אלה אינו מונעות ממנו לעבוד בעיסוק התואם את מגבלותיו, כגון העבודות המסוימות שמנתה, ובהיקף משרה מלא. מכאן ברורה החלטת הוועדה מדוע דרגת נכותו הרפואית של המבקש אינה באה לידי ביטוי במלואה בגובה אחוזי הנכות התפקודית. לאור כלל האמור, הוועדה מילאה אחר הוראות פסק הדין המחזיר, ולא מצאתי כי נפלה בהחלטתה או בפסק דינו של בית הדין האזורי טעות משפטית המצדיקה מתן רשות ערעור.  

9.סוף דבר

הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.אין צו להוצאות.   

ניתנה היום, י"ג באייר, תשע"ז (9 במאי, 2017), בהעדר הצדדים ותשלח אליהם.