המוסד בתשובתו לבקשת רשות הערעור הודיע כדלקמן:
"1. ראשית ואשר לפן העקרוני שעולה מן הבקשה: המשיב מבקש להבהיר כי דרגת הנכות בגין פיברומיאלגיה נסמכת על התאמת סעיף ליקוי למבוטח, משעדיין אין בנמצא סעיף ליקוי ספציפי לליקוי זה (ולענין זה יצוין כי נערכת עבודה לקראת תיקון ספר הליקויים). לאור זאת, רשאית הוועדה להפעיל את שיקול דעתה ולקבוע מהו סעיף הליקוי ההולם את מצבו הרפואי של המבוטח. כפועל יוצא מכך, ובשים לב לעובדה שפיברומיאלגיה כוללת סימפטומים שונים, לרבות סימפטומים מן התחום האורטופדי, הנוירולוגי והנפשי, רשאית הוועדה לקבוע סעיף ליקוי המשקף את חומרת מחלתו של מבוטח ספציפי. לענין זה יובהר כי על פי עמדתה של הלשכה הרפואית אצל המשיב, אין הגבלה לשיעור דרגת הנכות שייקבע לפיברומיאלגיה (כשם שקבעה הוועדה בעניינה של המבקשת) והכל תלוי במצבו הרפואי של המבוטח. עוד יש לציין כי על פי עמדה זו, צריכה דרגת הנכות לשקף את חומרת מחלת הפיברומיאלגיה על הסימפטומים הנלווים לה, וכי כאשר ליקוי מסוים חורג מן הסימפטומים הנלווים למחלה, יש לקבוע בעדו דרגת נכות נפרדת.
2. עם זאת יש להטעים כי הלכה היא, שהוועדות הרפואיות הפועלות מכוח חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה – 1995, לרבות הוועדות הרפואיות לעררים (נכות כללית) הינן ועדות עצמאיות. על הוועדות הרפואיות חובה מוגברת לקיים את אי – תלותן במוסד כתנאי חיוני למילוי ייעודן ותפקידן, שהוא תפקיד מעין שיפוטי. חברי הוועדות אינם כפופים למרותו של המוסד, ועליהם לפסוק בשאלות הרפואיות המובאות לפניהן על פי הדין בלבד. לאור זאת ברי, כי הוועדות הרפואיות אינן כפופות להוראות המוסד ( ראו בג"ץ 2874/קופטי כמאל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מח(2) 673, 682 (1994); עב"ל(ארצי) 389/09 לגזיאל שמואל – המוסד לביטוח לאומי (14.12.11), בפסקה 1 לדברי השופטת (כתוארה אז) ארד; עב"ל 464/99 המוסד לביטוח לאומי – ארבל, פד"ע לז 249, 260 (2001)). מכאן, שאין באפשרות המשיב ליתן לוועדה הרפואית לעררים הוראות כיצד יש להתאים נכות בעניינו של כל מבוטח – והדבר הוא תלוי מצבו הרפואי הפרטני.
על כן, ובשים לב לאמור לעיל בנוגע לפיברומיאלגיה, שהינה ליקוי מורכב ומסובך שלו מופע ספציפי אצל כל מבוטח, טוען המוסד שאין מקום להחיל על כלל המבוטחים גזירה שווה הקובעת שיש תמיד לאחד (או: שאין לפצל) נכויות המבוססות על התאמת סעיף ליקוי, מבלי להתייחס באופן פרטני למצבם מבחינה רפואית ומבלי לשקף נכונה את מצבם הרפואי.
3. אשר לעניינה הספיציפי של המבקשת: המוסד טוען כי הוועדה התבקשה במסגרת פסק הדין המחזיר להבהיר מהי דרגת הנכות שיש לקבוע למבקשת בגין פיברומיאלגיה, והאם דרגת הנכות הנפשית עומדת בפני עצמה ואינה קשורה לפיברומיאלגיה. לאור זאת, סבור המשיב כי קביעתה של הוועדה לפיה "המצב הנכון הינו להפריד בין הנכות הנפשית והראומטולוגית שכן מדובר בתחומי רפואה שונים", אינה עונה על הוראות פסק הדין המחזיר.
4. לאור האמור, בנסיבות אלה מסכים המשיב להחזיר את הדיון בעניינה של המבקשת לוועדה רפואית לעררים (נכות כללית) בהרכב אחר, אשר תדון בערר שהוגש מלכתחילה. בפני הוועדה לא יעמדו פרוטוקולי הוועדות הרפואיות שהתכנסו לאחר הערר שהוגש בעניינה, דהיינו, פרוטוקולי הוועדה מושא הבקשה וכן פרוטוקולי האבחון הרפואי (תביעה חוזרת). המבקשת ובא כוחה יוזמנו לדיון בפני הוועדה בהרכבה החדש ויורשו לטעון טענותיהם בפניה. הוועדה תנמק את החלטתה כך שגם מי שאין מקצועו בתחום הרפואה יוכל לרדת לסוף דעתה."