ירין פאעל נ' אופיסופט בע"מ

השופטת חני אופק-גנדלר

1. לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי לעבודה בירושלים (סע"ש 48921-05-16 ; הנשיא אייל אברהמי) מיום 28.3.17 , בה נתקבלה בקשה להעברת התובענה לבית הדין האזורי בתל אביב מחמת חוסר סמכות מקומית.

    

2. ירין פאעל (להלן: המבקש) הועסק על ידי חברת אופיסופט בע"מ (להלן: המשיבה) החל משנת 2009 ועד ליום 26.3.15. במסגרת זו נתן שירותי מחשוב ללקוחות שונים: מנורה מבטחים, הסוכנות היהודית, הרשות לבטיחות בדרכים נמל אשדוד. דומה כי אין מחלוקת ממשית על כך שחלק הארי משירותי המיחשוב ניתנו למנורה – מבטחים, וכי על רקע הפסקת מתן שירותי מיחשוב לחברה זו (מבלי להידרש לנסיבות שהביאו לכך), בראשית מרץ 2017 הודע למבקש כי עתיד לחול שינוי בהיקף ומתכונת העסקתו (סעיף 8 לכתב התביעה). על פי הנטען השינוי התבטא בכך שהחל ממועד זה נמסר למבקש שיועסק יום בשבוע במרכז לבטיחות בדרכים בירושלים. לטענתו, שינוי זה, שהיה כרוך בהפחתה משמעותית של היקף משרתו - הביא לסיום יחסי העבודה.

    

3. ביום 23.5.16 הגיש המבקש תובענה לבית הדין האזורי בירושלים וזאת בעקבות סיום עבודתו. ביום 1.8.16 הגישה המשיבה את כתב ההגנה. ביום 12.2.17 – ובטרם נתקיים דיון בקדם המשפט - הגישה המשיבה את בקשתה להעברת הדיון בתובענה לבית הדין האזורי בתל אביב, שכן לטענתה הסמכות המקומית מסורה לו. הבקשה נתמכה בתצהיר ובטבלה שבהם מפורטים פרטים אודות היקף עבודתו של המבקש באתרים השונים במהלך השנים, כשלטענת המשיבה, כפי שעולה מההחלטה מושא בקשה זו, "חלק הארי של עבודת התובע בוצע בתל אביב – כ-4,671 שעות בהן עבד במנורה, לעומת מספר שעות מועט בהן עבד בירושלים ובבאר שבע. הנתבעת צירפה טבלת שעות מפורטת. לפי טבלה זו התובע עבד במנורה מבטחים (תל אביב) סך הכל 4,671 שעות, בסוכנות היהודית (ירושלים) 212 שעות, הרשות לבטיחות בדרכים (ירושלים) 452 שעות ובנמל אשדוד 459 שעות. בשנת 2015 עבד התובע 174 שעות במנורה מבטחים ועובר לסיום עבודתו (שאירע בחודש מרץ 2015), עבד התובע 32 שעות בעניין זמני ברשות לבטיחות בדרכים בירושלים, הואיל ועבודתו במנורה מבטחים הסתיימה" (סעיף 2 להחלטה). נוכח היקפי העסקה אלו נעתר בית הדין קמא לבקשה. וכך נאמר (סעיף 5):

    

    

   "מקום ביצוע העבודה ברוב ככל שנות עבודתו של התובע – 4,671 שעות משנת 2009 ועד שנת 2015 - היה בתל אביב. דומה שאין על כך מחלוקת, גם אם פה ושם במשך השנים עבד התובע באשדוד ובירושלים, מספר שעות פחוּת ומצומצם בהיקפו. המחלוקת היא לגבי מקום העבודה האחרון – האם 32 השעות שעבד התובע בירושלים מביאות לכך שמקום עבודתו שם ייחשב "מקום עבודתו האחרון" ומקימות לבית הדין בירושלים סמכות מקומית, אם לאו. לא נעלם מעינינו הדגש אותו שם בית הדין הארצי על מקום ביצוע העבודה האחרון (בר"ע (ארצי) 495/09 יורי נובש נ' פלאש תאורה כחול ולבן בע"מ (ניתן ביום 13.12.09); בר"ע (ארצי) 41211-05-14 ישראל שיינברג נ' כנפי משק תור בע"מ (ניתן ביום 30.6.14)). אף על פי כן, אנו סבורים כי בנסיבות המקרה דנן, מקום בו עבד התובע בירושלים אך ימים ספורים (32 שעות סך הכל) עובר לסיום עבודתו, תקופה קצרה ביותר, קשה לקרוא למקום זה "מקום עבודתו האחרון" ולמעשה המקום האחרון בו עבד הינו זה בו עבד מרבית שנות עבודתו בנתבעת כולל בחודשים שקדמו לסיום עבודתו בראשית שנת 2015, במנורה מבטחים בתל אביב".