בר ואח' נ' וייס ואח'

פסק דין

הצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין על דרך הפשרה, לפי סעיף 79 א', [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984.

לפניי תביעה ותביעה שכנגד שהגישו הצדדים אחד כנגד השני. התובעים הגישו תביעה על סך 30,000 ₪, בגין הוצאת לשון הרע וכן סכום כסף נוסף על סך 2,000 ₪ בגין אי סיום העבודה ועוגמת הנפש שנגרמה בשל כך. מנגד הגיש הנתבע תביעה שכנגד אף היא על סך 30,000 ₪ בגין יתרת תשלום על סך 4,142 ₪ שלטענת הנתבע נותרו התובעים חייבים לו, וכן תבע אף הוא בגין הוצאת לשון הרע.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים והעדויות, ובחנתי את המסמכים שהוצגו, אכן על פי ההסכם שנחתם בין הצדדים, היה על מזמין העבודה, קרי התובע, לדאוג להזמין ציוד הרמה. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בסופו של יום הנתבע סיפק את ציוד הרמה, ומשכך על התובעים לשפות את הנתבע בגין ההוצאות שנגרמו לו בשל כך, לרבות בגין הוצאות הדלק, קרי 140 ₪ שהתובעים דרשו מהנתבע שישלם להם. הנתבע הציג חשבונית מס לגבי עלות הזמנת הטרקטור על סך 4,872 ₪, סכום זה לא נסתר. ההסכם בין הצדדים עמד על סך של 10,250 ₪ בתוספת מע"מ. לפיכך קובעת, כי על התובעים לשלם לנתבע בנוסף להסכם סכום של 5,012 ₪, על החשבון שילמו התובעים לנתבע סך של 12,760 ₪, ועל כן מקבלת שנותרה לתובעים יתרת חוב לנתבע על סך 4,142 ₪.

התובעים העלו היום טענות לגבי ביצוע העבודה, ולגבי אי השלמתה. אומנם על פי התמונות נראה, כי העבודה לא בוצעה על פי ההסכם, מאחר ועל פי ההסכם נדרש הנתבע לכסות את הגמלונים והמשולשים מעל המבנה בלוחות אישכורית ובפועל העבודה בוצעה בצורה שונה, אולם כפי שהעיד גם בנם של התובעים, ארז בר, כאשר הגיע לבית הוריו וראה את הנתבע, אישר שהעבודה הושלמה לשביעות רצון שני הצדדים, משכך, לא נסתרה טענת הנתבע, כי התובעים הסכימו לשינוי שנעשה. גם התובע עצמו העיד כי הסכים לשינוי מכיוון שהנתבע שכנע אותו. בנוסף, הנתבע העיד, כי שווי שתי העבודות דומה, ועל כן לא מצאתי לקבל טענת התובעים, כי יש לפצותם בגין אי השלמת העבודה.

התובעים הגישו תביעה כאמור בגין לשון הרע, וזאת בשל השתלחות לטענתם של הנתבע בתובעת בעת מפגש בבית קפה. מנגד, הגיש הנתבע תביעה על הוצאת לשון הרע של התובעים נגדו.

לאחר ששמעתי את גרסאות כל הצדדים, כולל העדים שהעידו בעניין, הן מטעם התובעים והן מטעם הנתבע, השתכנעתי כי אכן הנתבע אמר לתובעת דברים בסגנון האמור בכתב התביעה, בקול רם, ולדברים אלו היו עדים מבאי בית הקפה. עמדתי זו התגבשה גם לאחר ששמעתי את העדים מטעם הנתבע, שעדותם משתלבת עם עדות התובעת לגבי חילופי דברים שהיו בין הנתבע לבין התובעת, אשר גרמו לתובעת בסופו של דבר להגיב כפי שהגיבה. אציין, כי גם הנתבע אישר בעדותו לפניי וגם בכתב ההגנה, כי אמר לתובעת שהיא מבלה עם כספים שנצברו בדרך של עושק ומרמה, אולם לטענתו אמר זאת בשקט. לא שוכנעתי, כי אכן כך אמר את הדברים. סגנון הדברים שאף הנתבע מאשר כי פנה לתובעת מהווה לשון הרע על פי הוראות חוק איסור לשון הרע ויש בדברים שנאמרו כדי להשפיל את התובעת בעיני הבריות, ולפיכך מצאתי, כי הנתבע עבר על הוראות חוק איסור לשון הרע.

לא מצאתי לקבל את התביעה שהגיש הנתבע כנגד התובעים על הפרת חוק איסור לשון הרע, משלא הוכח לי, כי התובע אמר דברים אשר מהווים לשון הרע על פי הוראות החוק. העדויות מטעם הנתבע בעניין זה, לא היו משכנעות ולא היו עקביות, ומשכך מצאתי לגבי התביעה בגין ראש נזק זה כי דינה להידחות.

לסיכום, אני מקבלת את התביעה שהגישו התובעים בגין עבירה על חוק איסור לשון הרע, וקובעת את הפיצוי בגין תביעה זו על סך 7,500 ₪.

אני מקבלת את התביעה שכנגד שהגיש הנתבע לגבי יתרת התמורה שלא שולמה, על סך 4,142 ₪.

לפיכך, לאחר קיזוז סכום החוב שחבים התובעים לנתבע, קובעת שהנתבע ישלם לתובעים סך של 3,358 ₪. מאחר ושתי התביעות התקבלו באופן חלקי, קובעת שכל צד יישא בהוצאותיו.

הסכום הנקוב לעיל, ישולם בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד מועד התשלום בפועל.

#4#>

ניתן והודע היום ב' תמוז תשע"א, 04/07/2011 במעמד הנוכחים.

עירית הוד, שופטת