בקשת רשות ערעור בענייני קטינים שלהם אפוטרופוס לדין המוגשת בלעדיו עת שדאגת המבקשת והמשיב כאחד לטובת הקטינים מוטלת בספק

א.         לפנינו בקשת רשות ערעור, הרביעית במספר שהגישה המבקשת בשנים האחרונות בנוגע להחלטות בית הדין האזורי בענייני ילדיהם של הצדדים.

נזכיר כי בהחלטה שנתן החתום מטה בבקשה קודמת, אך לפני חודשים מספר, נכתב כדלהלן:

לפני בית הדין ערעורי האם על החלטות בית הדין בעניין אופן הסדרי השהות ובעניין המעקב ההדרכה התמיכה והטיפול המקצועי בהורים ובילדים כדי להשקיט את עוצמת המריבות בין הצדדים [...]

סכסוך קשה זה שבין ההורים על המשמורת והסדרי השהות מגיע לפתחנו לא בפעם הראשונה. הסכסוך רצוף מאבקים נמשכים ובלתי־נלאים של שני הצדדים, שפגעו, שפוגעים ושיפגעו בשלומם הנפשי של הילדים, איש מן הצדדים אינו טומן ידו בצלחת [...] אם הדברים תואמים את עצת המומחים המנסים לעזור ולייעץ לצדדים, ואם הדבר אינו נראה לו נוהג כאוות נפשו.

בית הדין עירב מומחים רבים בטיפולו בסכסוך, אך הסכסוך אינו נרגע [...] הסכסוך שפוגע בנפש הילדים יוביל כנראה ויגרום להוצאתם ממשמורת ההורים.

ההורים במאבקם לא חסים על נפש ילדיהם ואינם נוהגים כפי שנהגה האם האמיתית במשפט שלמה, שחסה על בנה. בית הדין מנסה לנווט את הספינה במים הסוערים כמיטב יכולתו ובהתאם להמלצות המומחים. טיפולו של בית הדין בנושא הוא טיפול אינטנסיבי ויום־יומי. אך התנהלות שני הצדדים מקשה על בית הדין, בין כך ובין כך התנהלות בית הדין היא מקצועית [...]

בנסיבות אלו אין מקום שערכאה נוספת תתערב בהחלטות בית הדין [...] אין אפשרות שערכאה קמא וערכאת הערעור ידונו באותה עת באותו עניין. מלבד האמור: שני הצדדים לא מצייתים להחלטות בית הדין אם אין הן נושאות חן בעיניהם, ומה בצע שנדון גם אנו בדברים, שהרי שתי הערכאות נותנות הוראותיהן על פי עצות המומחים המעורבים בסכסוך. וכשהמלצות המומחה לא נראות לצד אחד הוא מנסה לפוסלו [...]

בית הדין האזורי מטפל באופן נמרץ ומקצועי בסכסוך ואין מקום להשמעת ערעור על כל פנים לעת עתה [...]

עיקרם של דברים עומד בעינו אף עתה, וחלקו אף ביתר שאת.

עם זאת בבקשת רשות הערעור הנוכחית נטען כי הפעם סטה בית הדין מהמלצות המומחים ולטעמה של המבקשת – ללא שנימק זאת כנדרש. המבקשת אף מגדילה לעשות ומאשימה את בית הדין בנטייה לטובת המשיב, ובנוסף לכך מאשימה אותו בהתעלמות מעיקרון־העל של טובת הקטינים.

חוששני, לאור ההיסטוריה של הצדדים וכאמור במצוטט לעיל, שהמבקשת עוברת בהאשמתה האחרונה על הכלל "מום שבך אל תאמר לחברך".

עם זאת טובת הקטינים שהיא אכן עיקרון־על עומדת בראש מעייננו שלנו, ואין אנו יכולים לפטור עצמנו מבחינת טענות הנוגעות לה אך משום שהטוען אותן לוקה בעצמו באותו מום, אלא שיכולים וחייבים אנו לבחון את טענותיו בהסתייגות ובחשדנות יתר על ההסתייגות שתמיד יש לנהוג בטענות צד מעוניין.

ב.         לפנינו גם תגובות המשיב, באופן מתמיה מדובר בשתי תגובות:

האחת של המשיב עצמו המבקש ארכה לתגובה נוספת, בטענות ואולי אף תואנות שונות ובכללן כי לא הוא ולא מרשו אינם פנויים להגיב בפרק הזמן המיועד לכך – בכלל הדברים גם אמירה מוזרה (ההדגשה אינה במקור):

בעקבות אילוצים קודמים הן של בא כוחי עו''ד הרב בצלאל הוכמן, והן של המשיב (שניגש למבחן מנהל בתי הדין הרבניים מיום 31.12.20), ככל שנדרש תגובה ומתן נימוקים מעבר לכתוב כאן, מתבקש כבוד תורתו להורות על הארכה בת חמישה ימים לקבלת תגובת בא כוחי.

בקשה עמומה למתן ארכה לתגובה הנדרשת בהליך שיפוטי בשל 'אילוצים קודמים' אינה מן הדברים המקובלים ומעלה חשש כי כותבה אינו מבין אל נכון כי הליכים והחלטות שיפוטיות אינם 'תוכנית כבקשתך' וכי טענה לאילוץ אמיתי מצריכה ביסוס ואסמכתאות. כותב הדברים לא הסביר מהו 'מבחן מנהל בתי הדין' שעליו הוא מדבר ומדוע מבחן זה מנע ממנו להגיב לבקשת רשות הערעור. אנו רשאים להניח שהמבחן המדובר הוא מבחן הסמכת טוענים רבניים שהתקיים במועד האמור, אם כי – ומצופה ממי שניגש לבחינה כי ידע זאת – אין הוא מבחן מטעמו של מנהל בתי הדין, שאינו מסמיך טוענים רבניים ואינו בוחן אותם, אלא מטעמה של ועדה בוחנת שמינה נשיא בית הדין הרבני הגדול. רשאים אנו להעיר אגב אורחא ובמנותק מעניינו של התיק שלפנינו כי גישה המשקפת אי־הבנה כאמור של מסגרתם של הליכים והחלטות מטרידה במיוחד כשהיא מתגלה אצל מי שמשמש או מבקש לשמש מייצג בהליכים כאלה.

מכל מקום, ושלא כדברי המשיב עצמו כי גם בא כוחו אינו יכול להגיב במועד שנקבע – התגובה השנייה שלפנינו היא של בא כוחו.

אפשר כמובן כי תחילה סבר בא כוח המשיב כי לא יוכל להגיב במועד ולבסוף עמד במשימה, אלא שמן הראוי היה – וכך הייתה נמנעת גם התופעה המוזרה של סתירה בין התגובות – כי בקשת הארכה תוגש אף היא בידי בא כוח המשיב, אם סבר כי לא יוכל להגיב במועד, וחזקה על בא כוחו המנוסה של המשיב גם שאילו כך היה לא היה מנמק את בקשתו ב'אילוצים קודמים' גרידא.