1. בפניי בקשה של מנהל העזבון הזמני למתן הוראות.
2. לטענת מנהל העזבון, בסמוך לאחר פטירת המנוח העביר המשיב 2 את היתרות שבחשבונות בנק ותיקי השקעות שעל שם המנוח (ועל שמו של המשיב 2) לחשבונות או גופים אחרים, ולמנהל העזבון אין מידע מלא אודות מקום הימצאם של נכסים אלה בהווה. עמדתו של מנהל העזבון הינה כי כל עוד לא יכריע בית המשפט בשאלות התלויות ועומדות (בהליכים השונים אשר כבר הוגשו על ידי שני הצדדים), בכל הקשור להיקף זכויותיו של המשיב 2 בחשבונות האמורים עקב צירופו לחשבונות בחייו של המנוח, ובכל הקשור לשאלת תקפותן של הצוואות השונות שהגישו המשיבים 2 ו-3 לקיום (כשכל אחד מתנגד לקיומה של הצוואה שהוגשה על ידי השני), זכותו ואף חובתו של מנהל עזבון לרכז לידיו את כל הנכסים שבעזבון או שאמורים להיות בעזבון, על מנת לשמר אותם עד להכרעה וחלוקה. מאידך, סבור המשיב 2 כי מאחר שצורף לחשבונות האמורים עוד בחייו של המנוח, בחשבונות אשר הוגדרו בארה"ב כ-joint account with right of survivorship, המשמעות היא (לפי הדין במדינת ניו יורק, שם נערכו המסמכים הרלוונטיים ונוהלו החשבונות) שעם פטירתו של המנוח עברה הבעלות המלאה בחשבונות לידיו; ועקב כך, טוען המשיב 2 כי הכספים והמניות שבאותם חשבונות עברו ישירות אליו עם פטירתו של המנוח, ולא לעזבון, כך שאין למנהל עזבון כל זכות לדרוש ולקבל כל מידע אודות גורלם של כספים ונכסים אלה לאחר מות המנוח.
3. אילו היה מדובר בתביעה אזרחית רגילה המוגשת נגד המשיב 2, כי אז היתה עמדתו צודקת, מאחר ואין זה חלק משיטתנו להעניק לתובע הזכות לחדור לפרטיותו של נתבע ולדרוש מידע ממנו כדי לבסס את סכום התביעה או את מקום הימצאם של הכספים או נכסים שמהם יגבה כל סכום בו יזכה בפסק הדין. ברם, לא כך בענייננו, כשמדובר בדרישתו של מנהל עזבון נגד בנו של המנוח. דרישה מהסוג הזה ניתן להקיש להליך האזרחי המקובל של מתן חשבונות, לפיו זכאי התובע לקבלת מידע אודות רכוש המוחזק או המנוהל על ידי הנתבע. כידוע, צו למתן חשבונות יינתן רק בהתקיים שני תנאים מצטברים, כפי שסוכם בדברי כב' השופטת (כתוארה דאז) בייניש בע"א 127/95
מועצת הפירות ייצור ושיווק נ' מהדרין בע"מ ואח', פ"ד נא(4) 337, 338-339:
כדי שהתובע מתן חשבונות יזכה בצו בשלב הראשון עליו להוכיח קיומם של שני תנאים. ראשית עליו להראות קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בינו לבין הנתבע המצדיקה מתן חשבונות...שנית עליו להוכיח - ולו לכאורה - כי קמה לו "זכות תביעה לגבי הכספים אודותיהם הוא מבקש לקבל חשבונות"... אם התקיימו תנאים אלה, ובהעדר סיבה אחרת המצדיקה המנעות ממתן החשבונות - כגון חסיון או העדר הצורך בחשבונות לצורך הבירור הכספי - יתן בית המשפט צו למתן חשבונות...ככלל אין תובע יכול לבקש צו למתן חשבונות כדי לברר כמה חייב לו הנתבע. תביעה למתן חשבונות צריך שתתבסס על קיומה של מערכת יחסים מיוחדת בין התובע לנתבע המצדיקה מתן חשבונות. כך למשל מוכרת הזכות לקבלת חשבונות כאשר בין הצדדים היתה מערכת יחסים של שליחות, הרשאה, שותפות או נאמנות (ראו י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית, 1995, ש. לוין עורך), בעמ' 567), אולם רשימה זו אינה סגורה.
במקרה דנן, הגורם הדורש את החשבונות הרי הוא מנהל עזבון, העומד בנעליו של המנוח. המנוח והמשיב 2, כשותפים בחשבונות של המנוח, עמדו ביחס של נאמנות אחד לשני, ועם מותו של המנוח עברה חובת הנאמנות של המשיב 2 מן המנוח אל העזבון. העובדה היא שהמשיב 2 עצמו הגיש צוואה לקיום, וגם אם נכון כי לפי אותה צוואה הינו היורש הבלעדי, הרי שהוגשה צוואה נוספת ואף התנגדות לצוואה שהגיש המשיב 2 , כך שזיהויים של היורשים טרם נקבע. אי לכך, ממשיכה חובתו של המשיב 2 לפעול בנאמנות בכל הקשור לעזבון, וסיפוק המידע הדרוש על ידי מנהל עזבון הינו חלק בלתי נפרד של חובת הנאמנות כלפי העיזבון של כל יורש באשר הוא.
אומנם, כאמור, המשיב 2 מעלה את הטענה כי הנכסים אשר לגביהם מבוקש המידע, אינם חלק מהעזבון, מאחר שעברו ישירות לבעלותו עקב סעיף אריכות הימים האמריקאי. ברם, טרם הוכרעה השאלה האם סעיף הזה יחול בעזבון זה, מאחר שהמנוח היה תושב מדינת ישראל בעת פטירתו, ולפי הוראות המחוקק בסעיף 137 לחוק הירושה, התשכ"ה - 1965, הדין החל על עזבונו הינו דין מקום מושבו, קרי, הדין הפנימי של מדינת ישראל; והדין הישראלי אינו מעניק את מלוא הבעלות בחשבון משותף לידי השותף שנשאר בחיים גם אם נערך סעיף אריכות ימים. איני מתעלם מטענת המשיב 2 כי במסמכי החשבונות המשותפים שבניו יורק מופיע גם
סעיף ברירת דין, לפיו מורה המנוח כי יחולו על המסמכים הנ"ל הדין של מדינת ניו יורק, ולפי החוק הניו-יורקי אכן תתקבל עמדתו של המשיב 2 כי החשבונות כולם בבעלותו. ברם, אין זה ברור כלל ועיקר כי באמצעות סעיף ברירת דין ניתן להתגבר על הוראות סעיף 137 לחוק האמור, ובפרט לאור הפסיקה האחרונה בה נקבע מפורשות כי סעיף 137 הינו סעיף קוגנטי ואי אפשר להתנות עליו (ראה, בר"ע משפחה 594/04
היועץ המשפטי לממשלה, האפוטרופוס הכללי נ' פלונית, פ"ד נט(3) 297). שאלות אלו, אשר טרם הוכרעו, מחייבות את המסקנה כי דרישת מנהל העזבון עומדת בשני תנאי הסף למתן חשבונות כמפורט לעיל: קיימים יחסי נאמנות בין המשיב 2 לבין העזבון, לפחות בשלב זה, ובנוסף, קיימת לפחות לכאורה עילת תביעה מצד מנהל עזבון להחזרת נכסי העזבון לידיו.
4. על כל האמור יש להוסיף: ראשית, מאחר שיחסי הנאמנות עליהם נשענת הכרעה זו התקיימו בין המשיב 2 לבין המנוח, בעוד שמנהל העזבון הזמני אינו אלא מחליפו של המנוח, רמת המידע שבידיו של מנהל העזבון הזמני נמוכה יותר וטנטטיבית יותר מזו אשר היתה בידיו של המנוח עצמו. וכמו שנקבע לא אחת בפסיקה כי בתביעה נגד עזבון בגין עילת תביעה שקמה עוד בחייו של המנוח, יחוייב התובע ברמה גבוהה יותר של הוכחות כדי להרים את נטל התביעה, וזאת מתוך התחשבות בעובדה שיורשי המנוח אינם מחזיקים במלוא היקף המידע שהיה בידיו של המנוח עצמו, כך גם במקרה ההפוך כמו זה שבפני בית המשפט כעת, בו דורש מנהל עזבון מידע מאחד היורשים; שגם במקרה כזה יתחשב בית המשפט בעובדה שמנהל העזבון אינו מחזיק במלוא המידע שהיה בידיו של המנוח עצמו, ועל כן, הדרישה שיוכיח מנהל עזבון כי קיימת לו עילת תביעה נגד אותו צד אשר ממנו דורש את החשבונות, תתקיים גם ברמה נמוכה יותר מזו הדרוש מתובע מתן חשבונות שהוא עצמו עמד ביחסי נאמנות עם הנתבע.
שנית, סמכותו של בית המשפט למתן הוראות למנהל עזבון הזמני לצורך שמירה על נכסי העזבון מתבססת על הוראות המחוקק בסעיף 77 לחוק הירושה. בסעיף הנ"ל נקבע כי בית המשפט יהיה רשאי "...לנקוט
אמצעים הנראים לו לשמירת העזבון או לשמירת זכויות בעזבון..." (ההדגשה שלי - ב.ג.); ובהוראות אלו העניק המחוקק לבית המשפט סמכות רחבה לתת כל סעד אשר לפי שיקול דעתו נדרש לצורך שמירה על נכסי העזבון ועל הזכויות בו. הסעד של מתן חשבונות ודאי כלול בהוראה כללית זו, כך שלא בהכרח יהיה בית המשפט כבול לכללים המקובלים למתן חשבונות בתביעות אזרחיות רגילות, ובסמכותו לתת צו בנושא זה ככל שלפי שיקול דעתו יש מקום לכך לפי מצב העובדות הידועות לו באותו שלב ראשוני של ניהול העזבון.
5. בהתחשב בכל האמור, אני מקבל בזה את עמדתו של מנהל העזבון הזמני ומורה למשיב 2 להעביר כל מידע כמפורט בסעיף 14 לבקשה למתן הוראות.
6. בסעיף 14 הנ"ל מבקש מנהל העיזבון הזמני שני סעדים נוספים: מתן צו לחברת ... להעביר לידיו כל מסמך שיבוקש על ידו לגילוי מידע אודות חשבונות המנוח; ומתן הוראה למשיב 2 להעביר את כספי העזבון לחשבון המיועד להחזקת הכספים עד לבירור טענות הצדדים. באשר לחברת ..., חברה זו לא צורפה כצד לבקשה, וניתן להשיג את כל המידע ללא צווים נגד החברה ישירות באמצעות דרישה מתאימה למשיב 2 - מכוח החלטה זו - שיתן את ההוראה המתאימה לחברה להעביר לידי מנהל העיזבון כל מידע שידרוש. אם לא יקבל מנהל העיזבון את המבוקש לשביעות רצונו, כי אז יוכל לפעול לבקשת הסעדים הדרושים נגד החברה עצמה. באשר לבקשה להפקדת הכספים בחשבון מיוחד, הרי שלדברי המשיב 2 הכספים כבר אינם בידו וברשותו, וגם טרם הוכרע אם כספים אלה כלל שייכים לעיזבון. בנסיבות אלו, נחה דעתי כי יש להסתפק בשלב זה במתן צו לגילוי מידע בלבד.
7. בנוסף לבקשה למתן הוראות נשוא החלטה זו, תלויות ועומדות בקשות נוספות להארכת תוקף מינויו של מנהל העזבון הזמני מצד אחד ולביטולו מצד שני. בשלב זה אני מאריך את תוקף המינוי עד שמנהל העזבון הזמני ישלים את הבדיקה של כל המידע אשר יועבר אליו בהתאם להוראות החלטה זו, ולאחר קבלת דו"ח מסכם של מנהל עזבון יוחלט האם ובאיזה תנאים להמשיך את ניהול העזבון במתכונתו הנוכחית.
8. הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד על המשיב 2 בסך 10,000ש"ח בתוספת מע"מ. סכום זה ישא בהפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
ניתנה היום ט"ו בחשון, תש"ע (2 בנובמבר 2009) בהעדר הצדדים.