בקשה לעיון בתיק עיכוב הליכים על ידי נאשם אחר בתיק

האם מסמכים המצויים בבקשה לעיכוב הליכים שהוגשה ליועץ המשפטי לממשלה בעניינו של נאשם מהווים חומר חקירה לעניין כתב האישום נגד נאשמים אחרים באותו תיק פלילי? בתוך כך, האם חוות דעת רפואיות שהוגשו ליועץ המשפטי בגדרה של הבקשה לעיכוב הליכים הינן חסויות? אלה השאלות המרכזיות בבקשה זו.

בהליך זה מבוקש על ידי שלושה נאשמים בת.פ. 285/08, להורות למאשימה לגלות כל חומר חקירה הנוגע להליכי עיכוב ההליכים נגד נאשם אחר, מר צבי זילברבוים. כתב האישום נושאו עבירות הקשורות לעריכת הסדרים כובלים על פי חוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988(להלן: " חוק ההגבלים") וחוק העונשין התשל"ז-1977, בתחום שירותי הגברה ותאורה.

טענת המבקשים הינה כי מדובר בחומר חקירה כמשמעותו בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החוק").

עיקרי הבקשה :

1.         כנגד הנאשמים, ובכללם מר זילברבוים, הוגש כתב אישום בעבירות על פי חוק ההגבלים. המבקשים טוענים כי היועץ המשפטי לממשלה הודיע כי נפלה "טעות סופר" בהחלטתו לעכב את ההליכים נגד מר זילברבוים, וניתנה החלטה מתוקנת וכי הדבר תמוה. לאחר מכן צורף נוסח חדש של ההחלטה, אולם זו אינה חתומה. לפיכך נטען בבקשה כדלקמן:

"(א) מכל מקום, עתה, משנולדה גרסה חדשה של ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה, שעליה אין חותם, אולי, מטעמים של חשש מפני התוצאות של חתימה על מסמך-ציבורי, שאי-אפשר להגזים בחשיבותו ובמרכזיותו, הסותר, ללא הסבר של ממש מסמך קודם באותו עניין בדיוק, קמה ועולה העילה לדרוש מן המאשימה חשיפה מלאה של כל המסמכים   הרלוונטיים - והם בוודאי עומדים למבחן הרלוונטיות שקבע ביהמ"ש   העליון - הנוגעים לעיכוב ההליכים נגד צבי זילברבוים.

(ב) אין לקבל את גרסתה של הגב' עינת גרוסמן, מן המחלקה לעיכוב  הליכים, מי שהועילה בטובה לנפק מכתב-הסבר שאינו עומד בכל אמת- מידה של תקינות ציבורית כפי שזו מתבקשת ממי שעומד בראש  הפירמידה של רשויות אכיפת החוק" (שם, סעיף 9).

כן מוסיף ב"כ המבקשים כי מדובר באכיפה בררנית, ומכאן שיש לגלות את כל המסמכים הנוגעים לעיכוב ההליכים, לרבות עמדותיה של המאשימה, הבקשה, חוות הדעת הפסיכיאטרית והגשת  תצהיר הסבר של עו"ד גוטליב עצמה ולא מטעם אחרים.

כן מקשה הוא, כיצד אדם אינו כשיר לעמוד לדין ובו זמנית הוא כשיר להעיד נגד חבריו לשעבר לכתב האישום.

טענה נוספת הינה כי לא מדובר ב"תרשומות פנימיות", אלא במסמכים רשמיים ובעמדות רלוונטיות של המאשימה. תקינות ציבורית מחייבת שקיפות וגילוי כל החומר (בש"פ 6507/09).

תגובת המדינה (משיבה 1) (להלן: "המשיבה" או "המדינה")

2.         המשיבה טוענת כי ההחלטה המחייבת על נימוקיה, היא זו המצויה בתיק עיכוב ההליכים והחתומה על ידי המחליט. עיון בנוסח המלא והמקורי של ההחלטה  (נספח ב') מצביע על כך כי השיקולים שעמדו בבסיס קבלת הבקשה, הינם שיקולים הנוגעים לנסיבותיו האישיות של זילברבוים בלבד, קרי: גילו, מצבו הרפואי והפסיכיאטרי והערכת הגורמים המקצועיים בדבר הקשר בין מצבו הרפואי והפסיכיאטרי לבין ההליך הפלילי שהוא צפוי לעבור. עובדה זו הובהרה זה מכבר למבקשים בתגובה מטעם המדינה.

אין המדובר בגרסה חדשה, כטענת ב"כ המבקשים, כי אם בהצגת הנוסח המלא והמקורי של ההחלטה בבקשה לעיכוב הליכים של זילברבוים.

בדרישה לצירוף תצהיר של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה לעניין נוסח ההחלטה שצורף לתגובה מטעם היועמ"ש בהיותו נוסח ההחלטה המלא והמקורי, אין כל ממש. משחלה על המדינה חזקת התקינות וזו הודיעה, במסגרת התגובה כי זהו נוסח ההחלטה, כפי שנרשם על ידי המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, ביום 25.5.09, בתיק עיכוב ההליכים - אין כל בסיס לדרישת תצהיר לצורך אימות האמור בהודעה זו. יתר על כן, כפי שלא יעלה על הדעת לבקש תצהיר משופט על פסק דין שנכתב ונחתם על ידו, ודאי שאין לכך מקום בנסיבות שנוסח ההחלטה ונימוקיה גלוי ומובא לידיעת הצד המעוניין. ההחלטה מדברת בעדה. 

עיכוב ההליכים בעניינו של זילברבוים ניתן בשל נסיבותיו האישיות ובעיקר בשל מצבו הרפואי הייחודי של זילברבוים - ואילו המבקשים ויתר הנאשמים לא הגישו בקשות לעיכוב הליכים.

ככלל, מסמכים מתיקי עיכוב הליכים אינם בגדר "חומר חקירה" שיש למוסרו למבקשים, כמשמעותו בסעיף 74 לחוק, קרי: אינו " חומר שנאסף ונרשם ע"י הרשות החוקרת", ואינו חומר שצריך להימצא בידי רשויות החקירה ו/או התביעה. החומרים אותם עותרים המבקשים לקבל לידיהם, הינם חומרים ש"נוצרו", במסגרת הליך של עיכוב הליכים, שהוא הליך סטטוטורי נפרד וחיצוני לחקירה, ולמטרה זו בלבד. מיקומו הכרונולוגי על ציר הזמן של ההליך הפלילי, הינו לאחר סיום החקירה ולאחר הגשת כתב האישום.

סעיף 231 לחוק קובע כי מרגע הגשת כתב האישום ועד למועד הכרעת הדין יש ליועץ המשפטי לממשלה, לרבות מי שהואצלה לו סמכותו, סמכות לעכב את ההליכים. שיקול הדעת בהפעלת סמכות  זו הינו רחב ועיקרו מתן ביטוי ל"עניין הציבורי" עליו מופקד היועץ המשפטי לממשלה (להלן: "היועץ") היועמ"ש בכל הנוגע לאכיפת החוק הפלילי (בג"צ 4723/96 עטייה נ' היועץ המשפטי לממשלה  פ"ד נא(3) 714). סעיף 232 לחוק מעניק ליועץ המשפטי לממשלה סמכות לחדש הליכים, לאחר שעוכבו, במגבלות הקבועות שם.

תמיהות וספקולציות כנטען בבקשה ובדיון - לא די בהן כדי להצדיק את חשיפת החומר. בית המשפט לא צריך להביא בחשבון אפשרויות הגנה ערטילאיות שאינן נראות לעין ואל לו לתת ידו ל"מסע דיג" שאין רואים את תכליתו המעשית (בג"צ 233/85 עלי אל הוזייל נ' משטרת ישראל, פ"ד לט(4), 124 (1985); בש"פ 6507/09 משה קצב נ' מדינת ישראל, תק - על 2009(3), 3798, 3801 (2009)).

זכותו של נאשם לקבל לידיו חומרים שאינם נוגעים באופן אינהרנטי לאישום, מוגבלת ומצומצמת מכוחם של זכויות יסוד ושל אינטרסים ציבוריים אחרים.