תיק רבני
בית דין רבני אזורי צפת
|
1120357-2
07/03/2018
|
בפני הדיינים:
1. הרב יועזר אריאל
2. הרב שלמה שושן
3. הרב ינון בוארון
|
| - נגד - |
המבקשת:
צפת מועצה דתית
|
המשיב:
צפת-מירון הקדש ספרדים
עו"ד אייל נון
|
| פסק דין |
א. בקשת ההקדש
המבקש הוא רבה של צפת הרה"ג שמואל אליהו שליט"א - חבר ועד ההקדש העדה הספרדית בצפת ובמירון. הרה"ג שמואל אליהו עוסק בצרכי ציבור ובענייני הקדשות רבים בעיה"ק צפת והתמנה לחבר ועד ההקדש הספרדית בצפת, ושלח לבית הדין העתק מהחלטת בית הדין הרבני האזורי בירושלים, מתאריך א' טבת תשנ"ט (20.12.98) המעיד על מינויו כאפוטרופוס.
ההקדש קיים יותר מארבע מאות שנה, וכולל בתוכו את קברי התנאים הגדולים ובתי כנסת עתיקים רבים בעיה"ק צפת וגלילותיה. ההקדש התנהל לפני קום המדינה, על ידי וועד הרבנים הספרדים של צפת. אחרי קום המדינה המשיך ההקדש להתנהל על ידי גדולי הרבנים ובתוכם הרבנים הראשיים לישראל הגאון רבי יצחק ניסים זצ"ל והגאון רבי מרדכי אליהו זצ"ל, שהתמנו לאפוטרופוסים על ההקדש על ידי בית הדין הרבני בירושלים.
מתוך חברי ועד ההקדש הספרדי נותרו בחיים האפוטרופוסים הפעילים הבאים: הרה"ג שמואל אליהו שליט"א - רב העיר צפת, והרה"ג משה תנעמי שליט"א - רבה של רכסים.
בקשות המבקש, שהינו צד מעונין בדבר, מבית הדין הן כדלהלן:
- לאשרר את מעמדו של ההקדש כהקדש דתי, שסמכותו היא לבית הדין הרבני, כפי שנקבע בפסקי דין הרבני בירושלים הנ"ל, ובפסקי דין נוספים, ולכוננו מעבר לצורך מחדש כהקדש דתי בפני בית הדין הדתי, כהגדרתו בסימן 53 לדבר המלך במועצתו על ארץ ישראל, 1922 עד 1947.
- לאשרר את מינויים של הרה"ג שמואל אליהו שליט"א והרב משה תנעמי שליט"א, כאפוטרופוסים על ההקדש, מכוח פסק דין בית הדין הרבני בירושלים.
- להוסיף לחבר אפוטרופסי ההקדש את האפוטרופוסים הבאים:
הרה"ג מתתיהו שרים שליט"א - ראש ישיבת תורה והוראה, המשמש בתפקיד נציג ההקדש בוועדת הארבעה המנהלת את קבר הרשב"י.
מר מאיר כרסנטי - המחזיק בתפקיד גבאי ביהכ"נ אבוהב בצפת במשך 30 שנה.
מאוחר יותר המבקש הוסיף בקשה בכתב, לצירוף הרב בן ציון תייר כאפוטרופוס להקדש.
- להורות ללשכת רישום המקרקעין, לרשום את נכסי ההקדש המצורפים להחלטה זו ומהווים חלק בלתי נפרד ממנה, על שם "הקדש צפת-מירון הספרדים".
הנהלת ההקדש שלחה לבית הדין חוות דעת משפטית שחיבר עו"ד נון, המסתמך בחוות דעתו על פסקי דין שניתנו בבתי הדין הרבניים ובבתי המשפט. בית הדין עיין בחו"ד הנ"ל ובמקורות הלכתיים ומשפטיים נוספים וגיבש את עמדתו המובאת להלן.
ב. תוקפו ההלכתי של אישור ההקדש על ידי בית הדין
בתחילה יש לברר מהי הפעולה היוצרת ומכוננת את ההקדש? בתשובה לשאלה זו יש להבחין בין הגישה ההלכתית לבין הגישה הרווחת בבתי משפט:
לפי ההלכה, הקדשות והנדרים והצדקות מקבלים תוקף בשעה שהאדם מבטא בפיו נוסח מחייב של נדר הקדש או צדקה. הרמב"ם בספר המצוות ספר המצוות (עשה צ"ד) פסק:
"שציוונו לקיים כל מה שקבלנו על נפשנו במילת שבועה ונדר וצדקה וקרבן וזולת זה והוא אמרו יתעלה (דברים כ"ג) מוצא שפתיך תשמור [...] אמנם הכוונה המגעת מכל מה שזכרתי לך שמצות עשה הוא לקיים כל מה שיבטא האדם מחיוב על עצמו באי זה דבר שיהיה מן הדברים. והעובר עליו עבר מצות לא תעשה. והנה אבאר זה בזכרי מצות לא תעשה (קנ"ז). ולשון ספרי מוצא שפתיך - מצות עשה. ואתה יודע שאין שום עניין יוצא מדבור מוצא שפתיך לבדו ואמנם הכוונה מה שזכרתי לך להבין פשטיה דקרא שצוה לעשות כל מה שהוציא בשפתיו. והנה נכפל הציווי במצוה זו והוא אמרו (ר"פ מטות) ככל היוצא מפיו יעשה".
על פי יסוד זה נפסק בשולחן ערוך (יורה דעה סימן רנ"ח סעיף י"ג):