מדינת ישראל נ' יופה

בפני בקשה של המדינה להורות על פסילתו של המשיב מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה וזאת עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו בתיק העיקרי הצמוד לבקשה זו (קשור לדוח מספר 30251095532).

לטענת המדינה, בידיה ראיות לכאורה לפיהן ביצע המשיב עקיפה מסוכנת בניגוד לתקנה 47(ד) בתקנות התעבורה אגב חציית קו הפרדה לבן רציף בניגוד לתקנה 47 (ה)(5) בתקנות התעבורה וזאת כאשר המשיב נוהג במהירות של 148 קמ"ש מקום בו המהירות המותרת היא 90 קמ"ש.

לשיטת המדינה מסוכנותו של המשיב רבה ויש הצדקה מלאה בנסיבות המתוארות לעיל להורות על פסילתו עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

ב"כ המשיב טען טענות כנגד הראיות שבידי המדינה.

המשיב, לשיטתו, יצא לעקיפת ניידת סמויה ורכב נוסף שנסע לפניה.

הניידת יצאה מיד אחריו לעקיפה אף היא, ולכן אין כל וודאות כי הרכב שהגיע ממול ירד מהכביש בשל עקיפת המשיב אלא בשל עקיפת הניידת הסמויה.

עוד נטען כי המשיב לא הודה בפני השוטר כי חצה קו הפרדה רציף, ונהיגתו במהירות באה כדי למנוע תאונה חזיתית, שכן הרכב אותו עקף האיץ מהירותו ולא אפשר למשיב להשלים העקיפה.

בנוסף, אין לחובת המשיב עבר תעבורתי מכביד מה שמצדיק את דחיית הבקשה.

חומר הראיות הוגש לעיוני ולאחר קריאתו להלן החלטתי:

בידי המדינה ראיות באיכות טובה מאד כנגד המשיב.

בהתאם לתיאור המקרה כפי שתועד על ידי השוטר יהודה לוי, ובהתאם לסקיצה מפורטת שערך, יצא המשיב לעקיפת שני רכבים בו זמנית וזאת כאשר רכב אחר מצוי בנתיב הנגדי.

אותו הרכב שהגיע מול המשיב, נאלץ לסטות מנתיב נסיעתו כדי למנוע תאונה עם המשיב.

אם לא די בכך, הרי שלפי עדות השוטר, חצה המשיב קו הפרדה רציף במהלך העקיפה המסוכנת וכל זאת במהלך נהיגה במהירות נמדדת של 153 קמש. (148 לאחר הפחתה). טענות ב"כ המשיב באשר לאיכות הראיות נדחות על ידי.