מדינת ישראל נ' בשי

1.         בפני בקשה לפסילת רישיון הנהיגה של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים, לפי סעיף 46 לפקודת התעבורה [נ"ח] התשכ"א – 1961.

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום בתיק 6062-08-18, לפיו מואשם המשיב בעבירה של נהיגה במהירות מופרזת של 186 קמ"ש, בדרך בה המהירות המירבית המותרת בה היא 90 קמ"ש.

3.         על פי כתב האישום, בתאריך 09.08.2018 שעה 10.59 נהג המשיב ברכב פרטי בכביש 2 במהירות של 186 קמ"ש (לאחר הפחתה).

4.         המאשימה עותרת לפסילת רשיונו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. לטענתה, קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב בעבירה המיוחסת לו. עוד ציינה המבקשת בבקשתה, כי המשיב מחזיק ברשיון נהיגה משנת 1996, וצבר לחובתו 28 הרשעות קודמות, מהן 2 בגין מהירות מופרזת וכי הוא מסוכן לשלום הציבור וקיים יסוד סביר לחשש, שהמשך נהיגתו תסכן את שלום הציבור והמשתמשים בדרך.

5.         ב"כ המשיב חלק על קיומן של ראיות לכאורה וכן טען כי מסוכנותו של המשיב אינה גבוהה. לטענתו, העבירה המיוחסת למשיב בוצעה בעת שבכביש היו רכבים נוספים באופן שלא איפשר לשוטר שמדד את רכב המשיב לשמור על קשר עין רצוף לאחר המדידה ועד עצירת הרכב.

עוד טען ב"כ המשיב, כי המשיב זקוק לרישיונו בשים לב נסיבותיו האישיות כמשמורן יחיד לשלושה קטינים.

6.         בבוא ביהמ"ש לדון בבקשה לפסילת רישיונו של המשיב עד תום ההליכים, על ביהמ"ש לשאול עצמו תחילה האם ישנן ראיות לכאורה. אם התשובה לשאלה זו הינה חיובית, עליו לבחון האם מדובר בנהג מסוכן שיש בהמשך נהיגתו כדי לסכן את הציבור.

7.         מחומר החקירה עולה, כי מהירות נסיעת רכבו של המשיב נמדדה בממל"ז והתקבלה תוצאה של 190 קמ"ש במרחק מדידה של 230.0 מטר. השוטר שהפעיל את הממל"ז ציין, כי הממל"ז נבדק על ידו בתחילת המשמרת ובסיומה כנדרש ונמצא תקין. הוא ציין, כי מדד את רכבו של המשיב שנסע לכיוונו בנתיב שמאלי מתוך שלושה, כאשר היה פנוי מרכבים ובודד בנתיבו וקו הראייה היה נקי בינו לבין הרכב הנמדד. הוא זיהה את הרכב שמדד חולף אותו בנסיעה בנתיב השמאלי ומיד נכנס השוטר לניידת והחל בנסיעה אחריו תוך הפעלת מהבהבים ושמירת קשר עין רצוף. השוטר הבחין שרכב המשיב האט את נסיעתו ואורות הבלם נדלקו. השוטר ציין כי שמר על קשר עין רצוף עד עצירתו של הרכב וכי זיהה את הנהג ברכב אשר לצידו ישב נוסע. כן ציין, כי הראות הייתה טובה.

תגובתו הספונטנית של המשיב הייתה "זה רכב שלקחתי מחבר, אני לא רגיל אליו, לא שמתי לב". יצוין כי גם בשימוע אמר המשיב "זה לא רכב שלי... אני מודה עשיתי טעות".

בתגובותיו של המשיב לעבירה המיוחסת לו יש כדי לחזק את ראיות המבקשת ובשלב זה די בהן כדי לשמש כראיות לכאורה לעבירה המיוחסת למשיב.

8.         לאחר שבחנתי את חומר הראיות שבתיק, הנני סבורה כי יש די ראיות לכאורה כמפורט לעיל שהמשיב ביצע את העבירה המיוחסת לו, היינו נהיגה במהירות מופרזת של 96 קמ"ש מעל המותר.