בע"ם 2764/16 פלונית נ' פלונית ואח'

1. המשיבה 1 – היא אחותה של המבקשת ושל המשיבים 3-2 – הגישה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בקשה למינויה כאפוטרופסית על גופו ועל רכושו של אביה (להלן: האב) אשר כעולה מן החומר שלפניי הוא חסוי ואינו מסוגל לנהל את ענייניו הכספיים. המשיבים 3-2 הסכימו למינוי ואילו המבקשת התנגדה. יצוין כי ברקע הדברים סכסוך משפחתי בקשר לירושת האם, שבמסגרתו הגישו האחים והאב התנגדות לקיום צוואה ולצו ירושה אשר על פניה אמורים להיטיב עם המבקשת. ביום 19.2.2015 – לאחר שעיין בחוות דעת מומחה ובחוות דעתה של עובדת סוציאלית לסדרי דין – מצא כי יש מקום למינוי אפוטרופוס על רכושו של האב. בצד זאת נקבע כי נוכח הסכסוך המשפחתי המצוי בעצימות גבוהה, יש למנות גורם ניטראלי ולא את מי מהילדים. לפיכך מונתה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרופוס זמני ל-9 חודשים על רכושו של האב. לאחר הדברים הללו ניתנה החלטה נוספת ביום 23.2.2015 שבה נקבע, בין היתר, דיון הוכחות ליום 14.10.2015. ביום 25.10.2015, לאחר שהתקיים דיון מקדמי אך בלי שהתקיים דיון הוכחות ובלי שהוגשו סיכומים, קבע בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופט ב' ברגר) כי נוכח קיומו של ניגוד אינטרסים מובהק בין האחים, הנוגע לרכושו של האב, במינוי מי מילדיו לאפוטרופוס על רכושו – ולבטח כל עוד תלוי ועומד הליך משפטי של התנגדות לקיום צוואה וצו ירושה – אין לאפשר מינוי של בן משפחה לאפוטרופוס האב ויש להותיר את מינוי הקרן לטיפול בחסויים כמינוי קבוע.

2. המבקשת ערערה על פסק דין זה לבית המשפט המחוזי בטענה, בין היתר, שלא ניתן לה יומה בבית המשפט שכן הודיעה על רצונה לחקור את המשיבה 1 בחקירה נגדית, והדבר לא התאפשר לה. בצד זאת יובהר כי המבקשת לא חלקה על שאלת מצבו הרפואי של האב. ביום 7.3.2016 דחה בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטים י' וילנר; ר' למשטריך-לטר; וס' ג'יוסי) את הערעור. נקבע כי הגם שהיה מקום לאפשר את החקירה הנגדית לכתחילה, הרי שבדיעבד נראה שזכויותיה של המבקשת לא קופחו במידה המצדיקה את החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה לצורך ניהול הוכחות. זאת, משני טעמים. ראשית, לא היה בחקירת המשיבה 1 כדי להשליך שאלת מצבו הרפואי של האב – שממנו נובע הצורך במינוי אפוטרופוס – וממילא המבקשת לא חלקה על עניין זה. שנית, חקירת המשיבה 1 לא הייתה מעלה או מורידה גם לעניין זהות האפוטרופוס שכן ניגוד העניינים הוא כה מובהק כך שלא היה מאפשר את מינוי מי מהאחים. נוכח האמור נקבע כי אין הצדקה להתערב בהחלטת בית המשפט קמא לגופה; וכי החזרת הדיון כעת תגרום לסרבול ההליך שלא לצורך. עוד צוין כי דומה שבית המשפט פעל לפי סמכותו בסעיף 8 לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: חוק בית המשפט לענייני משפחה) המתירה גמישות וסטייה מסדרי הדין המקובלים.

3. מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקשת נפגעה זכותה לחקור עדים ולנהל משפט כהלכתו, שהיא זכות מהותית ויסודית. שלילת האפשרות לחקור את המשיבה ואת המומחית מטעם בית המשפט, כמו גם מתן פסק דין בלי שניתנה לה האפשרות לסכם את טענותיה, מנוגדים להוראות דין שונות, מהווים פגיעה בכללי הצדק הטבעי ויוצרים בעניין המבקשת עיוות דין. עוד נטען כי תצהיר המשיבה – ומכאן גם חקירתה – רלוונטי למחלוקת הקיימת בין הצדדים לעניין התקיימות התנאים המצדיקים מינוי אפוטרופוס לפי סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962 (להלן: חוק הכשרות המשפטית).

4. ביום 17.5.2016 הוריתי על הגשת תשובה. לטענת המשיבים 3-1 – הם כאמור אחיה של המבקשת – בקשת הרשות לערער הוגשה אגב הסכסוך המתנהל לעניין צוואת האם ובהקשר לו. לטענתם חקירת המשיבה 1 – תהא תוצאתה אשר תהא – לא יכולה לסייע בבחינת מצבו הרפואי של האב. עוד נטען כי בדיון בבית המשפט המחוזי הסכימה המבקשת כי קיים ניגוד עניינים בינה לבין האב ועל כן ממילא לא הייתה יכולה להתמנות כאפוטרופסית לו. לשיטתם, תוצאתן של שתי נקודות אלו היא כי אין תוחלת לחקירתה הנגדית של המשיבה 1. על עיקר דברים אלה חזרה גם הקרן לטיפול בחסויים – היא המשיבה 4 – בתגובתה. עוד נטען כי החלטת בית המשפט לענייני משפחה – לרבות ההכרעה כי אין מי שידאג לאב – התבססה על תסקירים ועל חוות דעת מטעם המומחית שעל תוקפם המבקשת אינה משיגה בשלב הנוכחי. לטענת משיבי המדינה – המשיבים 7-5 – היה מקום לקיים דיון הוכחות ולאפשר למבקשת לחקור את המצהירים במסגרת ההליך בבית המשפט לענייני משפחה. ברם, בשלב הנוכחי אין טעם ותועלת להחזרת התיק לערכאה הדיונית לטובת קיום דיון הוכחות שבמסגרתו תיחקר המשיבה 1. זאת, שכן חקירה שכזו לא תעלה ולא תוריד מהחלטת בית המשפט לענייני משפחה, שאושררה בידי בית המשפט המחוזי שלפיה מצבו של האב מחייב מינוי אפוטרופוס ניטראלי ולא את אחד מילדיו. עוד טוענת המדינה כי בית המשפט לענייני משפחה לא חרג מסמכותו בכך שלא התיר את חקירת המשיבה 1, וכי החלטתו שלא לקיים דיון הוכחות אינה מהווה פגם היורד לשורשו של ההליך ואינה עולה בגדרי עיוות דין. זאת, בשים לב לסמכות הרחבה המסורה לבית המשפט לענייני משפחה בענייני סדר דין וראיות; ונוכח הסכמת המבקשת בבית משפט קמא כי כל רצונה הוא לחקור את המשיבה 1 ולא את המומחית מטעם בית המשפט. יוער כי האפוטרופוס הכללי – בהמשך להודעתו לפני בית המשפט המחוזי – הודיע כי אין לו עניין, או מעמד, בהליכי מינוי האפוטרופוס.

5. לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות לערער ב"גלגול שלישי" על פסק דין של בית משפט לענייני משפחה תינתן במשורה רק במקרים שבהם עולה סוגיה עקרונית החורגת מעניינם הישיר של הצדדים למחלוקת או כאשר דחיית הבקשה תוביל לעיוות דין חמור (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128 (1982); בע"ם 8685/14 פלוני נ' פלונית, פסקה 3 (18.1.2015)). לא מצאתי כי אלה פני הדברים בענייננו. כידוע, סעיף 8(א) לחוק בית המשפט לענייני משפחה מוסר בידי בית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת רחב בכל הנוגע לסדרי הדין ולדיני ראיות בהוראתו כי בית המשפט מוסמך לנהוג בכל הנוגע לעניין של סדרי הדין ולדיני ראיות שאין עליו הוראה לפי חוק בית המשפט לענייני משפחה "בדרך הנראית לו הטובה ביותר לעשיית משפט צדק", וזאת בשל אופיו המיוחד של ההליך שהוא אינקוויזיטורי במהותו ונועד לאפשר לבית המשפט לרדת לחקר האמת במטרה לעשות משפט צדק, תוך שאיפה לפתרונות מהירים וכוללים של הסכסוך שבין הצדדים (ראו גם תקנה 258ב(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984; רע"א 3411/16 פלוני נ' משרד הרווחה ירושלים, פסקה 19 (20.6.2016); בע"ם 4738/13 פלוני נ' פלונית, פסקה 19 (3.9.2013); שאול שוחט ודוד שאוה סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה 314 (2009) (להלן: סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה)). נוכח שיקול הדעת הרחב האמור, גם בית משפט זה ייטה שלא להתערב בהחלטות דיוניות של בית המשפט לענייני משפחה, אלא במקרים שבהם נמצא כי פעולתו של האחרון אינה הדרך הטובה ביותר לעשיית משפט צדק – כגון פגיעה בכללי הצדק הטבעי – שבהם תוצדק התערבות ערכאת הערעור, ואף התערבות ב"גלגול שלישי" (בע"ם 1006/16 פלוני נ' פלוני, פסקה 14 (30.3.2016); בע"ם 1179/13 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקה 24 (19.8.2013); בע"ם 4177/08 פלוני נ' פלוני, פסקה 9 (28.9.2008); סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, בעמ' 323). בענייננו, אף אם היה מקום לאפשר למבקשת לכתחילה לחקור את המשיבה 1 – כפי שקבע בית המשפט המחוזי בהחלטה מפורטת ומנומקת וסבר גם היועץ המשפטי לממשלה – נמצא כי בנסיבות העניין אי קיומה של החקירה לא פגע באורח מהותי בזכויותיה של המבקשת משנמצא כי בחקירה זו לא היה כדי לשנות מן הטעמים שעמדו ביסוד החלטת בית המשפט למנות לאב אפוטרופוס קבוע ניטראלי. החלטה זו מושתתת כולה על נסיבות המקרה ועל יישום הדין המתיר לבית המשפט לענייני משפחה לסטות מסדרי הדין המקובלים בו. מכאן, כי טענותיה של המבקשת ביחס לקביעות אלו לא מעוררות שאלה רחבה יותר. נוכח הטעמים האמורים, אף לא מצאתי ממש בטענות המבקשת כי שלילת זכותה לחקור את המשיבה חקירה נגדית גרמה לה עיוות דין חמור המצדיק מתן רשות לערער, וזאת בשים לב לכך שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה כי הדרישות למינוי אפוטרופוס לפי סעיף 33(א)(4) לחוק הכשרות המשפטית מתקיימות בעניין האב הושתתה על התסקירים שהוגשו וחוות דעת המומחית שמונתה – שעל חקירתם ויתרה המבקשת בבית משפט קמא – ולא על תצהיר המשיבה.

           יחד עם זאת, נוכח חשיבות העניין רואה אני להזכיר – כפי שכבר נעשה בעבר – כי על אף הסמכות הרחבה המסורה לבית המשפט לענייני משפחה, על סטייה מהוראות החוקים והתקנות להיעשות בהתאם לנסיבות (בע"ם 1224/05 מפדי נ' ג'עס, פסקה ד (3.3.2005)); וכי יש חשיבות לנימוק במועד המתאים של סטייה שכזו מהוראות הדין.

           הבקשה נדחית אפוא. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ל' בסיון התשע"ו (‏6.7.2016).