בנק מזרחי טפחות בעמ נ' ליפקין ואח'

החלטה

לאחר עיון בחומר שבתיק ושמיעת הצדדים אני מחליט לדחות את הבקשה, לא ראיתי שבפניי הגנה לכאורית אפשרית וכנדרש בשלב דיוני זה.

המבקשים מאשרים שחתומים על הסכמי ההלוואה והערבות, אין חולק שהדירה שהייתה בטוחה להלוואה נמכרה והכל בהפסד גדול ובמפח נפש למבקשים.

המבקשת עברה תהליך של גירושים שהוביל למכר הדירה במסגרת הכינוס.

אין טענות ממשיות בנוגע להסכמי ההלוואה והמשכון, המבקשים כאמור מאשרים את החתימה, וכן אין טענות ממשיות ומפורטות כראוי לעניין גובה החוב, בבחינת סתירתו ולו לכאורה וכנדרש בשלב דיוני זה.

ההתרשמות הברורה של ביהמ"ש הינה שמדובר כאן בטענות בדיעבד ושקשורות לכדאיות העסקה ולעניינים אישיים אחרים שבין בני הזוג, דברים שקשורים במבקשים עצמם ולא בבנק.

אדם שחתום על מסמך מול בנק נחזה ומוחזק כמי שיודע על מה חתם וכמי שלוקח אחריות על חתימתו ואם בחר לחתום מבלי שהובהרו לו דברים כפי שחושב שהיו צריכים להבהיר – צריך לשאת במחיר חתימתו. הטענות של המבקשים בעניין כלליות, בהנחה שתינתן רשות להתגונן על סמך הכלל שניתן לטעון בשלב זה טענות בע"פ כנגד מסמך, עדיין הנטל בעניין נשאר על הטוענים כנגד המסמך, לא ראיתי טענה אובייקטיבית כלשהי, ועם כל ההבנה למצבם של המבקשים שהיו עולים די חדשים באותה תקופה, שתבסס את הטענה, נניח ותאותר הפקידה שהחתימה את המבקשים על המסמכים, הניסיון מלמד שלא ניתן לזכור ברצינות את נסיבות החתימה שהיו לפני כ- 14 שנה, והדברים נותרים במחלוקת, ובמקרה כזה חוזרים למסמכים החתומים, תוך הפעלת שיקולי היגיון וסבירות.

ועיקרם שאנשים נטלו הלוואה בעסקה משמעותית ביותר עבורם, משכנו דירה, ההסכמים מדברים בפירוש על החזרת הלוואה, ללא קשר למימוש הבטוחה, הלוואות שבהן אין החזר מלבד הבטוחה, הינן יוצאות מהכלל ולא הכלל, על המבקשים היה לברר את הדברים במועד החתימה ולשביעות רצונם, ולא לבוא ולטעון בדיעבד טענות שעיקרן טענות שקשורות לטעות בכדאיות עסקת הלוואה כזו או אחרת. כשם שהמבקשים ידעו להביא מסמכים וניירת למשיב לצורך קידום העניין וקבלת מימון בגובה רב מאוד לצורך רכישת הדירה, מן הסתם אמורים לדעת על מה חותמים ועל מה מתחייבים בהקשר זה.

לעניין ערב יחיד, העובדה שהמעמד נמנע מהמבקש 3 בשל סכום נמוך ביותר ושלא עודכן בעניין, אינה מעלה או מורידה לטעמי. באשר מדובר בסכום שאינו מקנה את הגנת הערב היחיד.

ברי מן החומר שבפניי, שבני הזוג וההורים הערבים, היו מעוניינים בקבלת כספי הלוואה מכיוון שלא היה להם כספים אחרים, הדברים כמובן לגיטימיים, בדרך ומסיבות אישיות הופסק התשלום, ברור שנגרמו הפסדים, יחד עם זאת לייחס את אותם הפסדים ואת העובדה ששולמו כספים רבים ועדיין נותר חוב לאחר המימוש, למשיב ובשל אי גילוי וטענות מסוג זה משנת 1997, נראה לי מרחיק לכת. איש לא החל בהליכי מימוש לפני שהיה צורך בכך, ומסיבות שלא קשורות בבנק, הפערים הכספיים הספציפיים הם תולדת המציאות למרבה הצער ולא ראיתי מקום, הגם שקיימים פערים מצערים כאמור, שיש בהם בפני עצמם להוות בסיס למתן הרשות.

סוף דבר, הבקשה נדחית, המשיב/תובע זכאי לפסק דין לפי התביעה, בצירוף אגרה צמוד ונושא ריבית כחוק מיום התשלום, וכן הוצאות הדיון בגין התביעה לפי התעריף המינימלי המומלץ וכן ובנוסף הוצאות הדיון בבקשה בסך 2,000 ₪, הכל צמוד ונושא ריבית כחוק מהיום ועד יום התשלום המלא בפועל.

התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימה.

ניתנה והודעה היום ל' אדר א תשע"א, 06/03/2011 במעמד הנוכחים.

אהוד שוורץ, שופט

הוקלד על ידי: חמוטל פילניאק