בנק לאומי משכ. סניף משרד ראשי נ' חדד ואח'

החלטה

ההחלטה ניתנת בעקבות בקשת המבקש מיום 1/5/13 למתן הוראות (בקשה מס' 14), בקשה חוזרת של המבקש מיום 1/7/13 למתן הוראות (בקשה מס' 16), החלטת בית המשפט העליון בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק מיום 7/7/13 שניתנה בתיק בג"צ 920/10 וכן תגובות ותשובות הצדדים אשר הוגשו לאחר הגשת הבקשות הנ"ל.

הצדדים הגיעו להסדר אשר ביום 4/4/12 ניתן לו תוקף של פסק דין בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בתיק בג"צ 920/10 הנ"ל (להלן "ההסכם"). בין המבקש (להלן "הבנק") לבין משיבה 3, מנהל מקרקעי ישראל (להלן "המנהל") התעוררה מחלוקת בנוגע לפרשנות של סעיף 4.2 להסכם, והבנק ביקש מבית המשפט לקבוע כי "הסכום המחושב על פי ס' 4.2 להסכם כולל בתוכו את מרכיב המע"מ וכי לסך 87,073 ₪ הקבוע בו, ואשר מוסף לערך השמאות, לא יתווספו הפרשי הצמדה וריבית".

מנגד, עמדת המנהל היא שיש להוסיף לסכום המופיע בסע' 4.2 הנ"ל תוספת בגין מע"מ, וכן יש להוסיף לסך של 87,073 ₪ הנ"ל הפרשי הצמדה וריבית וזאת מכוח חוק פסיקת ריבית והצמדה תשכ"א - 1961.

בעקבות בקשתו הראשונה של הבנק למתן הוראות התקיים דיון בבקשה בפני מותב זה שקבע בהחלטה מיום 9/6/13 כי בג"צ נתן להסדר תוקף של פסק דין ועל כן "יש להפנות את השאלה אשר שנויה במחלוקת ואשר נוגעת לפרשנות ההסכם לבג"צ".

בית משפט העליון בשבתו כבג"צ קבע, בהחלטת כב' המשנה לנשיא השופטת מ' נאור מיום 7/7/13 הנ"ל כי:

"בית משפט זה סיים את מלאכתו בהליך זה באישור הסכם הפשרה שנוסח על ידי הצדדים (ראו רע"א 9442/00 שמשון קידוחים ובניין בע"מ נ' אלגד חברה להנדסה ולבנין בע"מ, פ"ד נה(4) 289 (2001)), ואין מקום לפנייה הנוכחית לבית משפט זה".

בהחלטה שניתנה בפרשת שמשון קידוחים הנ"ל נקבע בין היתר כי:

"עיון בהוראות הסכם הפשרה אשר הוגש לבית-משפט קמא על-מנת שיינתן לו תוקף של פסק-דין מלמד באופן שאינו משתמע לשתי פנים על הסכמת הצדדים, כי השמאי יקבע את שווי המכונה, וכי הסכום שייקבע ישולם על-ידי המשיבה 2 למבקשת תוך 30 יום, ללא התערבות נוספת של בית-המשפט וללא צורך במתן פסק-דין על הסכום שנקבע".

כמו כן נקבע שם כי:

"בענייננו הוסכם על הצדדים כי בית-המשפט ימנה מומחה אשר יעריך את שווי הנכס, ואכן כך נעשה, ולצורך כך נקבע התיק לתזכורת פנימית וננקטה הפרוצדורה למינוי מומחה. ואולם בזאת תם תפקידו של בית-המשפט, שהרי נאמר בהסכם כי קביעת שווי הנכס – ועמה הקביעה מהו הסכום שישולם למבקשת – ייעשו על-ידי המומחה, כאשר התשלום יבוצע תוך 30 יום ממועד קבלת חוות-הדעת על-ידי המשיבים."

מההחלטה מיום 7/7/13 אשר ניתנה בבג"צ 920/10 הנ"ל ומפרשת שמשון קידוחים עולה כי כאשר קיים הסכם ברור שאינו נתון לפרשנות, יש לקיימו ללא התערבות נוספת של בית המשפט ואין מקום לפנות לבית המשפט לצורך קבלת הבהרות.

לטענת הבנק, לבית משפט זה הסמכות לדון בבקשות למתן הוראות משום שבית משפט זה מאשר את הסכמי המכר בנפרד ואף הוזכר בהואיל השלישי בהסכם שאושר בבג"צ, בין היתר, כי "הבנק מנהל עשרות הליכים משפטיים כנגד לווים שונים בבית משפט השלום בפני כב' השופט מיכאל תמיר (להלן: "ההליכים", "ביהמ"ש" ו/או "בית המשפט המוסמך"), ואילו המינהל חזר על טענתיו שלפיהן אין לבית משפט זה סמכות לדון בבקשות, אולם בסעיף 2 לתגובה מיום 4/8/13 נטען כי המדינה מותירה "את ההכרעה בנושא זה בלבד לשיקול דעתו של בית המשפט", קרי בית משפט זה.

לאור האמור לעיל, בית משפט זה ידון בבקשות הבנק הנ"ל ויכריע בשאלה אשר שנויה במחלוקת. סע' 4.2 בהסכם קובע כדלקמן:

"4.2 מוסכם כי לצורך חתימה על חוזי פיתוח בגין המגרשים, יוערך שווי המגרשים על ידי שמאי מטעם המינהל בהקדם האפשרי לאחר שינתן להסכם זה תוקף של פסק דין על ידי כבוד הבג"צ. על שומה זו יחולו הכללים הנהוגים במינהל. דמי החכירה המהוונים בגין המגרשים ייקבעו על ידי המינהל על פי המנגנון הבא:

א.מתוך שווי המגרש המפותח (לעניין זה "שווי מגרש מפותח" משמעותו שווי מגרש בבעלות ללא מע"מ ופיתוח, ובצירוף דמי פיתוח בסך 87,073 ₪ נכון לחודש אפריל 2000) כפי שיקבע בשמאות, יופחת סכום של 300,000 ₪ שיוכרו כדמי פיתוח. מהסכום שיוותר לאחר הניכוי האמור ישולמו למינהל 91% כדמי חכירה מהוונים וזאת בגין מלוא הזכויות הקיימות במגרש (220 מ"ר).

ב. היה ובמועד העסקה עם הקונה יופחת שיעור דמי החכירה המהוונים החלים על העיסקה וזאת בשל החלטות מועצת מקרקעי ישראל, יופחת בהתאמה הסכום של 300,000 ₪ שהוכר כדמי פיתוח על פי סעיף א' לעיל על פי אותו יחס של שיעור דמי חכירה החדשים לדמי החכירה הנוכחיים.

ג. מוסכם כי השומות לצורך חישוב דמי חכירה יהיו בתוקף למשך שנה ממועד הנפקתן וכי יהיו כפופות להליכי ערעור הנהוגים במינהל.

ד. המינהל לא יגבה ולא ידרוש כל סכום אחר נוסף מעבר לדמי החכירה המהוונים כמפורט לעיל."

סע' 4.2 הנ"ל קובע כי "יוערך שווי המגרשים על ידי שמאי מטעם המינהל" וכן נקבע כי "על השומה יחולו הכללים הנהוגים במינהל". עם זאת, בהמשך הסעיף נקבע כי דמי החכירה המהוונים בגין המגרשים "ייקבעו על ידי המינהל על ידי המנגנון הבא" כמפורט בסע' 4.2 (א) אשר שנוי במחלוקת, ובכפוף להוראות סעיפים 4.2 (ב-ד), כשבסע' 4.2(ד) נקבע כי "המינהל לא יגבה ולא ידרוש כל סכום אחר נוסף מעבר לדמי החכירה המהוונים כמפורט לעיל".