בנק המזרחי טפחות בע"מ נ' טבח

פסק דין

לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבע בסך של 48,000 ₪ (קרן) בגין 6 שקים שנמסרו על ידי הנתבע לחב' סיגנל ואשר סוחרו לידי התובע .

פסק הדין ניתן לאחר חקירת המצהירים, עיון בחומר הראיות המצוי בתיק וסיכומי ב"כ הצדדים בכתב.

טענות התובע בקצרה:

לטענת התובע, האחרון אוחז כשורה בשקים שנמשכו על ידי הנתבע לפקודת סיגנל ונמסרו לה במסגרת מערכת היחסים העסקית הרגילה של שתי החברות, אשר נמשכה למעלה מ- 4 שנים.

סיגנל חתמה על השקים והסבה אותם לחשבונה לצורך ניכיון. השקים הינם תקינים ושלמים על פי מראם ומשלא הוגבלה בהם הסחרות רכש התובע מעמד של אוחז כשורה.

לטענת התובע, מחיקת צמד המילים "סיגנל בלבד" על ידי הנתבע בצירוף חתימתו ובמקום הוטבעה חותמת חב' סיגנל, לא הגבילה את הסחרות של השיק וגם אם נניח לטובת הנתבע כי הוא מחק את המילה "לפקודת" בלבד אין בכך כדי להגביל את הסחרות, לא על פי הפסיקה הקיימת ולא על פי נהלי התובע.

הנתבע היה ער לכך שאין די במחיקת המילה לפקודת בלבד ומשכך, ציין את השם סיגנל בלבד אלא, כפי שהעיד בביהמ"ש, נעתר בסופו של דבר לדרישת מנהל חב' סיגנל ומחק את צמד המילים שהפכו את השיק לסחיר ובהתאם לכך התובע העניק לחב' סיגנל אשראי וזיכה את החשבון בהסתמך על השקים.

ביחס לטענת כישלון התמורה שטען הנתבע, דינה להידחות בהעדר פירוט וממילא הוכחה של הטענה באמצעות מסמכים שמצויים ברשותו, כך למשל טופס הזמנת הטובין, מועד מוסכם לקבלם, חשבוניות/ קבלות , מועד ביטול השקים ובהתאם לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח טענה זו.

אם לא די בכך, במהלך עדותו של הנתבע בביהמ"ש , אישר כי סיגנל סיפקה לו סחורה בשווי של כ- 2,500 ₪ .

כאשר טענה זו קרסה, אין עוד מקום לדון במועד סיחור השקים וככל שאירע כישלון תמורה הרי שזה היה לאחר שהשקים סוחרו לידי התובע על ידי סיגנל כנגד זיכוי חשבונה.

בחינת תום ליבו של התובע נעשית במועד הסיחור והוכח כי האחרון לא ידע ולא יכול היה לדעת על פגם כלשהו בקניין ו/או על כישלון תמורה הנטען במערכת היחסים שבין הנתבע לבין חב' סיגנל.

טענת הנתבע לקשיים כלכליים של סיגנל, מקורה בשמועות בעוד שהמציאות בניהול חשבונה של החברה אצל התובע הייתה אחרת לגמרי, לחברה היו מספר סוגי מסגרות אשראי , כאשר חריגה זמנית בחשבונה של החברה הינה מקובלת ועניין שבשגרה, במיוחד נוכח מסגרת האשראי שניתנה לסיגנל.

לסיכום טוען התובע, כי הינו אוחז בעד ערך בהתאם לסעיף 29 (א) לפקודת השקים ובעת שביצע ניכיון לשקים בחשבונה של חב' סיגנל , כאשר יתרת החובה בחשבון עלתה על סכום השקים, יש לראות בתובע כמי שנתן ערך.

אשר על כן, לא ניתן להטיל ספק בזכותו של התובע לאכוף את פירעון השקים בהסתמך על החזקות העומדות לאוחז בשקים והתובע הוכיח כי מדובר בשקים עבירים וסחירים ולפיכך, משנתן תמורה בדמות ניכיון שיקים בחברת סיגנל, נחשב התובע לאוחז בעד ערך והינו גובר על זכויות הנתבע.

טענות הנתבע בקצרה:

לטענת הנתבע, נמסרו השקים לידי יצרנית בגדים- חברת סיגנל בע"מ אלא שהמוצרים לא התקבלו לידי הנתבע בניגוד להסכם שבין הצדדים , כאשר סיגנל סיחרה את השקים לצד ג'- התובע במסגרת עסקת ניכיון.

הנתבע טוען לכישלון תמורה מלא, כאשר על התובע להתגבר על סדרת תנאים נוקשה על מנת שביהמ"ש יעדיף אותו על פני הנתבע שמסר שיקים ולא קיבל תמורה.

לטענת הנתבע, דומה כי אין מחלוקת לפיה הנפרעת, חב' סיגנל, לא נתנה תמורה עבור השקים שהוגשו לביצוע לידי הנתבע וכי כל הסכם לא נכרת בין הנתבע לבין התובע ואף לא קשר מסחרי.

עוד טען הנתבע, כי השקים שהוגשו לביצוע הם בלתי סחירים משום שהמילה "לפקודת" נמחקה בכוונה ובהסכמה כדי להגביל את הסחרות וממילא לא ניתן לסחר אותם לידי התובע בעסקת ניכיון.