פסק דין
לפני תביעה שהגיש התובע כנגד הנתבעים להשבת סכום ששולם לידי האחרונים ביתר, בטעות בתום לב, בסך של 25,199 ₪ נכון למועד הגשת התביעה.
הצדדים נחקרו לפני , פסק הדין ניתן לאחר עיון בכתבי בי הדין , הראיות שהוגשו במהלך הדיון לתיק וסיכומי הצדדים בכתב.
העובדות בקצרה:
תחילתו של התיק שלפני, הינו בהגשת כתב תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש התובע כנגד הנתבעים ביחס לסכום זה, בשל בקשתם של הנתבעים ל"שבור" פיקדון שהופקד במסגרת חשבון נאמנות שנפתח ע"י הנאמן מטעם הנתבעים שמספרו 3213/48 ביום 12/12/07 בטרם חלפה התקופה של 30 הימים , למעשה שלושה ימים בטרם פקע מועד הפיקדון, דבר שגרר אחריו "קנס" בסכום שנתבע על ידי התובע ולא שולם על ידי הנתבעים.
כב' השופט דלוגין דן בבקשת הרשות להגן שהוגשה על ידי הנתבעים, בין היתר, הוחלט כי תינתן לנתבעים רשות להגן מסויגת, הכל בהתאם להחלטתו המפורטת מיום 13/9/09, כנגד הפקדת סכום של 5,000 ₪ בקופת ביהמ"ש.
במהלך ניהול התיק לפני כב' השופט דלוגין, לאחר שהתקבלה ההתנגדות כאמור לעיל והופקד הערבון, הוגשה בקשה על ידי ב"כ התובע לתיקון כתב התביעה , באשר לטענת התובע נפלה טעות עובדתית וכי הסכום ביחס אליו הוגשה התביעה מקורו אינו בקנס שבירה , אלא בהפרשי שער הדולר בין היום שבו הופקדו הכספים לבין יום "השבירה" .
בסופו של יום, הוחלט על תיקון כתב התביעה בהסכמה וכפוף לתשלום הוצאות לטובת הנתבעים בסך של 1,500 ₪ + מע"מ.
ב"כ הנתבעים הודיע, כי התצהיר שהוגש בתמיכה לבקשת הרשות להגן , יהווה תצהיר עדות ראשית , כל זאת לאחר התיקון שהוגש על ידי התובע וממילא לאחר הגשת תצהיר העדות שהגיש התובע מטעמו.
טענות התובע בקצרה:
לטענת התובע, החשבון נפתח על ידי הנאמן , עו"ד קיבריק , בשם הנהנים- הנתבעים והמערכת החוזית הינה בין התובע לבין הנאמן בלבד, כאשר מוטלת חובה על התובע לפעול בהתאם להוראות הנאמן מבלי לתהות עליהן ועל הכדאיות הכלכלית שלהן ואם נפלה טעות בשיקול דעתו של הנאמן ו/או האחרון פעל בניגוד לסמכותו ולהוראות שניתנו לו , כך לדברי הנתבעים, עניין זה מצוי במערכת היחסים שבין הנאמן לנהנים ואינו מעניינו של התובע.
ביום 12/12/07 נפתח חשבון נאמנות אצל התובע על ידי הנאמן בפיקדון צמוד למטבע חוץ למשך 30 יום , שער הדולר עמד באותו מועד על 3.871 ₪ ( הנתבעים חתמו על טופס בקשה לפתיחת חשבון ותנאי אשראי כללים).
ביום 24/1/08 ניתנה לתובע הוראה לבצע מכירה מוקדמת, בהתאם לדרישתם של הנתבעים כאשר שער הדולר עמד על 3.67089 ₪ , דהיינו, סכום המשיכה של הפיקדון עמד על סך של 462,773 ₪ , מבלי להביא בחשבון ניכוי מס במקור וכן ריבית שנצברה לטובת הנתבעים.
בחשבון העו"ש היתה יתרה בזכות בסך של 87,002.89 ₪ ולאחר ביצוע הפעולות האמורות לעיל, הכין התובע עבור הנתבעים (לפקודתם) שני שיקים בנקאיים בסכום כולל של 574,975 ₪ .
לטענת התובע, בשל טעות בתום לב, חישב התובע את שער הדולר כפי שהופיע בעת ההפקדה של הסכום שהיה גבוה משער השבירה ומכאן נוצר הפרש בסכום של 25,199 ₪ שהנתבעים למעשה מתעשרים שלא כדין ועליהם להשיבו לאלתר , שאם לא כן, פועלים הם בניגוד להסכמה שבין הצדדים ותוכנית הפיקדון -כאמור בסעיף 6 ב לטופס פתיחת החשבון.
סוף דבר, התובע דורש החזר כספים שנובעים מהפרש בשער הדולר שבטעות לא נלקח בחשבון ,כאשר למעשה הנתבעים קיבלו סכום ביתר שאינו מגיע להם ועליהם להשיבו תוך חיובם בהוצאות ניהול ההליך לטובת התובע .
טענות הנתבעים בקצרה:
לטענת הנתבעים, כפי שזו מופיעה בתצהיר שהוגש על ידם, ביקשו האחרונים למכור את דירתם המשותפת ברמת השרון , לצורך כך שכרו את שירותיו של עו"ד קיבריק וביום 2/12/07 נחתם חוזה המכר בין הנתבעים לבין הרוכשים.
בהתאם לחוזה המכר, סוכם כי מקום שהגיע מועד מסירת החזקה בדירה וטרם התקבלו כל האישורים , מתוך התמורה יעברו הכספים בנאמנות אצל הנאמן- עו"ד קיבריק.
בסעיף 4 ד להסכם נרשם: " הנאמן יפקיד את הכספים לפי הוראות המוכר בכתב ובהעדר הוראות תחשב חתימת המוכר על חוזה זה להוראה בלתי חוזרת להפקיד הכספים בחשבון נושא ריבית יומית".