השופט נ' הנדל:
1. מונחת בפנינו עתירה למתן צו על תנאי כנגד פסק דינם של בית הדין האזורי ובית הדין הארצי לעבודה, בהם נקבע כי העותר פוטר שלא כדין מעבודתו אצל משיב 4 - המרכז למחקר גרעיני (להלן: הממ"ג), והוטל על המשיבים לשלם לעותר פיצוי כספי.
הרקע להגשת העתירה
2. העותר הועסק אצל הממ"ג מאז שנת 1993 כאיש משק. ביולי 2002 קיבל העותר קביעות במקום עבודתו.
ביוני 2005, בעודו עובד בממ"ג, הורשע העותר בבית משפט השלום ברחובות בעבירה של מעשה מגונה. נקבע כי בשנת 2002 ניגש העותר אל המתלוננת, שהייתה באותה העת קטינה ילידת 1984, נישק את ידה ולחיה וניסה לנשקה על שפתיה - והכל חרף התנגדותה. האירוע התרחש במסדרונות בית החולים בו הייתה מאושפזת באותה עת אמו של העותר. העותר לא הכיר את המתלוננת קודם לאירוע המתואר. לעניין העונש - נגזרו על העותר 5 חודשי מאסר, שהומרו בהמשך בעבודות שירות וקנס כספי.
ביולי 2007 שלח מנהל הממ"ג לעותר הזמנה לשימוע, על רקע ההרשעה האמורה. נמסר לעותר כי נשקלת האפשרות לפטרו מחמת ביצוע עבירה שיש עמה קלון. בא כוחו דאז של העותר פנה למנהל הממ"ג, וביקש ממנו לנקוט אמצעי משמעת אחרים שאינם כוללים פיטורין. טענותיו של העותר נדחו, ומנהל הממ"ג הודיע לו כי הוחלט לפטרו. ערר שהגיש העותר על פיטוריו לראש הממשלה דאז, מר אהוד אולמרט, מתוקף תפקידו כיו"ר הועדה לאנרגיה אטומית - נדחה.
3. במרץ 2008 הגיש העותר לבית הדין האזורי לעבודה תביעה כנגד פיטוריו. ביוני 2009 ניתן פסק הדין, ובו הוסבר כי בחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963, קבועות שתי דרכים לפיטורי עובד:מסלול משמעתי - הגשת קובלנה לבית הדין למשמעת, ומסלול מנהלי - פיטורי עובד שהורשע בעבירה שיש עמה קלון. במקרה דנא, כאמור, נגד העותר לא הוגשה קובלנה לבית הדין למשמעת. פיטוריו בוצעו במסלול המנהלי בלבד, לאחר שמנהל הממ"ג סבר כי יש במעשיו משום קלון. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי ההחלטה להטביע קלון על מעשי העותר, כמו גם ההחלטה לפטרו במסלול המנהלי (ולא במסלול המשמעתי) - אינן סבירות ואינן מידתיות, ודינן להתבטל. ברם, עקב חלוף הזמן, אין להשיב את העותר למקום עבודתו. במקום זאת חויב הממ"ג לשלם לעותר פיצויים בסך 80 אלף ש"ח.
שני הצדדים הגישו ערעור. בית הדין הארצי קבע, בשונה מהכרעת בית הדין האזורי, כי יש קלון בעבירה בה הורשע העותר, ולפיכך לא נפל פגם בעצם ההחלטה לפטרו. ברם בית הדין הארצי סבר כי, בנסיבות העניין, מוטב היה למנהל הממ"ג לבחור במסלול המשמעתי ולא במסלול המנהלי. בית הדין הארצי אימץ את קביעת הערכאה הקודמת, לפיה אין מקום במקרה זה לנקוט סעד קיצוני של החזרת העותר למקום עבודתו. האיזון המתאים הוא אישור הפיטורים, תוך הגדלת סכום הפיצוי מ-80 אלף ש"ח ל-160 אלף ש"ח (נציג המעבידים, בדעת מיעוט, סבר כי אין להגדיל את הפיצויים). מכאן העתירה שהוגשה לבית משפט זה.
ההליכים בפני בית משפט זה
4. במסגרת העתירה נטען כי העותר פוטר ממשרתו שלא כדין, ועל כן יש להורות לממ"ג להחזירו לאלתר לעבודתו. פסקי הדין הכירו בכך שנפל פגם בהליך הפיטורין, ויש לתרגם זאת להוראה אופרטיבית ולחייב את המדינה להשיב את העותר למקום עבודתו. העותר מוסיף וטוען כי שגה בית הדין הארצי כאשר הכריע, בשונה מעמדת בית הדין האזורי, שיש במעשי העותר משום קלון.
המדינה בתגובתה טוענת כי לא קמה בענייננו עילה להתערב בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. הובהר כי דרך המלך במקרי פיטורין שלא כדין היא תרופת הפיצויים, והימנעות בית הדין הארצי ממתן סעד של אכיפה - הייתה מבוססת היטב בנסיבות העניין.
5. להשלמת התמונה, יש לעמוד על התנהלות העניינים לאחר הגשת העתירה.
הדיון הראשון בתיק התקיים בפברואר 2012. בא כוח המדינה לא התייצב לדיון, בשל שביתה במשק. בשל כך הוחלט כי העותר יוכל להגיש טיעון נוסף בכתב, והמדינה תהא רשאית להגיב לו.
לאחר קבלת כתבי הטענות הנוספים התקיים דיון שני בעל פה. ביום 14.5.2012, עם תום הדיון השני, הוצא צו על תנאי בשאלה מדוע לא יוחזר העותר לעבודה בשירות המדינה, או לחלופין לא יועבר עניינו לבית הדין למשמעת. באותה החלטה ציינו חברי ההרכב כי נשקלה האפשרות להטיל על בא כוח העותר הוצאות אישיות, "לנוכח ריבוי הבקשות והודעות הסרק ותוספת טענות מאוחרות שלא נטענו במסודר וכראוי". ברקע לדברים עמדה התנהלותו של בא כוח העותר עובד למתן ההחלטה, ואף לאחריה: בא כוח העותר הגיש בקשות והודעות למכביר שלא על פי סדרי הדין, דוגמת הבקשה למחוק סעיפים מכתבי הטענות, להגיש עדויות ומודעות, לחקור מצהירים, ליתן פסק דין ועוד כהנה וכהנה, ולא חדל ממנהגו חרף התראות חוזרות ונשנות. אין באמור כדי לגרוע מכך שבא כוח העותר השקיע מאמץ עבור מרשו, והעלה טענות שיש בהן טעם.
הדיון השלישי בעניינו של העותר התקיים ביום 13.5.2013. במהלך הישיבה נשאל בא כוח העותר על ידי חברי ההרכב האם, ככל שיוחזר העותר לשירות ותיקו יובא לבית הדין למשמעת, לא תיטען מצדו טענת התיישנות. זאת בשל האפשרות כי, מאז היום בו נודע לממ"ג על הרשעת העותר בבית משפט השלום ועד ליום בו יובא העניין בפני בית הדין, תחלוף תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 64 לחוק שירות המדינה (משמעת). תשובת בא כוח העותר לשאלת ההרכב הובהרה בכתב: בכפוף להחזרתו המלאה של העותר לעבודה בממ"ג - יוותר העותר על טענת התיישנות. זאת בתנאי שהמדינה לא תנקוט כלפי העותר בכל הליך של השעיה כל עוד מתנהל ההליך המשמעתי, לרבות הליכי הערעור וההשגה בבית המשפט המחוזי והעליון. יצוין כי המדינה הודיעה כי היא מסכימה להחזרת הדיון למסלול המשמעתי בכפוף לויתור העותר על טענת ההתיישנות, אך תעמוד על זכויותיה, לרבות האפשרות לבקש השעיה.
דיון והכרעה
6. במישור העקרוני, יש לזכור את המסגרת הדיונית בה אנו מצויים. בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בהחלטותיו של בית הדין לעבודה תיעשה רק במקרים נדירים, כאשר נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית שהצדק מחייב את תיקונה. יושם אל לב כי מדובר בתנאים מצטברים: ראשית, קיומה של טעות משפטית מהותית בעלת חשיבות ציבורית כללית. שנית, הצדק מחייב התערבות של בית משפט זה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מ(1) 673 (1986); בג"ץ 3229/12 אחים סמאר שיווק פירות וירקות תמרה בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה (13.12.2012)).
7. על רקע השיקולים האמורים, איני סבור כי המקרה שלפנינו מצדיק התערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה.
חוק שירות המדינה (משמעת) קובע שני מסלולים לפיטורי עובד מדינה. האחד הוא מסלול משמעתי, במסגרתו מועמד העובד לדין בגין אחת או יותר מעבירות המשמעת המפורטות בסעיף 17 לחוק. הדיון מתנהל בפני בית הדין המשמעתי, אשר מוסמך להחליט על קשת רחבה של אמצעי ענישה: התראה, נזיפה, הורדה בדרגה ואף פיטורין (סעיף 34 לחוק). המסלול האחר הוא מסלול מנהלי, והוא מאפשר לפטר עובד שהורשע בעבירה שיש עמה קלון (סעיף 68 לחוק). יצוין כי היתרון במסלול המשמעתי הוא שהבירור דומה להליך משפטי, בעוד שהמסלול המנהלי - כשמו כן הוא, ומדובר בעיקר בהליך של שימוע.