בני הזוג חסן לא ויתרו על חיסיון וסודיות המוקנים להם בדין עם עורך דינם רונאל פישר

1. כללי

לפניי תובענה שהוגשה בדרך של המרצת פתיחה ובה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין הצהרתי שלפיו המשיבים 1–3 ויתרו בהתנהגותם על חיסיון עו"ד-לקוח וסודיות המידע והמסמכים שהוחלפו בינם לבין המבקש או מי ממשרד עורכי הדין שעבדו עימו בשנים 2013–2014 (להלן: "החיסיון").

לגישת המבקש, בעת שנחקרו המשיבים במחלקה לחקירת שוטרים (להלן: "מח"ש") מסרו המשיבים מידע שחל עליו חיסיון עו"ד-לקוח ומשכך יש לראות כי ויתרו על חסיון המידע בהתנהגותם. כך גם עולה מראיון שקיימו המשיבים במסגרת תכנית הטלוויזיה "עובדה" ומפרסומים שונים ברשתות החברתיות.   

המשיב 2 לא הגיש תגובה לבקשה, לא התייצב לדיון ומשכך ועל יסוד האמור בתביעה ניתן ביום 9.12.15 פסק דין הנעתר לסעדים המבוקשים ביחס אליו ומשכך פסק הדין הוא רק באשר למשיבים 1 ו-3.

2. רקע עובדתי

המשיב 1 (להלן: "חסן") היה לקוח במשרדו של עו"ד רונאל פישר (להלן: "פישר"). המשיבה 3 הינה רעייתו של חסן, אשר קיבלה מפישר ייעוץ משפטי בקשר עם הליכים שונים שננקטו נגד חסן (חסן ורעייתו יכונו להלן יחדיו: "בני הזוג חסן"). בתאריך 30.6.14 מסר חסן הודעה במח"ש נגד פישר שלפיה האחרון הציע לו לשלם סכום כסף נכבד בעבור מניעת העמדתו של חסן לדין (להלן: "פרשת השוחד").

בגין הודעת חסן נעצר פישר ובהמשך הוגש נגדו כתב אישום.

3. התובענה

פישר טוען שחרף מסירת המידע למח"ש על ידי חסן וחתימת הסכם עד מדינה עימו, לא התבקש חסן לוותר על חיסיון עו"ד-לקוח. עם זאת במסגרת עימות פרונטאלי שהתקיים בין פישר לבין חסן לפני חוקרי מח"ש התנגד האחרון להסרת החיסיון. לגישת פישר, סירוב חסן להסרת החיסיון מונע ממנו להתגונן מפני שורת טענות שמועלות נגדו מחוץ להליך הפלילי שמתנהל בעניינו והקשורות לטענתו במישרין לייצוגו את בני הזוג חסן. בתובענה נטען שמדובר בהתגוננות פישר בפני חקירה משטרתית; שימוע במח"ש; הליכים משמעתיים בלשכת עורכי הדין וכן בפני הציבור הרחב. מכאן הסעד המבוקש.

בהחלטה מיום 3.8.15 הוריתי על צירוף מח"ש וועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין לתובענה והגשת עמדתם באשר לסעד המבוקש.

בני הזוג חסן מתנגדים לבקשה להסרת החיסיון שבהתאם להוראות הדין הינו חיסיון מוחלט, קרי, אין לבית המשפט סמכות להורות על הסרתו. כן נטען כי על מנת שהמידע והמסמכים שהוחלפו בין הלקוח לבין עורך הדין יהיו חסויים עליהם להיות קשורים קשר ענייני לשירות המקצועי שניתן על ידי עורך הדין ללקוח, בעוד שבכל הנוגע לדברים שהוחלפו בין פישר לבין חסן בקשר לפרשת השוחד לא חלות הוראות הדין הנוגעות לחיסיון עו"ד-לקוח, ואין בין בקשת פישר לקבלת כספי שוחד לבין שירות מקצועי של עו"ד מאומה. משכך, נטען שחסן לא היה מנוע מלגלות מידע הנוגע לפרשת השוחד ואין בחשיפת מידע זה כדי להסיר את החיסיון בקשר לשירות מקצועי שמסר פישר לחסן בעת שהיה פרקליטו. 

ועדת האתיקה מפנה להלכה הפסוקה שלפיה כאשר נפתחת חזית בין עורך הדין ללקוחו רשאי עורך הדין לדווח על מה שהיה בינו לבין הלקוח, וזאת לצורכי הגנתו בלבד, כאשר כל דיווח כאמור חייב להיות מידתי, שקול וחיוני להגנת עורך הדין ומבלי שייחשפו פרטים חסויים שאינם הכרחיים לעניין (ראה: על"ע 5160/04 אילן אשד נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בירושלים (פורסם בנבו, 22.3.05)) (להלן: "עניין אשד"). במקרה דנן, הואיל ואין בתובענה פירוט מהם הנושאים שעליהם נחקר פישר וכן מהם הנושאים שעליו להשיב כטיעון הגנה, סבורה ועדת האתיקה שלא ניתן לבחון האם עסקינן במידע שחשיפתו נחוצה ומידתית לצורכי הגנתו של פישר.