בן עזרא נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.עסקינן בתובענה להכרה בפגיעות בידיים, בכתפיים, בגב וברגליים כפגיעה בעבודה לפי תורת המיקרוטראומה. התובעת עבדה כמטפלת סיעודית בקשישים.

2.מטעם התובעת העידה היא בעצמה; התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית, ונחקרה בחקירה נגדית על האמור בתצהיר. כמו כן, הוגשה מטעמה חוות דעת של מומחה.

בדיון מיום 31.10.13 סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה.

טענות התובעת

3.לטענת התובעת, במהלך עבודתה היתה חשופה לעומסים חוזרים ונשנים על כתפיה וידיה, אשר גרמו לפגיעה מצטברת באיברים אלו עפ"י מנגנון המיקרוטראומה.

מדובר בתיק קלאסי של מיקרוטראומה, שכן התובעת עשתה תנועות זעירות חוזרות ונשנות של הרמת משקלים כבדים עשרות פעמים ביום.

המקרה דנן שונה מהמקרים בפסיקה, מאחר והתובעת בתיק דנן היתה מטפלת סיעודית בבתים ולא במוסד רפואי, ולפיכך לא היה מיכשור דוגמת מנוף ומיטות חשמליות, וגם לא עזרה של עובדים אחרים.

לסיכום, טענה התובעת כי תביעתה נתמכת בחוות דעתו של מומחה.

טענות הנתבע

4.לטענת הנתבע, במסגרת עבודתה נדרשה התובעת לבצע מטלות שונות ומגוונות מבחינת המאמץ, התנועה והמשקל, והיא לא השכילה להוכיח סדר תנועות רצוף, קבוע ואחיד בפעולות ההרמה שביצעה בעבודתה.

עבודתה של התובעת כללה הרמת קשישים, אך לא תוך ביצוע פעולות חוזרות ונשנות כנדרש בפסיקה.

מקרים רבים ודומים נדונו בעבר בפסיקה, ונקבע לגביהם כי לא הוכחו תנועות חוזרות ונשנות ברצף, המקימות תשתית עובדתית לפגיעה על דרך המיקרוטראומה.

במסגרת עבודתה ביצעה התובעת תנועות מגוונות בזמן האכלת המטופלים, הפשטתם, החלפת טיטולים וכו'.

לסיכום, טען הנתבע כי לא ניתן לאתר תנועות הזהות במהותן, והחוזרות על עצמן על פני רצף הזמן, ולכן יש מקום לדחות התובענה בשלב זה מבלי צורך למנות מומחה.

דיון והכרעה

5.תנאי להכרה בפגיעה על דרך מיקרוטראומה הינו הוכחת פגיעות זעירות, שכל אחת מהן מסבה נזק זעיר בלתי הפיך, עד שהצטברות הנזקים הזעירים מביאה לנזק ממשי הפוגע בכושר העבודה של התובע. המחשת הדבר נעשית תוך המשלה לטיפות מים הזולגות על אבן, ועם הזמן מחוררות בה חור.

"שימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך כבמטה קסם "מאמצים קשים" לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות חוזרות ונשנות אין ספור פעמים".

ראה:

דב"ע (ארצי) מד/90-0 מזרחי – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע טז' 93.