בית ארלוזורוב חברה בעמ ואח' נ' לוי ואח'

החלטה

בפניי בקשה של התובע שכנגד, ששון לוי (להלן: "לוי") למתן פטור מאגרת תביעה. עסקינן בתביעה שכנגד לתשלום סך של 66,212,198 ₪.

התביעה והתביעה שכנגד יסודן בסכסוך עתיק יומין בין בית ארלוזורוב חברה בע"מ (להלן: "בית ארלוזורוב"), חברת הנכסים של מפלגת העבודה הישראלית, לבין לוי, שעניינו שורה של התקשרויות שראשיתן בשנות הששים של המאה הקודמת.

לוי הוא קבלן בנין שירד מנכסיו.

התביעה העיקרית הוגשה על ידי בית ארלוזורוב, נגד לוי ונתבעים נוספים. בגדרה נטען כי לוי והנתבעים הנוספים התקשרו ביום 26.12.1993 בהסכם קומבינציה לגבי מגרש ברח' יפו 62 בירושלים. בית ארלוזורוב טוענת כי לוי הפר את הסכם הקומבינציה הפרות יסודיות לאורך שנים, בכך שלא הקים את הבנין אותו התחייב להקים על המגרש, ולכן היא עותרת לביטולו של ההסכם. עוד מבוקש לחייב את לוי בפיצויים בסכום של 10,000,000 ₪.

במסגרת התביעה שכנגד מגולל לוי הסטוריה ארוכה של התקשרויות בינו ובין אחיו המנוח לבין בית ארלוזורוב, החל ממחצית שנות הששים של המאה הקודמת, טוען כי בית ארלוזורוב הפרה הסכמים שכרתה עימו בשנות השישים, השבעים, השמונים והתשעים של המאה הקודמת, ותובע פיצויים ממנה וכן ממפלגת העבודה.

יצויין כי הואיל ומפלגת העבודה אינה תובעת את לוי, הרי שלכאורה, ומבלי לקבוע מסמרות, התביעה שכנגד המכוונת כלפיה התיישנה זה מכבר, שכן התביעה שכנגד הוגשה בשנת 2010.

מכל מקום, התביעה לא התיישנה ביחס לבית ארלוזורוב, הואיל ותביעה שכנגד אינה נתונה להתיישנות ביחס לתובע בתביעה העיקרית.

הנתבעים והמדינה מתנגדים למתן הפטור מאגרה וטוענים כי התובע לא הוכיח העדר יכולת כלכלית. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי לגופו של ענין, מדובר בתביעה חסרת בסיס ועילה וכי הנזקים הנטענים בה מופרכים על פניהם.

הכלל הוא שמי שמבקש פטור מאגרת התביעה, נדרש לעמוד בשני תנאים מצטברים. התנאי הראשון הוא העדר יכולת כלכלית, והתנאי השני הוא שכתב התביעה יגלה עילה (ראה תקנה 14 לתקנות בית המשפט (אגרות) התשס"ז- 2007 (להלן: "התקנות").

במקרה דנן, לוי אכן הוכיח העדר יכולת לשלם את אגרת התביעה. מדובר באדם בן 80. מצבו הכלכלי בכי רע. הוא מתקיים מגמלת זקנה של המוסד לביטוח לאומי בסכום של 2,180 ₪. מתנהלים נגדו עשרות תיקי הוצאה לפועל בסכום כולל העולה על 100,000,000 ₪ (מתוכם, 90,000,000 ₪ הם בגין הליך מימוש משכנתא). כמו כן, מתנהלים נגדו הליכי פש"ר לבקשת אחד מנושיו וניתן נגדו צו כינוס. גם שתי החברות שבשליטתו שקועות בחובות עתק. הקרקע שבבעלותו משועבדת לטובת בנקים ללא הגבלה בסכום ורשומים עליה הערות אזהרה וצווי עיקול לטובתם של נושים רבים. ברי איפוא כי לא ניתן לממשה לצורך גיוס סכום האגרה. באשר להכנסות שהיו ללוי מהפעלת חניון, הרי שאלה פסקו עוד בחודש אוקטובר 2009, כאשר החניון פונה לרגל ביצוע חפירות באתר הבניה על ידי שיכון עובדים.

לבקשת הפרקליטות, צירף לוי שורה ארוכה של מסמכים המבססים את טענתו כי מצבו הכלכלי רעוע וכי אין ביכולתו לשלם את אגרת המשפט. אין לו רכוש בר מימוש ואין לו יכולת לגייס את סכום האגרה מקרובי משפחה, עימם הוא מסוכסך. כמו כן, על פי תקנה 14(ג) לתקנות, החובה לגייס את סכום האגרה מתקיימת אך ורק ביחס לבן הזוג או הוריו של המבקש, אם הוא סמוך על שולחנם, ולנוכח גילו המתקדם, לוי איננו סמוך על שולחנם של הוריו, שמן הסתם כבר אינם בין החיים. יצויין כי לנוכח סכום התביעה, הרי שהאגרה בגינה הינה כ- 1,655,000 ₪, כך שגם אדם שמצבו הכלכלי טוב, היה מתקשה עד מאוד לשלמה.

יחד עם זאת, לא שוכנעתי כי התביעה, בסכומה הנוכחי, מגלה עילה במובן הרחב של המונח, שכן סכום הנזק הנטען הוא חלק מעילת התביעה. על כן, כאשר סכום הנזק הנטען משולל על פניו בסיס עובדתי או משפטי, לא ניתן לקבוע כי התביעה מגלה עילה לצורך קבלת פטור מאגרה.

בעניננו, רובם המכריע של ראשי הנזק הנטענים אינם מגלים כל עילה, לנוכח הוראת ס' 26.5 להסכם הקומבינציה, הקובע: "עם חתימתם על חוזה זה מוותרים הצדדים ויתור מלא וסופי על כל תביעותיהם ההדדיות ערב חתימתו."

הואיל ולוי איננו מבקש לבטל את הסכם הקומבינציה, אלא רק טוען להפרתו בידי הנתבעים שכנגד באופן המזכה אותו בפיצויים, אין הוא יכול להתכחש לתניית הויתור עליה חתם. ממילא, תביעתו לפיצוי בגין כספים שהשקיע בביצוע הסכמי עבר, כמפורט בס' 67(א) לכתב התביעה שכנגד- אינה מגלה עילה ואין מקום ליתן פטור מאגרה בגין התשלומים הנתבעים בגדרה.

גם הטענה לפיצוי מוסכם בסך 942,500 ₪ אינה מגלה עילה, שכן לא ניתן לתבוע במצטבר גם פיצוי מוסכם וגם נזק בעין בגין הפרתו של אותו הסכם ממש. הואיל ולוי תובע גם פיצויים בעין וגם פיצוי מוסכם- אין מקום לפטור אותו מאגרה בגין הפיצוי המוסכם שאיננו מגלה עילה.

באשר לראש הנזק הנטען בסך של 1,000,000 ₪ בגין עגמת נפש, הרי שעל פני הדברים מדובר בראש נזק מופרך ומוגזם, תוך נסיון לנצל את הבקשה לפטור מאגרה, כאשר ברור שבעל דין רגיל, שהיה משלם אגרה, לא היה תובע סכום כה גבוה רק בגין עגמת נפש. על כן, בראש נזק זה יינתן פטור מאגרה ביחס לסכום של 100,000 ₪ בלבד.

גם ראש הנזק בסך 37,700,000 ₪, שעניינו הרעת תנאים שנכפתה כביכול על לוי בשל הפיכתה של חברת שיכון עובדים לשותפה במגרש שבמחלוקת, הוא ראש נזק ספקולטיבי לחלוטין, סתמי ובלתי מפורט, ולכן אין מקום ליתן פטור מאגרה בגינו.

בבואו של בית המשפט לשקול האם ראוי לפטור בעל דין מתשלום אגרה, רשאי בית המשפט לקבוע לגבי איזה סכום יינתן הפטור, על מנת למנוע ניצול לרעה של ההליך. על כן נפסק לא אחת כי:

"סכום התביעה הינו רכיב חשוב בשיקולי בית המשפט בדונו בבקשה לפטור מאגרה. תשלום אגרת בית משפט מהווה מחסום מפני תביעות בלתי מבוססות בסכומי עתק. נקבע, כי מקום בו סכום התביעה מוגזם, יינתן הפטור רק עד לסכום הריאלי של התביעה: 'האגרה משמשת מחסום ראשוני מפני תביעות מוגזמות, מנופחות או תביעות שווא. קיים חשש שתובע המצרף לתביעתו בקשה לפטור מתשלום אגרה מחמת העדר יכולת כלכלית, עשוי לנפח את סכום התביעה ללא התחשבות בהיקפה המשוער, בשל העובדה שאינו נדרש לשלם מחיר כלשהו בגין הגדלת סכום התביעה ואין כל גורם המרתיע אותו מלתבוע סכומים בלתי מציאותיים. תובע כזה אינו חשוף למגבלות של תובעים רגילים, שכן תובע המחוייב בתשלום אגרה, סביר להניח כי ישקול היטב את סיכוייו כנגד סיכוייו להפסיד, ויעריך את שיקוליו לגבי היקף הסעד הנדרש' ..." (בשא (חי') 5107/00 חאנטולי יוניס נ' מדינת ישראל - משרד הבטחון (2001) - פורסם באתר משפטי). ראה גם ת.א. (נצ') אלפא נ' אורטל (1997)- פורסם באתר משפטי).