בימ"ש שלום חיפה, ש' נסרין עדוי: הכרעה בעת מחלוקת עובדתית שמא המוות גרם לתאונה או התאונה גרמה למוות (א 2765-09-11)

תביעת עיזבון לקבלת פיצויים בגין נזקי גוף, מכוח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: חוק הפיצויים).

רקע

1. התובעת 2 (להלן: פלונית) ילידת xxxx, הינה אלמנתו של המנוח פלוני ז"ל (להלן: המנוח), שהלך לעולמו ביום 3.6.2010, בגיל כ 59 שנים (המנוח היה יליד xxxx).

1. לפני הפטירה פלונית עבדה כשכירה וממשיכה לעבוד עד עצם היום. במקום עבודתה גיל הפרישה הינו 62 או 65 (ראו עמ' 7 לפרוטוקול ש' 18-25).

1. התובעת 3 (להלן: הקטינה) ילידת xxxx, הינה בתו של המנוח, ובמועד פטירתו הייתה בת כ- 17 שנים.

1. פלונית הינה יורשת 7/8 עיזבונו של המנוח, ואילו הקטינה יורשת 1/8 העיזבון (ראו צו ירושה, נספח ב' לכתב התביעה).

1. במועדים הרלבנטיים לתאונה שתתואר להלן, הנתבעת ביטחה את השימוש במונית בה נהג המנוח, וזאת על פי תעודת ביטוח חובה.
2. ערב פטירתו המנוח עבד כנהג מונית עצמאי. המנוח גם היה מוכר כנכה צה"ל בשיעור 35% לצמיתות (מדובר בנכות אורתופדית - בגפיים תחתונות), וקיבל תגמול חודשי קבוע ממשרד הביטחון בסך של 1,334 ₪ לחודש. המנוח בחייו אף היה זכאי להטבות נוספות ממשרד הביטחון, חלקן כתשלום חודשי, חלקן כמענק חד פעמי וחלקן כהטבות שנתיות: דמי ניידות חודשיים (אחזקת רכב), תשלום טיפול רפואי, השתתפות בביטוח הרכב השנתי, פטור מאגרת רישוי, רכישת רכב רפואי בתנאים מועדפים, השתתפות בשיחות טלפון, מענק שנתי לציוד ביתי, מענק מס הכנסה, דמי הבראה, החזר שכר לימוד לילדים, החזר מנוי לבריכה, מענק הסכם קיבוצי, וביטוח בריאות קבוצתי. למותר להוסיף ולציין, כי המונית שהייתה מותאמת לנכותו של המנוח, שימשה גם את בני משפחתו, והתובעת 2 רכשה לעצמה רכב רק לאחר התאונה (ראו: סעיף 41 למוצג ת/1, וכן עמ' 10 ש' 8-16). 

1. לאחר הפטירה כל ההטבות והמענקים ממשרד הביטחון הופסקו, והתובעת 2 קיבלה אך את התגמול החודשי למשך 36 חודשים (ראו נספחים ז', ח', ט', י' למוצג ת/1, וכן מוצגים ת/3 ו- ת/4). 

1. בעקבות הפטירה, התובעות קיבלו וממשיכות לקבל קצבת שאירים מהמוסד לביטוח לאומי.