בימ"ש מחוזי י-ם השית היום מאסר בפועל בין כתלי הכלא על נהגת תושבת העיר בגין נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא ביטוח וסרוב למסור פרטים

1. לפניי ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום לתעבורה בירושלים (כב' השופט [כתוארו דאז] א' חן) בפל"א 3919-10-14, מיום 14.5.15, בגדרו הורשעה המשיבה, על פי הודאתה, בעבירות של נהיגה בזמן פסילה בהתאם לסעיף 67 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961, נהיגה ברכב ללא ביטוח בהתאם לסעיף 2א לפקודת ביטוח רכב מנועי, התש"ל-1970 וסירוב להגיד שם או מען והגדת שם או מען כוזבים בהתאם לסעיף 62(4) לפקודת התעבורה; והושתו עליה העונשים הבאים:
   • א. 5 חודשי מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות.
   • ב. הפעלת עונש מאסר מותנה בן 4 חודשים, אשר הושת על המשיבה בתת"ע 7974-10-13, לריצוי חופף לעונש המאסר שהושת בסעיף א' לעיל.
   • ג. הארכת הפסילה המותנית שהושתה על המשיבה בתת"ע 7974-10-13 וזאת למשך 24 חודשים (בנסיבות העניין, בהן המשיבה פסולה מלנהוג לתקופה ארוכה , מצא בית המשפט קמא להימנע מהשתת פסילה נוספת).
   • ד. קנס כספי בסך 5,000 ₪.
   • ה. 7 חודשי מאסר על תנאי למשך 36 חודשים, אם תנהג המשיבה ברכב בזמן היותה פסולת רישיון נהיגה או בשעה שאינה מורשית לנהוג.

ההליכים בפני בית המשפט קמא

2. על פי עובדות כתב האישום, ביום 20.10.14 נהגה המשיבה ברכב עת היה ידוע לה שהיא פסולה לנהיגה מכוח גזר הדין שניתן נגדה בתת"ע 7974-10-13, בגדרו הושתו עליה, בנוכחותה, 39 חודשי פסילה מנהיגה (יצוין, כי עונש הפסילה הופחת ל-30 חודשים עקב קבלת ערעור המשיבה שהוגש לבית משפט זה (עפ"ת 49665-05-14), זאת כחודש אחד בלבד טרם ביצעה את העבירות מושא ההליך דנא). באותן הנסיבות, התחזתה המשיבה בפני השוטרים לאחותה.
3. ביום 24.11.14 הודתה המשיבה בעובדות כתב האישום והורשעה במיוחס לה.
4. ביום 16.4.15 נשמעו הטיעונים לעונש, בגדרם עתרה המערערת להשית על המשיבה עונש מאסר בפועל של 4 חודשים בצירוף הפעלת עונש המאסר המותנה שהושת על המשיבה בתת"ע 7974-10-13, במצטבר, זאת לצד פסילת רישיון, הפעלת הפסילה המותנית וכן עונשים נלווים. מנגד, טען ב"כ המשיבה, כי המשיבה מנהלת אורח חיים נורמטיבי, לקחה אחריות מלאה על מעשיה ובחרה להודות במיוחס לה בכתב האישום כבר בשלב ההליך החקירתי. כמו כן, שולבה המשיבה בהליך טיפולי בו היא משתפת פעולה לאורך כל הדרך. הלכך, עתר ב"כ המשיבה לאמץ את המלצת שירות המבחן ולהשית על המשיבה שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות וצו מבחן לשנה, בנוסף להארכת המאסר המותנה ותקופת פסילה נוספת.
5. גזר הדין בעניינה של המשיבה ניתן ביום 14.5.15 ובגדרו הושתו עליה העונשים המפורטים לעיל. בהתייחסו למתחם העונש ההולם ציין בית המשפט קמא, כי על פי הפסיקה הנוהגת, העונש הראוי בגין עבירה של נהיגה בפסילה הוא מאסר בפועל, ועונש זה הינו הדרך היחידה למנוע את הישנות העבירה. עם זאת, מצא בית המשפט קמא, לא בלי לבטים, להסתפק בהשתת עונש מאסר לרצוי בדרך של עבודות שירות, למרות שהיה מקום להשית על המשיבה עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח, וזאת נוכח תפקודה הנורמטיבי, הבעת החרטה והשתלבותה בהליך הטיפולי.

הערעור שבפניי וטענות הצדדים

6. הערעור מופנה כנגד קולת העונש ברכיבי המאסר והפסילה בלבד. לטענת המערערת, שגה בית משפט קמא עת השית על המשיבה עונש מאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות חלף הטלת עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח. עוד שגה בית המשפט קמא עת הורה על חפיפת המאסר המותנה שהופעל (שהוטל במסגרת תת"ע 7974-10-13) עם העונש שהושת בתיק זה. לעמדת המערערת, אין בנימוקי בית המשפט קמא, לרבות תפקודה הנורמטיבי של המשיבה; הבעת חרטה מצידה; השתלבותה בהליך טיפולי; וקשיי משפחתה, כדי להצדיק את הסטייה הניכרת ממדיניות הענישה הנהוגה והראויה בה נקט בית המשפט קמא. לעמדת המערערת, המשיבה חסרת מעצורים ומהווה מפגע תעבורתי, זאת במיוחד נוכח העובדה כי ביצעה את העבירות מושא ההליך דנא חודש אחד בלבד לאחר שערעורה לבית המשפט המחוזי התקבל ועונשה הופחת. לאור כל אלו, עתרה המערערת לבטל את עונש המאסר לריצוי בדרך של עבודות שירות שהוטל על המשיבה וביקשה להשית עליה את העונשים הבאים: 8 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון נהיגה נוספת לפסילה שכבר קיימת, הפעלת הפסילה המותנית הקיימת במצטבר וכן הותרת יתר רכיבי גזר הדין על כנם (קנס ומאסר מותנה).
7. עוד טרם נשמע הערעור, עתר ב"כ המשיבה להורות על קבלת תסקיר שירות מבחן עדכני בעניינה של המשיבה. משנדחה הדיון בנסיבות בלתי צפויות וב"כ המשיבה הצהיר כי שירות המבחן יגיש את התסקיר במהרה, כך שלא תידרש דחייה נוספת של הדיון, נעתרתי לבקשתו. ביום 24.9.15 הוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן, ממנו עולה כי המשיבה משתפת פעולה באופן מלא עם הגורמים הטיפוליים ועוברת תהליך טיפולי משמעותי. להערכת שירות המבחן, מאסר בפועל יפגע בהליך השיקומי אותו החלה המשיבה ועלול לפגוע בדימויה העצמי. על כן, המליץ שירות המבחן להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל.
8. ב"כ המשיבה, מצדו, סומך ידיו על גזר דינו של בית המשפט קמא וטוען כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש שנגזר על ידי הערכאה הדיונית. לטענתו, העונש שהושת על המשיבה איננו מקל כלל ועיקר – המדובר בעונש קשה המורכב ממאסר בדרך של עבודות שירות למשך 5 חודשים, פסילת רישיון ממושכת, קנס על סך 5,000 ₪ ומאסר מותנה לתקופה ארוכה. הלכך, לעמדת ב"כ המשיבה הענישה היא חמורה וראויה דיה. עוד טוען ב"כ המשיבה, כי המשיבה מודעת לחומרת מעשיה ושינתה את אורחותיה לאחר שהבינה את המסר שהעביר לה בית המשפט קמא. לבסוף, ציין ב"כ המשיבה כי עד לאירועים האחרונים הייתה המשיבה בחורה נורמטיבית לחלוטין, ללא עבר פלילי, סיימה לימודי תואר ראשון בקרימינולוגיה ועתידה להינשא בקרוב. לאור כל אלו, עתר ב"כ המשיבה להותרת העונש שנגזר בבית המשפט קמא על כנו, כך שהמשיבה תמשיך את הליך השיקום במסגרת שירות המבחן ותרצה את המאסר בדרך של עבודות שירות.
9. לבקשת ב"כ המשיבה, אפשרתי למשיבה לשאת את דבריה, בגדרם ציינה כי היא מודעת לחומרת מעשיה, שילמה עליהם מחיר כבד עת שהתה במעצר בית קרוב לחצי שנה, ואין כל סיכוי שתחזור על מעשים דומים בעתיד. עוד ציינה, כי היא בהחלט מודעת לכך שבעת ביצוע העבירה היא הפעילה שיקול דעת מוטעה, וכי כיום היא אדם שונה בתכלית ומעוניינת להמשיך את מסלול חייה בדרך טובה ותקינה יותר.

דיון והכרעה