בימ"ש ראשל"צ, ש' ד"ר ורדה בן שחר: זכויות במשק הרשומות בממ"י ושאלת בן ממשיך

על אף שהארכתי בהחלטתי את המועד להגשת שאלות הבהרה למומחית הנתבעים לא ניצלו אפשרות זו.

33.        לטענת הנתבעים, הסתמכותם של התובעים על חוות דעתה של המומחית אינה משנה את העובדה שאכן האם המנוחה רצתה לחלק את זכויותיה במשק שווה בשווה בין כל ילדיה.

לדבריהם: " אין ולא הייתה מחלוקת כי האם המנוחה אכן רצתה להוריש את הנחלה בין ששת ילדיה ולא רק לתובע מס' 1 והתובע 1 אף הסיר לבסוף את התנגדותו לצוואת האם המנוחה כך שלא יכולה להיות מחלוקת שזהו אכן רצונה של האם המנוחה ומסיבה זו לא ערכו הנתבעים "מסע צלב" כנגד חוות דעתה של הגרפולוגית, אשר אינה מומחית להשוואת כתבי יד, ואשר היו טענות כבדות משקל מצד מומחה להשוואת כתבי יד לעניין מסקנותיה" (סעיף 4 לסיכומיהם).

34.        ככל שלנתבעים השגות כנגד חוות דעתה של המומחית הגב' רווה הרי שיש לדחותן.

ככלל, משמינה בית המשפט מומחה כדי  שחוות דעתו תשמש מסד לנתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שיאמץ את ממצאי חווה"ד ולא יסטה מהאמור בה אלא אם כן ישנה סיבה בולטת לעין וכבדת משקל לעשות זאת.

הטעם לכך הינו ברור: משעה שבמומחה עסקינן (ובמיוחד כאשר המדובר במומחה מטעם בית המשפט) חזקה כי מדובר בגורם אובייקטיבי ונעדר עניין, אשר פועל ללא משוא פנים, בהגינות, בתום לב ובמקצועיות על מנת לסייע בפתרון המחלוקת. ככזה אין סיבה לחשוד בו כי בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים.

(ראה: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי, פסק דינו של כב' השופט ש. אלוני מיום 29.4.90 מול סעיף 4 לפסק הדין; ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל, פ"ד נב(4) 563, 569; ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטנרו אחזקה ופיתוח (1992) פסק דינו של כב' השופט לוי מיום 21.7.2003 מול סעיף 8 לפסק דין; בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית, פסק דינה של כב' השופטת ארבל מיום 1.5.2006 מול סעיף 15 לפסק הדין; י. קדמי " על הראיות- הדין בראי הפסיקה", תש"ע- 2009, חלק שני, עמ' 763-764).

חוסר שביעות רצון של בעל דין מקביעות המומחה לא יהווה, כשלעצמו, עילה לפסילת חוות דעתו או לגריעה ממשקלה. רק אם יתברר כי יש יסוד לביקורת עניינית על קביעותיו והערכותיו של המומחה רשאי בית המשפט לדחות את קביעותיו ולא לפסוק לפיהן (ע"א 1240/96 חברת שיכון עובדים לעיל).

35.        בנדון, לא מצאתי כל נימוק ו/או סיבה כבדת משקל לדחות את חוות דעת המומחית הגרפולוגית גב' רווה שמונתה על ידי בית המשפט כגורם אובייקטיבי.

כאמור, על אף שהארכתי בהחלטתי מיום 16.4.12 את המועד להגשת שאלות הבהרה למומחית הנתבעים לא ניצלו אפשרות זו, ולא הוגשו לי שאלות ההבהרה שהופנו אליה על ידם.

עוד יצוין, כי שני הצדדים אף הסכימו כי אין צורך בקיום הליך הוכחות בנדון (ר' הודעת התובעים מיום 20.6.12 ותשובת הנתבעים מיום 26.6.12), והנתבעים ויתרו בכך על האפשרות לחקירת המומחית.

36.        הלכה פסוקה וידועה היא כי אם לא ביקש בעל דין לחקור המומחה חקירה נגדית  מומחה על חוות דעתו  רואים אותו כמי שוויתר על זכותו זו, וככלל לא יישמע בעל דין זה בהשגות על אמינות תוכן חוות הדעת. הימנעות מחקירה נגדית של המומחה מחזקת את כוחה הראייתי של חוות הדעת ואפשר שבית המשפט יראה בכך אות לאימוץ תוכנה ע"י היריב (ר' לעניין זה ע"א 214/68 אהרון נ' אדדי, פ"ד כב(2) 858 (1968), 859).

37.        משבחר ב"כ הנתבעים שלא להגיש למומחית שאלות הבהרה ולא לחקור אותה על חוות דעתה יש להסיק מכך הסכמתו לממצאי חוות הדעת, כך שלא יתאפשר לו כעת להתנגד לממצאים אלה.

38.        הנה כי כן, אני מוצאת לנכון לאמץ את קביעת המומחית הגרפולוגית גב' רווה וקובעת כי אכן חתימת התובע ע"ג כתב ההסכמה וההתחייבות מיום 18.5.99- זוייפה.

למותר לציין שאף בעין בלתי מקצועית ניתן היה לראות שבזיוף עסקינן כפי שציינתי בפסק הדין שם כתבתי שאני רואה בעיה באותו מסמך.

האם מגיע לנתבעים פיצוי?

39.        הנתבעים טוענים, כי התובע הציג כלפיהם וכלפי ההורים המנוחים מצג לפיו יחלוק את המשק עם כלל אחיו. לטענתם, על סמך מצג זה אפשרו לו ההורים המנוחים לבנות במשק את ביתו וכן אפשרו לו הנתבעים על סמך מצג זה להשכיר את המבנים הבנויים על קרקע המשק וליהנות מדמי השכירות. הנתבעים טענו בהסתמך על פסק הדין שניתן בע"א 1662/99 חיים נ' חיים, פ"ד נו(6) 295 (2002) כי יש לקבוע שהתובע מנוע ומושתק מלהתכחש להתחייבותו זו, שרק בעטיה התאפשר לו שימוש במשק ההורים המנוחים, ומסיבה זו יש לדחות תביעתו ולחלק הזכויות במשק בין כלל האחים (ר' סעיפים 3.1- 3.5 לכתב ההגנה מטעם הנתבעים וכן סעיפים 6.9- 6.11 לסיכומיהם בהליך הקודם).

40.        אני מקבלת טענתם זו של  הנתבעים, כי אכן הייתה  הסכמה כזו כפי שהם טוענים בין התובע, האחים וההורים המנוחים.

מסקנה זו עולה, כפי שקבעתי אף בפסק הדין (ר' עמ' 6 לפסק הדין), מכלל המסמכים עליהם חתמה האם המנוחה, המעידים על רצונה ואומד דעתה שלא ליתן לתובע את מלוא הזכויות במשק: