ביטון נ' קל אוטו ואח'

1.לפנינו תביעת התובע, לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתו מתקופת עבודתו וסיומה.

כמו כן, הגיש התובע תביעה בעילת לשון הרע ורשלנות, תוך שטען כי כתוצאה ממעשי או מחדלי הנתבעות 1-3, והנתבעת 4 בפרט, התבזה התובע בפני כל עובדי הנתבעות 1-3 ו/או בפני חבריו לעבודה, הממונים עליו והכפופים לו וכתוצאה מכך סבל עלבון, צער, עגמת נפש ופגיעה בשמו.

בתביעה שכנגד עותרות הנתבעות לחיוב התובע בגין שכר עבודה אשר שולם לו בטעות, עבור זמני ההפסקה בהם כלל לא עבד, בגין גמול עבודה בשעות נוספות אשר שולם לתובע ובגין תמורת הודעה מוקדמת.

2.עיקרי המחלוקת בין הצדדים נוגעים לעניינים הבאים:

האחד, נסיבות סיום עבודתו של התובע וכתוצאה מכך, זכאותו לדמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העדר שימוע וכן זכאותו להפרשי פיצויי פיטורים.

השני, הפרות אשר לטענת התובע נעשו בקשר עם תנאי עבודתו וביניהם: אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, אי תשלום שכר מינימום לפי חוק שכר מינימום, תשמ"ז – 1987; אי תשלום גמלה בגין שעות נוספות; אי תשלום פדיון חופשה שנתית; אי תשלום מלוא הכספים להם היה זכאי התובע לטובת קרן פנסיה; הנפקת תלושי שכר שאינם כוללים פרטים על פי דין.

השלישי, התביעה לפיצויים עונשיים, לפיצוי בגין הפסד שכר עקב מעשי או מחדלי הנתבעת, ולפיצוי בגין הוצאת לשון הרע.

הרביעי, התביעה שכנגד על כל רכיביה.

רקע עובדתי