ביטול הסתלקות יורש מחלקו בעזבון עקב עיקול שהוטל על נכסיו

מבוא

בפנינו תביעה לביטול צו ירושה. המנוחה פלונית נפטרה בתאריך [...] כאלמנה, והשאירה אחריה שני בנים פלוני א' ופלוני ב'. המנוחה לא השאירה צוואה. בדיון שנערך ביום כ"ח טבת תשס"ח 6.1.2008 ויתר הבן פלוני א' על חלקו בעזבון לטובת הבן פלוני ב' (להלן: הבן השני) וביום ב' שבט תשס"ח 9.1.2008 ניתן ע"י ביה"ד פס"ד- צו ירושה ולפיו הבן השני יורש את כל העזבון.

בסמוך למתן צו הירושה, הגישה חברת [...] בע"מ (להלן: המעביד או החברה) שהעסיקה את הבן פלוני א' (להלן: העובד או הבן הראשון או הבן שהסתלק) תביעה לביה"ד לבטול צו הירושה. טענתם העיקרית היא שויתור הבן שהסתלק על חלקו בירושה לטובת אחיו נועד להבריח נכסים מתביעת המעביד שתובע את העובד להחזיר כספים בסדר גודל של כ-3 מיליון ש"ח בגין טענתו שהעובד מעל בכספי החברה.

שני הבנים מתנגדים לבטול צו הירושה. בתחילה הסכים הבן השני להמנע מעשיית פעולה בנכסים שירש. לאחר מכן כשהתמשכו ההליכים הוא ביקש לבטל הסכמתו ובהחלטת ביניים אסר ביה"ד על הבן השני לבצע פעולות בנכסי העזבון (למעט שימוש שוטף בנכס וכדומה). הצדדים התדיינו בביה"ד.

תקפות העיקול

בהליכי התביעה של החברה כנגד העובד הוטל עיקול על רכושו. לאחר פטירת אמו המנוחה ניתן צו עיקול שני מורחב שבו נכללו גם זכויות העובד בעזבון המנוחה. במהלך ההליכים בביה"ד היתה לביה"ד אי-בהירות האם בתאריך הדיון ותאריך מתן צו הירושה היה בתוקף העיקול השני המורחב (על זכויות הבן שהסתלק בעזבון המנוחה). ביה"ד סבר שיש לכך השלכה משמעותית לבקשה לבטול צו הירושה. המעביד טען שהעיקול היה תקף והבנים טענו שהעיקול לא היה תקף עקב פגמים בביצועו.

מאחר והעיקולים נעשו ע"י בית המשפט, ביקש ביה"ד מהצדדים לבקש מבית המשפט הבהרה לגבי שאלה זו.

בהחלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 3.6.2010 נקבע שצו העיקול המורחב מיום 8.11.2007 פקע כי הוא לא הומצא כדין לנתבע (העובד) במועד הקבוע בתקנות ולכן ביום 9.1.2008 לא היה צו עיקול תקף.

על החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט העליון ובתאריך ל' אב תש"ע 10.8.2010 ניתן בבית המשפט העליון פס"ד (בתיק רע"א 5059/10) ולפיו לא נפלו פגמים בהליכי המצאת צו העיקול השני (המורחב) והוא הומצא כדין ועמד בתוקפו בתאריך 9.1.2008 והחלטת בית המשפט המחוזי הנ"ל מבוטלת. לאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים.

ביה"ד עיין בחומר שבתיקי ביה"ד ולהלן הכרעת ביה"ד. תחילה נפרט את טיעוני הצדדים.

טענות הבן שהסתלק

הבן שהסתלק מהירושה טוען שהסתלקותו היתה כדין. לטענתו אין חולק ששני הבנים לא ידעו בזמן ההסתלקות על העיקול והם פעלו בתום לב מוחלט וצו הירושה ניתן כדין ואף הערעור על צו הירושה בביה"ד הרבני הגדול נמחק. הבן שהסתלק טוען שיש לו ענין בקיום צו הירושה למרות הסתלקותו כי חזקה עליו לקיים מצוות אמו המנוחה ז"ל לפני פטירתה שהדירה תועבר לבן השני. הבן שהסתלק אף מציין שהתביעה כנגדו מטעם המעביד היא חסרת שחר ואין לה רלוונטיות להחלטת ביה"ד. (לטענתו, הכספים מהמעביד הועברו אליו ע"י המעביד כתמורה בסיוע להעלמות מס בחברה וכהחזר הוצאות נסיעה).

ובהתייחס לצו העיקול טוען הבן שהסתלק, שצו העיקול לא נמסר לו בפועל לפני מתן צו הירושה והוא הודבק על דירה בה הוא היה גר בעבר. ביהמש"פ המחוזי קבע שצו העיקול הודבק על דלת של דירה שאין כל ראיה שהמשיב גר בה. ביהמש"פ העליון קבע שצו העיקול נמסר כדין אך הנימוק היה שהעיקול נמסר לכתובת שמסר בעל הדין. דהיינו, גם ביהמש"פ העליון הכיר בכך שהעובד לא קבל את צו העיקול ולא ידע עליו אלא שעקב תקלה (אי עדכון כתובת העובד) זה נחשב כהמצאה כדין. כמו כן, היה על המעביד - הנושה למסור את העיקול בידי העובד הנתבע ולא להסתפק בהמצאה כדין לכתובת שאינה רלוונטית. הבן שהסתלק טוען שביהמש"פ העליון קבע שהעיקול נמסר כדין, אך הוא לא ביטל את צו הירושה שניתן כדין בביה"ד. כמו כן, ביהמש"פ העליון קבע שהעובד לא יכול לטעון שהוא לא קבל את צו העיקול, אך בעניננו צו העיקול לא תפס דבר כי לא ניתנה תשובה לעיקול ולכן העיקול ממילא פקע. החלטת ביהמש"פ העליון לא פגעה בזכויות הבן השני שקיבל כדין את הירושה והוא אף לא היה בעל דין בבית המשפט המחוזי ובבית המשפט העליון. הפסיקה לא היתה כלפי כולי עלמא ולא כלפי הבן השני וביהמש"פ לא קבע שההסתלקות מהירושה בטלה. והפסיקה אינה מחייבת את הבן השני. כשאדם קנה נכס מעוקל בתום לב כשלא ידע שהוא מעוקל, אין מוציאין את הנכס מהקונה ללא הליכים משפטיים שבהם יוכל לטעון להגנת רכישתו בתום לב.

הבן הראשון מוסיף שהבן השני כבר זכה בדין ואם הבן השני היה מספיק למכור לצד ג' ודאי שלקונה היה זכות לטעון שקנה בתום לב, כל עוד הוא לא יכול היה לדעת מהעיקול על הנכס. הבן השני זכה כדין ולא ניתן להשיב הגלגל אחורה.

בנוסף, לפי סעיף 6 (ב) לחוק הירושה תשכ"ה-1965, כשיורש מסתלק רואים אותו כאילו לא ירש מלכתחילה, ורק לאחר פסיקת ביהמש"פ העליון יש משמעות לעיקול. אך לא בזמן ההסתלקות. כמו כן, כשהבן הראשון הסתלק, אזי הבן השני נחשב מלכתחילה כיורש יחיד למפרע מזמן פטירת המנוחה והעיקול על נכסי העזבון ודאי שלא היה קיים בזמן הפטירה.

כמו כן טוען הבן הנ"ל, שבסעיף 7 (ג') לחוק הירושה שוללים הזכות להסתלקות מירושה כשיש עיקול, אך זה קיים רק כשהיורש יודע בפועל על העיקול ולא כמו במקרה שלנו שהיורש "כאילו" ידע על העיקול כשהיתה המצאה כדין, אך לא ידע בפועל. במקרה שהיורש לא ידע בפועל על העיקול,אזי ההסתלקות תקפה.

הבן השני סמך על צו הירושה ואין זה מן הצדק להחזיר המצב לקדמותו. הבן השני זכה בה למפרע משעת פטירת המנוחה ואין להוציאה מידיו.

עד כאן טיעוני הבן הראשון.