ביטול הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין וצירוף בנותיו של החסוי כצד בתביעה

ש. שטמר, שופטת - אב"ד

1.         ביום 19/6/06 נתן בית משפט קמא החלטה, שבה דחה את בקשתה של הקרן לטיפול בחסויים (להלן - " הקרן") לבטל הסכם פשרה מיום 21/1/05, וכפועל יוצא לבטל גם את פסק הדין של בית משפט קמא מיום 21/1/05, שנתן להסכם הפשרה תוקף של פסק דין. כן דחה בית משפט קמא בהחלטתו הנ"ל, את בקשתן  של המערערות, א' ב' ור' א' (להלן - "בנותיו של החסוי") להצטרף כתובעות או כמבקשות להליך, שבו נתבקש ביטול הסכם הפשרה.

על כך הוגשה בקשת רשות לערער. ניתנה החלטה לפיה יש למבקשות ערעור בזכות, בהיות ההחלטה מיום 19/6/06, החלטה המסיימת את ההתדיינות בתיק. הבקשה נדונה, אם כן, כערעור בזכות.

2.         ואלה העובדות הנחוצות לשם הכרעה בערעור:

החסוי הוא יליד 1920, הוא סובל ממחלות דמנטיות שפגעו בכישוריו השכליים, והוא מאושפז בבית אבות סיעודי.

החסוי היה נשוי למנוחה, ש' ז"ל (להלן - "המנוחה") מאז שנת 1961. לחסוי ולמנוחה נולדו שני ילדים.  המנוחה נפטרה ביום 19/1/05.

עובר לנישואיו עם המנוחה, היה החסוי נשוי לאשה אחרת, שממנה נולדו לו שתי בנות, הן המערערות לפנינו.

גם למנוחה היתה בת מנישואין קודמים לנישואיה עם החסוי.

3.         בשנת 1969 רכש החסוי דירה ברח' א' בחיפה (להלן - " הדירה"), ועל אף שהיה כבר נשוי למנוחה, רשם אותה בלשכת רישום המקרקעין על שמו בלבד. על דירה זו המחלוקת בערעור שלפנינו.

4.         עם החמרת מחלתו של החסוי, העבירה אותו המנוחה לבית אבות סיעודי, ובסמוך לאחר מכן פנתה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה בבקשה למנותה כאפוטרופסית. בקשתה נענתה והיא אכן מונתה כאפוטרופסית זמנית על גופו ורכושו של החסוי.

            הבנות של החסוי הגישו בקשה לפיה הן יצורפו כמשיבות לכל הבקשות שתוגשנה בעניינו של אביהן שכושרו השכלי נפגע.

            בהחלטה מיום 14/04/2003, כתב הנשיא קיטאי (כתוארו אז, ולהלן - "הנשיא קיטאי"), כדלקמן:

            "המבקשות, בנותיו של החסוי, מנישואיו הראשונים, הגישו בקשה להורות למשיבה מס' 1, אשר מונתה כאפוטרופסית על בעלה החסוי, להמציא לידיהן את כל הדוחות על מצב ניהול רכוש החסוי וחשבונות אשר תמציא המשיבה מס' 1, לאפוטרופוס הכללי. כמו כן הן מבקשות להיות מוענות כמשיבות ביחס לכל בקשה באם תוגש, ע"י המשיבה מס' 1, לרבות בעניין אישור פעולות ברכוש החסוי ובגופו.

אני מורה למשיבה מס' 1, להוסיף את המבקשות כמשיבות בכל הבקשות שתוגשנה, באם תוגשנה בעניינו של החסוי"

5.         ביום 26/10/03, נתן הנשיא קיטאי בתיק תמ"ש 1840/03 "צו למינוי אפוטרופוס קבוע", שבו ביטל את מינויה של המנוחה כאפוטרופסית "לאחר שהמבקשת לא נמצאה מתאימה לתפקיד האפוטרופסית" ומינה את הקרן כאפוטרופוסית קבועה לגופו ורכושו של החסוי.

6.         כשבועיים  לפני מותה, ביום 4/1/05, הגישה המנוחה תביעה (בתמ"ש 1291/05), בה דרשה סעד הצהרתי לפיו היא בעלת מחצית הזכויות בדירה ברח' אינשטיין ושהרישום בלשכת המקרקעין ישונה בהתאם. כמשיבה בתביעה הופיעה הקרן, ואילו הבנות לא היו צד לתביעה.

7.         נערך הליך קצר של מעין גישור, ובסיומו הגיעו נציג הקרן ונציג המנוחה להסכם פשרה, שקיבל תוקף של פסק דין, לפיו הסכימה הקרן בשם החסוי לקבלת התביעה. ביום 20/1/05 אישר בית המשפט את הסכם הפשרה, אולם הורה על הגשת פסיקתא לחתימתו. המנוחה נפטרה ביום  19/01/2005, לפני שהוגשה הפסיקתא לפי הוראות בית משפט קמא.         

8.         רק ביום 23/2/05 או בסמוך לו, עקב הליך אחר (שבו הבת של המנוחה מנישואיה הראשונים תבעה מהעזבון החזר כספים שהוציאה בטפלה בחסוי), נודע למערערות על פסק הדין ההצהרתי ואף על כך שיורשיה של המנוחה, החלו בהליכים על מנת למכור את הדירה.

9.         המערערות פנו מיד לקרן, בדרישה שזו תגיש בקשה לביטול הסכם הפשרה הן משום שלא יידעו אותן על התביעה, בניגוד להחלטתו של הנשיא קיטאי, והן בשל טענות לגופה של התביעה: לא היה שיתוף משאבים בין בני הזוג, המנוחה והחסוי, שכן חייהם המשותפים לא צלחו. כמו כן הדירה נקנתה בכוונה שלא להקנות בה זכויות למנוחה ומתוך כספים שקיבל החסוי ממכירת דירה אחרת, ברח' הס, שהיתה רשומה על שם אמן המנוחה של המערערות. הא-ראיה שבמשך כ-40 שנות נישואים לא רשם החסוי את מחצית הזכויות בדירה על שם שרה, אשתו השניה.