ביטול החלטה להפקעת מקרקעין

הרקע לעתירה וטענות הצדדים:

לפני עתירה לביטול הודעתה של המשיבה 1, הוועדה המקומית לתכנון ובניה עירון (להלן: "הוועדה המקומית") מיום 4.4.16, לפיה הודיעה על כוונתה לרכוש זכויות בקרקע נשוא עתירה זו, שהזכויות בה נתונות לעותרת ושעליה היא מפעילה מתקני בזק, ולקנות חזקה בה בהתאם לפקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור) 1943 (להלן: "פקודת הקרקעות") ולפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"). העותרת מבקשת להורות על ביטול הודעה זו על הפקעה ולקבוע כי ההפקעה בטלה ומבוטלת.

העותרת טוענת כי ההפקעה הינה בלתי חוקית וכי העותרת זכאית להירשם כחוכרת לדורות במקרקעין שבנדון ולטובתה נרשמה הערת אזהרה מכוח הוראות תכנית ענ/125, אשר כללה הוראה בדבר ההפקעה – הוראה שבוטלה ביום 24.5.09 (ופורסמה בילקוט הפרסומים 5955). נטען כי משבוטלה ההפקעה אין המשיבות יכולות לשוב ולהפקיע את המקרקעין ללא הליך מחודש כדין וגם אין כל הצדקה לעשות כן. כן נטען כי בשנת 2012 שבו המשיבות וחזרו על הודעתן לפיה ההפקעה של המגרש עצמו (להבדיל מהפקעה שבוצעה לטובת הרחבת הדרך הסמוכה) בוטלה. נטען כי ההודעה על ההפקעה נשוא עתירה זו ניתנה שלא כדין ובהעדר סמכות.

העותרת מפרטת בעתירתה כי קודם לתחילת פעילותה של העותרת בשנת 1984 ניתנו שירותי התקשורת על ידי המדינה עצמה באמצעות משרד התקשורת (שכונה קודם משרד הדואר). לצורך מתן שירותי התקשורת השתמש משרד התקשורת במקרקעין שונים של המדינה. בעקבות חקיקת חוק הבזק, התשמ"ב – 1982, העבירה המדינה לעותרת, בין השאר, את הזכות למתן שירותי בזק וכן זכות בנכסי התקשורת (ונכסים אחרים), לרבות נכסי מקרקעין, ביניהם גם זכויות חכירה במקרקעין נשוא העתירה. בשנות ה-90 נתגלעה בין המדינה (מנהל מקרקעי ישראל) לעותרת מחלוקת רבת היקף הנוגעת לנכסי הנדל"ן שהועברו לעותרת. ביום 15.5.03 חתמו הצדדים על הסכם פשרה לסיום הסכסוך וההסכם אף קיבל תוקף של פסק דין. העותרת טוענת כי אף לפי הסכם הפשרה זכויותיה במקרקעין הן זכויות חכירה מהוונת לדורות. על כן, נטען כי העותרת זכאית להירשם כחוכרת לדורות בחכירה מהוונת של המקרקעין שבנדון ולטובתה נרשמה אף הערת אזהרה בלשכת רישום המקרקעין.

לטענת העותרת, ביום 29.1.1995 פורסם אישורה של תכנית ענ/125, שעניינה בין השאר הסדרת השימושים השונים בתחומי העיר באקה אל גרביה והבניה המותרת בכל יעוד ויעוד של הקרקע. נטען כי המקרקעין שבנדון סומנו בתכנית כשטח לבנייני ציבור, זאת מאחר שהשימוש למתקני התקשורת הינו שימוש ציבורי. נטען כי הוראת ההפקעה ביחס למקרקעין שבנדון הייתה בטלה מכיוון שמדובר בקרקע בבעלות המדינה שהפקעתה אסורה מכוח חוק יסוד: מקרקעי ישראל (וממילא גם אינה דרושה שהרי הפקעה היא לטובת המדינה); מכיוון שאמנם מדובר בשימוש ציבורי אך זו הגדרה לעניין השימוש והיעוד של הקרקע בלבד ולא מעבר לכך; מכיוון שאין כל תכלית בהפקעה שהרי המקרקעין דרושים לעותרת עצמה לשם מתן השירותים עליהם היא אמונה לציבור הרחב, שהם שימוש ציבורי; ומכיוון שהפקעה משמעה פיצויים בסכומי עתק, הכוללים לא רק את שווי הקרקע אלא גם את עלויות הקמת המתקנים ואין כל הצדקה כלכלית להפקעת המקרקעין.

העותרת טוענת עוד כי ביום 17.4.07 פורסמה הודעה בדבר רכישת קרקעות לצרכי ציבור לפי סעיפים 5 ו-7 לפקודת הקרקעות, ובמסגרתה נכללה הודעה המתייחסת למקרקעין נשוא העתירה. נטען כי לאחר שפורסמה ההודעה ולאחר שהובאו בפני המשיבות השיקולים המפורטים לעיל, הן הודיעו כי הן חוזרות בהן מהכוונה להפקיע את המקרקעין והודעה על כך פורסמה בילקוט הפרסומים 5995 מיום 24.5.09. למרות זאת, בראשית שנת 2012 קיבלה העותרת פניה של העיריה (המשיבה 2) ובה דרישה לפירוקה של גדר אשר תחמה את המקרקעין. העותרת פנתה לעירייה והפנתה תשומת לבה לכך שההפקעה בוטלה ובמענה לפניה זו נתקבל מכתבו של ראש העיר אשר הבהיר כי ההפקעה לטובת הרחבת הדרך בעינה עומדת, אך ההפקעה על הנכס עצמו בוטלה. לטענת העותרת, למרות כל האמור לעיל, בחרה הוועדה המקומית לשוב ולפרסם הודעה על כוונה לקנות זכויות בקרקע.

לטענת העותרת, על פי סעיף 14 לפקודת הקרקעות ולאור הודעת הוועדה המקומית על חזרתה מהכוונה להפקיע, הודעה שפורסמה ברשומות, מופטרת הקרקע לגמרי מההודעה על הכוונה להפקיע. נטען כי המדינה אינה מוסמכת, על בסיס אותה תשתית עובדתית (צורך ציבורי שהיה קיים בעבר), לשוב ולהפקיע את הקרקע ומאידך גם איננה חייבת בפיצוי בעל הזכות שעמדה לפני הפקעה. נטען כי גם הפסיקה קובעת כי לא ניתן בדיעבד לשוב "ולהיזכר" בקיומו של צורך ציבורי לאחר זמן. הפקעה חייבת שתעשה על פי צורך קונקרטי שהיה לנגד עיני מתקיני התכנית בעת התקנתה וצורך זה עצמו ראוי ונכון שיוותר בעינו למשך כל התקופה מעת פרסום התכנית ועד לביצוע ההפקעה בפועל. נטען כי בענייננו ברור שההפקעה המקורית בטעות יסודה והמשיבות הודו בטעותן זו, תיקנו אותה וחזרו בהן מההפקעה.

העותרת טוענת עוד כי למעט השימוש שעושה העותרת בעצמה במקרקעין מעולם לא הייתה מטרה ציבורית אחרת למקרקעין אלה ולמעשה הם לא היו נחוצים להפקעה מעולם. כן נטען כי בין הצדדים קיים מעשה בית דין לפיו העותרת זכאית להירשם כבעלת זכות חכירה לדורות במקרקעין. עוד נטען כי הפקעת קרקע שבבעלות המדינה היא ממילא בלתי אפשרית ופסולה ועומדת בסתירה להוראות חוק יסוד: מקרקעי ישראל. נטען כי לא ברור מהי המטרה הציבורית שלשמה מבקשות המשיבות להפקיע את המקרקעין מחדש. נטען כי גם אם נוצר צורך ציבורי חדש המצדיק הפקעה יש לנקוט הליך מחודש של פרסום תכנית ומתן זכות להתנגד וכיוצ"ב.

הוועדה המקומית, המשיבה 1, טוענת כי לפי תכנית ענ/125 יועד שטח החלקה שבנדון לדרך ולבנייני ציבור ולכן החלקה יועדה להפקעה לפי סעיפים 188-189 לחוק התכנון והבניה והודעה בדבר הפקעת החלקה פורסמה לראשונה בתאריך 17.4.07 בי"פ מס' 5650 עמ' 2307 בעמ' 2311. נטען כי בשנת 2007 פנתה העותרת אל המשיבות כדי לשכנען לבטל את ההפקעה והעובדה שהעותרת מימשה וממשיכה לממש את המטרה הציבורית והנכס משמש לצורך ציבורי (מתקני תקשורת) שכנעה את הוועדה המקומית להיענות לפניית העותרת. נטען כי המגעים בין העותרת לבין מהנדס הוועדה המקומית והעירייה נמשכו עד שהובילו לפרסום הודעה בדבר ביטול (חלקי) של הפרסום על ההפקעה לפי סעיף 14 לפקודת הקרקעות וההודעה פורסמה בי"פ 5955 עמ' 4005 מתאריך 24.5.09.

הוועדה המקומית טוענת כי היענות המשיבות לפניית העותרת לביטול ההפקעה לגבי שטח בנייני הציבור התבססה על הסכמות עם העותרת על בסיס הצהרה והתחייבות של העותרת שהיא מממשת את המטרה הציבורית (מתקני תקשורת) לטובת הציבור. נטען כי המשיבות השתכנעו שהעותרת, שהינה מונופול תקשורת, מספקת שירות ציבורי לתושבי האזור ושירות חיוני זה עדיף שיהיה בידיה בהיותה אמונה על הספקת השירות. עוד נטען כי הוועדה המקומית לא ידעה שמאמצי בזק ושתדלנותה לביטול פרסום ההפקעה נעוצים בכוונה לסחור בשטח המיועד לצרכי ציבור ולהשמיט את הקרקע מתחת למטרה הציבורית אשר מומשה על ידה ואינה יכולה להיות ממומשת על ידי הקונה או מטרה ציבורית נוספת, הגלומה ביעוד המאושר. נטען כי העותרת פרסמה הזמנה להציע הצעות לרכישת השטח המיועד לצרכי ציבור בתכנית מאושרת ומשנודע למשיבות על כוונת העותרת כאמור, ובמטרה להגן על המשך מימוש המטרה הציבורית והיעוד הציבורי על פי התכנית המאושרת, פורסמה ההודעה על ההפקעה בחודש אפריל 2016.