ביהמ"ש שינה תנאי הסכם הלוואה עקב הפרת חובת הגילוי הקבועה בחוק הסדרת הלוואות

פתח דבר

1.         תוקפה של משכנתא שנרשמה על דירה שבבעלות התובעים להבטחת חובם לנתבע והיקף החוב, הן השאלות במוקד הדיון שבפניי. ואלו עיקרי העובדות.

2.         הנתבעים הינם הבעלים של דירה הידועה כגוש 10074 חלקה 62 והמצויה בכרכור (להלן: "הדירה"). הנתבע הינו עורך דין במקצועו המחזיק משרדים בנתניה ובבנימינה.

3.         בשנת 2002 פנו התובעים לנתבע לצורך קבלת הלוואה. לטענת התובעים הם נקלעו לקשיים כלכליים ונזקקו לסיוע. לפיכך, פנו לנתבע על מנת שיטפל בהסדרת חובותיהם. הנתבע, לאחר שבדק את מצבם הציע להלוות להם סך של 100,000 ש"ח לכיסוי חובותיהם. בתמורה החתימם על מסמכים לשעבוד הדירה.

התובעים טוענים כי הוסכם עימם כי לסכום ההלוואה תיוסף ריבית חודשית בסך של 5,500 ש"ח וכי החזר ההלוואה ייעשה בתוך שנתיים. לצורך החזר ההלוואה מסרו לנתבע 24 שיקים חתומים על סך של 5,500 ש"ח כל אחד לכיסוי הריבית המוסכמת. כן מסרו לידי הנתבע שיק על סך של 100,000 ש"ח להחזר קרן ההלוואה (סעיף 13 לת/2).

4.         התובעים מאשרים כי ביום 10.3.03 מסר להם הנתבע סך של 100,000 ש"ח; חלקו שולם במזומן וחלקו בשיקים של צדדים שלישיים. התובעים מבהירים כי חלק מהשיקים שמסר הנתבע חוללו ולא נפרעו אולם מאשרים כי הנתבע דאג להחליף להם כל שיק שלא נפרע כך שבסופו של דבר קבלו את מלוא סכום ההלואה בסך של 100,000 ש"ח.

5.         עוד טוענים התובעים כי במועד קבלת ההלוואה דרש מהם הנתבע לחתום על מסמכים שונים. בעדותה בפניי ציינה התובעת כי הנתבע מסר לידיהם דפים ריקים עליהם חתמו. רק לאחר מכן הוסיף את ההוראות השונות של המסמכים (עמ' 23). לטענתה ביקשה מהנתבע לשלוח לה העתקים של כל המסמכים אך הנתבע לא מסר.

אין חולק, כי מכוח המסמכים השונים שנחתמו (אותם אפרט להלן) נרשמה על הדירה ביום 18.1.05 משכנתא לטובת הנתבע.

6.         התובעים מוסיפים ומבהירים כי שני השיקים הראשונים שמסרו לנתבע לא נפרעו אך טוענים כי התייצבו במשרדו של הנתבע ומסרו לו תשלום במזומן, חלף השיקים האמורים. התובעים מאשרים גם כי כל השיקים נמשכו מהחשבון המשותף של התובעת ובנה ערן גרני. הבן, כך טענו, לא ידע מאום והתובעת מאשרת כי משיכת השיקים מחשבון בנה נעשתה שלא כדין והיתה למעשה "גניבה" של כספו (עמ' 27).

7.         לאחר שהשיק השלישי שנמסר לנתבע להחזר ההלוואה חולל, החל הנתבע, כך נטען, לנקוט כנגד התובעים בהליכים משפטיים שונים לביצוע השיקים כנגדם וכנגד בנם ערן. כמו כן, נקט הנתבע בהליכים למימוש המשכנתא.

8.         כבר כאן אציין כי גרסת הנתבע שונה. לגרסתו הוא עוסק, פרט לעריכת דין, גם בעסקים שונים. במסגרת זו הגיעו אליו התובעים בשנת 2002 והציעו לו להצטרף כשותף לעסק של מספרה המנוהל על ידי בנם ערן (סיכומי הטענות סעיף 34). משסירב לעסקה ביקשו ממנו התובעים הלוואה לצורך מימון הקמת העסק של הבן (נ/2 סעיף 2). התובעים מסרו לו כי הבן הינו ספר ידוע ולא יתקשה להחזיר את ההלוואה. כן טענו בפניו כי הם צפויים לקבל סכום גדול בקרוב. הנתבע מבהיר כי בדק את יכולת ההחזר של התובעים ואת ההבטחות שהציעו והסכים להלוות להם סך של 186,000 ש"ח. לגרסתו הוא התנה את מתן ההלוואה ברישום שעבוד על דירת התובעים. הואיל ובאותו שלב היתה רשומה משכנתא על הדירה לטובת "טפחות" בנק למשכנתאות לישראל בע"מ התנה את מתן ההלוואה במחיקתה. רק לאחר שהמשכנתא הנ"ל לטובת בנק "טפחות" נמחקה הסכים לבצע את עסקת ההלוואה (אישור על ביטול רישום המשכנתא לבנק טפחות מיום 3.3.03 צורף כנספח 10 לנ/2).

9.         הנתבע מבהיר כי מסר לתובעים את הסך של 186,000 ש"ח, חלקו במזומן וחלקו בשיקים שלו ושל צדדים שלישיים. כל השיקים נפרעו אם כי הנתבע מאשר כי יתכן שנדרש להחליף שיקים כלשהם.        

10.        הנתבע מבהיר כי לצורך ביצוע העיסקה חתמו התובעים על שטרי חוב (נספחים 28 ו-29 לתצהירים) על פיהם התחייבו להחזיר את הסך של 186,000 ש"ח בצירוף ריבית חודשית של 5.5%. (סה"כ 66% לשנה). עוד חתמו התובעים על הסכם משכון ושעבוד (נספח 21 לתצהירו), על נספח להסכם המפרט את שעור הריבית (נספח 14 לתצהירו), על שטר משכנתא (נספח 13 לתצהירו), על יפוי כוח לרישום הערת אזהרה (נספח 11 לתצהירו) ועל הסכם משכנתא בדרגה ראשונה ללא הגבלה בסכום (נספח 8 לתצהירו). בכל המסמכים האמורים נרשם כי הלווה לתובעים סך של 186,000 ש"ח ועל כן טען כי חתימתם על המסמכים מהווה אישור לקבלת ההלוואה.

11.        הנתבע אישר כי שני השיקים הראשונים שמסרו התובעים על חשבון החזר ההלוואה נפרעו במזומן וכי משהפרו התובעים את התחייבותם להחזרת יתרת החוב, נקט נגדם בהליכים משפטיים לרבות בבקשה למימוש המשכנתא.

הנתבע מבהיר גם שלאחר שהתברר כי התובעים אינם עומדים בתנאי ההחזר סייע להם לפנות לבנק איגוד לישראל בע"מ לקבלת הלוואה על סך של 200,000 ש"ח. לטענתו הסכים כי כפוף להחזר ההלוואה יסיר את המשכנתא הרשומה על הדירה. עם זאת, טען כי מסיבות שאינן קשורות אליו, סירב הבנק להעניק לתובעים את ההלוואה.

הנתבע עומד על זכותו למימוש המשכנתא על הדירה שכן זו נרשמה להבטחת החזר ההלוואה.

ההליכים הקודמים:

12.        כבר ביום 4.7.05 הגישו התובעים תביעתם בדרך של המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (המ"פ 823/05) בה עתרו להצהיר על בטלות שטר המשכון (כך נאמר בכתב בבקשה אך הכוונה היתה כנראה גם לשטר המשכנתא) שחתמו לטובת הנתבע ולהורות על הפסקת ההליכים למימוש המשכנתא. בד בבד עם הגשת התובענה הגישו התובעים בקשה למתן צו זמני לעיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שנפתח למימוש המשכנתא (בש"א 17066/05). בדיון שנערך בפני כב' השופט בנימיני ביום 3.8.05 טען בא כוחם, דאז, של התובעים כי הנתבע מנע מהם קבלת הלוואה מבנק מסחרי לשם סילוק החוב. בית המשפט לאחר ששמע את טענות הצדדים דחה את הבקשה לצו זמני. בית המשפט ציין כי לא הובאה בפניו "טענה של ממש" כנגד תוקפו של המשכון ועל כן דחה את הבקשה.

אין בפני ראיה אך ככל הנראה בעקבות החלטה זו נמחקה גם הבקשה בהמרצת הפתיחה.